דין ברכת הבדיקה,דיני בדיקת חמץ ועוד

סימן תלב - דין ברכת הבדיקה (המשך) - א. אין מברכים שהחיינו על מצוות בדיקת חמץ. ומכל מקום הואיל וכמה פוסקים כתבו שצריך לברך שהחיינו על הבדיקה, נכון להשתדל להשיג פרי חדש...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן תלב – דין ברכת הבדיקה (המשך)
 
 
א. אין מברכים שהחיינו על מצוות בדיקת חמץ. ומכל מקום הואיל וכמה פוסקים כתבו שצריך לברך שהחיינו על הבדיקה, נכון להשתדל להשיג פרי חדש, ולהניחו לפניו בשעת ברכת על ביעור חמץ שלפני הבדיקה, ואחר שיתחיל מעט בבדיקה, או אחר שיסיים את הבדיקה, יברך ברכת הנהנין על הפרי ויאכלנו. (כדי להסתלק מחשש להפסק) אבל אין זה אלא ממידת חסידות. ומיהו אין לברך ברכת הנהנין על הפרי בין הברכה לבדיקה. (חזו"ע ב/כז)
ב. בברכה אחת שמברך, יכול לבדוק כמה בתים, ואפילו אם הבתים רחוקים זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק. ואם קשה לו לבדוק בעצמו בכל חדרי הבית, יוכל להעמיד אצלו מבני ביתו או ממכריו בשעה שהוא מברך, והם יתכוונו לצאת בברכתו ויענו אחריו אמן, ואחר כך יתפזרו לבדוק על סמך הברכה שבירך בעל הבית. ומצוה שגם בעל הבית ישתתף בעצמו בבדיקת חמץ. שמצוה בו יותר מבשלוחו, וכיון שגם הוא בודק קצת, יכול לברך. (שולחן ערוך סימל סימן חלב סעיף ב’. חזו"ע ח"ב עמ’ כח)
ג. אם אין בעל הבית בודק כלל, וממנה שליח לבדוק, לא יברך בעל הבית אלא יברך השליח. (חזון עובדיה חלק ב’ כס)
ד. נוהגים לתת חתיכות קטנות של לחם, כל אחת פחות מכזית, [טוב שלא יהיה בכל חתיכה יותר מ18- גרם] עטופים בנייר, לפזרם בבית, והבודק מחזר אחריהם למוצאם. ועל פי הקבלה יש להניח עשר חתיכות, ואף שאין זה מעכב, מכל מקום מנהג ישראל תורה הוא. (יחו"ד ה/לא. חזו"ע ב/כב)
ה. אם לא מצא חתיכה אחת מהחמץ אין צריך לבדוק כל הדירה היטב עד שימצאנה ויסמוך על ביטולו. ואם יש חשש שישכח היכן מניח את החמץ, יכתוב על דף. (חזו"ע ב/כג)
ו. יש נוהגים שהבודק מוליך עמו קערה שיש בה פרוסת חמץ, ובה מניח את חתיכות הלחם שאוסף, וכשמגיע זמן ביעור חמץ למחרת שורף את החמץ שבקערה. (חזו"ע ב/לא)
 
 
סימן תלג – דיני בדיקת חמץ
 
 
ז. הבדיקה צריכה להיות לאור נר שעוה, אבל אבוקה פסולה. ואם בדק לאור האבוקה צריך לחזור ולבדוק בנר כשר, אך לא יברך. ושתי נרות קלועות ששלהבתן נוגעת זו בזו דינם כאבוקה, אבל אם הפתילות נוגעות זו בזו, נחשב הכל לנר אחד וכשר. ודוקא כשהפתילות מחולקות ומופרדות זו מזו ורק השלהבת נוגעת אחת בשניה נחשב לאבוקה. (חזו"ע ב/כג)
ח. פנס כיס קטן שיכול להכניסו לחורים ולסדקים, וכן נר חשמלי קטן שאפשר לטלטלו, מותר לבדוק בהם בשעת הצורך כשאין לו נר, ויכול גם כן לברך עליהם. (שו"ת יחוה דעת חלק א’ סימן ד. חזון עובדיה חלק ב’ עמוד כד)
ט. אין לבדוק על ידי נר חלב, ובנר של שמן, ובנר של שומן. ובדיעבד אם בדק בהם יצא. ונרות של פראפין המצויים כיום, כשרים לבדיקה. ופתילת צמר גפן טבולה בשמן דינה כנר של שעוה. (חזון עובדיה חלק ב’ עמוד כד)
י. צריך לבדוק בחורים ובסדקים בכל פינות הבית, לרבות המרפסות וחדרי המדרגות, והגינות, וביחוד במזנון, במקרר, בארונות המטבח, וביתר המקומות שמצניעים שם מאכל ומשקה, וכל חדרי הבית צריכים בדיקה, אף שברור לו שמעולם לא אכל שם חמץ. וכשיש ילדים קטנים יבדוק גם תחת הארונות והמיטות, ואפילו אם תהיה לו טרחה בבדיקה קפדנית אל יקוץ בבדיקתו. (חזו"ע ב/כ)
יא. אין צריך לבדוק את כיסי הבגדים לאור הנר, או בליל י"ד, ודי במה שמנקים אותם היטב קודם הפסח. (חזו"ע שם)
יב. מי שיש לו מכונית פרטית יש לו לבודקה מחמץ באור לי"ד, אפילו אם אינו רוצה להשתמש בה בפסח, ולא יחזור לברך, ודי במה שברך על הבדיקה בביתו, אף שיש מרחק רב ביניהם. וכן בעלי אוטובוס ציבוריים, מטוסים ורכבות, ראוי ונכון לבודקם אור לי"ד, לאור הנר, אף אם ניקו אותם קודם. (יחו"ד א/ה)
יג. בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה על ידי הגבאי או השמש, ואף על פי שמנקים את בית הכנסת ביום י"ג, צריך לכתחילה לחזור ולבדוק בליל י"ד לאור הנר, ולא יברכו על בדיקה זו, אלא יפטרוה בברכה שמברכים קודם לכן בבדיקה שבביתם. (חזו"ע ח"ב עמ’ ל) והגבאים שאינם נזהרים לבדוק החמץ בליל י"ד, אלא מכבדין היטב ביום, לא יפה הם עושים, ויש להודיעם שיקיימו מצות חכמים של בדיקת חמץ גם בבית הכנסת. (משנה ברורה סימן תלג ס"’ק מג)
יד. חדר שנותנים שם את כל החמץ ודעתם למוכרו לגוי על כל אשר בו ביום י"ד שחרית, אינו צריך בדיקה. (חזו"ע ב/לא)
טו. אין צריך לבדוק את החמץ בספרים, ומותר ללמוד בהם מבלי לבדוק אם נפלו בהם פירורי חמץ בעת הלימוד. ומה שהחמיר בזה הגאון החזון איש היא חומרא יתירה מאד, ואין לזה יסוד בהלכה. (שו"ת יביע אומר חלק ז’ חלק אורח חיים סימן מג)
 
 
סימן תלד – דינים הנוהגים אחר הבדיקה
 
 
טז. כל מה שנשאר מן החמץ לצורך אכילתו בליל ארבעה עשר ובשחרית של יום ארבעה עשר, יצניעהו במקום מיוחד, שלא יתפזר, ובפרט יש להזהר כשיש ילדים בבית. ולמחרת היום בהתקרב זמן איסור הנאת החמץ יבערנו לקיים מצות תשביתו. (חזו"ע ב/לו)
יז. יש לנקות השיניים היטב לאחר גמר סעודת שחרית ביום ארבעה עשר, ואלה שיש להם שיניים תותבות, צריכים לרחצם היטב בין החריצים עד שלא ישאר בהם שום חמץ, ואפילו משהו, אולם אין צריך להגעילם ברותחים. והרוצה להחמיר יערה עליהם רותחים מכלי ראשון ודיו. (חזו"ע ב/לח. יחו"ד א/ח)
יח. אחר הבדיקה יבטל את החמץ ויפקירנו, ויאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה וכו’", (בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ"). וצריך לזמר בשפה המובנת לו, כדי שיבין שכזונתו לבטל החמץ, ושיהיה בעיניו כדבר שאינו חשוב כלום, אבל אם אומר הביטול בין בלשון הקודש בין בארמית, ואינו מבין שהוא מבטל החמץ, אלא חושב שאומר תחינה ובקשה, לא יצא ידי הביטול, וצריך לחזור ולבטלו בלועזית בשפה הידועה לו. (חזו"ע ב/לב)
יט. נוהגים לומר הביטול ליתר חיזוק ג’ פעמים, וטוב שבאחד מהם יוסיף: ליבטיל ולהוי "הפקר" כעפרא דארעא. (חזון עובדיה חלק ב’ עמוד לד) 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה