הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. אם יש לבן לסעודתו לחם ובשר, ולאביו אין, לא יאכל בשר, אלא יקנה לחם בעדו ובעד אביו.

ב. אם יש לבן ממון, ולאב אין, והבן מפרנס את אביו ואמו בתורת צדקה, חייב לשלם עבורם גם בשביל בגד ללבוש, ועבור תרופות ותשלום לרופאים, כפי הצורך שיש להוריו. וכן חייב לשלם את המסים שמחייבים את אביו, כגון מסי עיריה וכדומה, כשם שחייב לזונו. [כל שיש לו ממון ונותן מתורת צדקה].

ג. אף על פי שאין לו לאדם לעסוק בצרכיו קודם התפילה, מכל מקום מותר לו לקנות דברי חלב ומאכל לצורך אביו ואמו, אם אי אפשר לאחר התפילה.

ד. אם היתה אמו מאלו שאין בעלה חייב לפרנסה, חייב בנה לפרנסה. וכן אם יש לאב נכסים ואינו רוצה לפרנס את האם, ואין הבית דין יכולים לכופו, כגון שהוא גבר אלים וכדומה, מחוייב הבן לפרנס את האם משלו.

ה. אם יש לאדם משרה עם משכורת קבועה, ויש לו הנחוץ לו, נחשב בגדר יש לו.

ו. כשאין לאב או לאם ממה להתפרנס, והבנים מפרנסים אותם [כשיש להם], מחשבים לפי ממונם של הבנים כמה כל אחד יתן לצורך פרנסת ההורים. [או עבור התשלום למושב זקנים ובית חולים]. וכשיש בנים עשירים ובנים עניים, הבנים העניים פטורים מלסייע לעשירים בפרנסת ההורים, וגם בחלק שהוא מדין צדקה אין צריכים להשתתף.

ז. אדם שפירנס את הוריו מכספו, ויש להם נכסים, מותר לו לאחר פטירתם לגבות מנכסיהם מה שהוציא לפרנסתם.

ח. אם אין אפשרות לאב להתפרנס, ולבן יש אפשרות לפרנס את הוריו מכספו, לא יפרנסם מכספי צדקה שלו, מכיון שמבזה בזה את הוריו, ואפילו אם אינם יודעים שזה כספי צדקה, גם כן לא יעשה כן. אבל אם אין לבן אפשרות לפרנס את הוריו מכספו, יכול לפרנסם מכספי צדקה שיש לו.

ט. אם אין לאב ממה להתפרנס, וגם הבן אין לו כדי לפרנסם, אך יש לבן כספי מעשר, חייב לפרנסם מכספי מעשרות.

י. אם יש חובות לאב, שאחרים חייבים לו, וזולת זה אין לו כלום, אבל אין האב רוצה לקחת החובות, באופן כזה אין כופין את הבן לזון את אביו מכספו.

יא. אם האב חוסך את כספו וחי חיי דחקות, או שאינו רוצה לעבוד למרות שיש לו הצעות עבודה, אין הבן מחוייב ליתן לו כלום.

יב. אם יש לבן דירה פנויה, אינו חייב להושיב בה את אביו חינם אין כסף, כל שיכול להשכיר או למכור את אותה דירה. ואמנם אם אין לאב כסף כדי לשכור דירה, ולבן יש, כופין אותו מדין צדקה לדאוג לאביו למקום דיור הגון.

יג. יש אומרים שאם האב ביקש מבנו שיבוא אליו להאכילו ולהשקותו או לעשות לו שאר צרכיו, צריך האב לשלם לבן הוצאות הנסיעה, מאחר שאין חיוב לכבד את אביו משל הבן. ויש חולקים ואומרים דכל היכא שהבן יכול להגיע בלי להוציא הוצאות, [דהיינו בלא נסיעה], אינו יכול לבקש דמי הנסיעה מאביו. ורק אם המקום רחוק שקשה לילך לשם בהליכה רגלית בזה רשאי לבקש מאביו ההוצאות.

יד. אב שפטר את בנו מלזון אותו, ועשה קנין בתקיעת כף וכתב שטר לפוטרו מעתה ועד עולם, ויש לבן אפשרות לזון את אביו ולאב אין, אפילו הכי כופין אותו ונותן צדקה לאביו.

טו. הנשבע שלא יכבד את אביו ואת אמו, הוי שבועת שוא, וחשיב כנשבע על מה שכתוב בתורה, ואין שבועתו חלה.

טז. עיקר הכבוד שיכבד את אביו הוא שינהג בדרך הישרה, ועל ידי כך ישבחו את הוריו שילדו בן כמותו, ויזהר מלהתקוטט עם בני אדם, כדי שלא יבזו את הוריו.

יז. חייב אדם לעסוק בכבוד אביו ואמו אף כשלא ציוהו לכך. ואפילו אם אחרים ישמשו את הוריו והם אינם חסרים דבר, מכל מקום עליו המצוה לכבדם.

יח. מצות כיבוד אב ואם הרי היא ככל מצות עשה, שמועיל לעשותן על ידי שליח. ומכל מקום גם בכיבוד אב ואם אנו אומרים מצוה בו יותר מבשלוחו. ואפילו אם הבן תלמיד חכם ישתדל לעשות המצוה בעצמו, אך אם אביו מצוה עליו לשרתו, והדבר קשה על הבן מאיזו סיבה, רשאי לכבדו על ידי שליח, ויוצא ידי חובת המצוה. אלא אם כן ההורים מקפידים שדוקא הבן ישמשם, שאז חייב הוא לשמשם בכבודו ובעצמו.

יט. בעת זקנותם של אביו ואמו לכתחילה לא ישלחם למושב זקנים, אלא יכניסם לביתו והוא ובני ביתו יטפלו בהם. אך אם הדבר יגרום שהמקום יהיה צר ויפריע לשלום בית, או שלתועלת הוריו עדיף שיהיו במושב זקנים, או שהבן מתגורר בעיר אחרת [כפי המבואר להלן], עדיף שישלחם למושב זקנים. וכן אם אין האב חפץ לישב בביתו של הבן, חייב הבן ליתן לו מעות למזונו, כל היכא שאין לאב ויש לבן.

כ. בדיבור כיצד, היה הבן צריך לאיזה דבר בעיר, ויודע שימלאו את בקשתו לכבודו של אביו, אף על פי שיודע שגם כן יעשו בשבילו לא יאמר עשו לי דבר פלוני בשבילי, אלא יאמר עשו בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באביו. ודוקא כשאומר עשו לי דבר פלוני בשבילי, בזה יש קפידא שצריך לתלות הכבוד באביו ולא בעצמו, אבל אם אינו אומר עשו בשבילי אלא מבקש סתם, אין צריך שיאמר עשו בשביל אבא.