הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. אם האב צריך לבן, ומבקש מהבן לרוחצו פעם בשבוע, על הבן לדאוג למישהו אחר שירחצנו, אפילו אם הדבר כרוך בתשלום. אולם במקרה שהאב חולה וזקן ויש חשש סכנה של החלקה באמבטיה, ואין שום אפשרות שמישהו אחר ירחצנו, יש להקל לבן לרחוץ את אביו אם הבן מלובש, ויזהר שלא להסתכל באביו, או שיניח על אותו מקום מגבת או שילבישנו בגד ים וכדומה.

ב. יש אומרים שאין חובה לעמוד מפני אביו בבית המרחץ, ויש מחייבים. ולכולי עלמא בבית האמצעי או החיצוני שהכל לבושים, חייב הבן לעמוד מפני אביו. [ויזדרז לצאת, שלא להיות עם אביו יחד בבית המרחץ].

ג. יש אומרים שאין לבן לישב סמוך לאביו ממש, כשהוא במסיבה שיש שם אורחים, אבל כשהוא בביתו ומיסב על שלחנו עם בני ביתו אין קפידא בזה אם ישב הבן סמוך אצל אביו. וכן בבית הכנסת בעת התפילה אין קפידא בזה. ויש אומרים שכל זה בזמנם שדרכם היה לאכול כשהם מסובים על המטות, אבל בזמן הזה שאין דרך להסב, אין שום איסור לבן שישב אצל אביו, וכן פשט המנהג בין בבית הכנסת ובין בשולחן, שהבן יושב אצל אביו.

ד. אין לבן לשבת במקומו הקבוע של אביו בבית הכנסת, בימי חייו של אביו. ויש אומרים שכל האיסור הוא כאשר המקום נקבע על פי כבודו ומעמדו של אביו, אבל אם המקום שבבית הכנסת נרכש על ידי אביו בדמים, מותר לבן לשבת במקום אביו. ויש שמחמירים בזה בכל אופן, כל שהוא מקום קבוע לאביו, אלא אם כן יודע שאביו מוחל לו על כך. ואם יש כסא שיש לו צורה מיוחדת ושונה משאר הכסאות, וכסא זה מיוחד לאביו, אין לבן לשבת עליו, בין בבית בין בבית הכנסת, אלא אם כן האב מוחל על כבודו.

ה. אב ששינה את מקומו מותר לבן לישב במקומו הקודם.

ו. מותר לבן לשבת במקום אביו לאחר פטירתו בביתו או בבית הכנסת, שדוקא בדין האיסור לקראו בשמו, הוא בין בחייו בין לאחר מותו, אבל לענין האיסור לישב במקום אביו, זהו דוקא בחייו, אבל לאחר מותו שרי. וכן הדין לענין מקום רבו בבית הכנסת. ואמנם יש אומרים שהמנהג הוא שאם הרב המרביץ תורה נפטר, מכסים את מקומו בבגד בבהכ"נ שלו, ולא ישב שם איש זר [כל י"ב חודש], וכן לאו אורח ארעא שיהיה הבן יושב בבית הכנסת במקום אביו, ואפילו יהיה מותר מן הדין, מכל מקום נמנעים מלעשות כן מפני הרואים שאין להם הבחנה ויאמרו איך מלאו לבו של בנו לישב במקומו בישיבתו, [ועוד שנוהגים להדליק נר לעילוי נשמתו וכאילו הוא עמנו עומד היום כמו בחייו, כל י"ב חודש]. ויש חולקים ומתירים לישב במקום אביו אחר פטירתו, שבודאי האב מוחל. וכן עיקר.

ז. בן שהביא את אביו הזקן להתגורר בתוך ביתו, יש שמכבדים את האב לישב בראש השולחן, וכן ראוי לנהוג. ואמנם יש נוהגים שהבן שהוא בעל הבית הוא יושב בראש השולחן במקומו כמקודם, ומושיב את האב בצדו, ויש לנוהגים כן על מה לסמוך, שמאחר שכך המנהג שבעל הבית יושב בראש השולחן, אין האב מקפיד על כך. ומכל מקום יכבדוהו ליטול ידיו ראשון, וליתן לו החלק הראשון.

ח. כשבאים כל בני הבית ליטול את ידיהם אחר הקידוש, והאבא עומד עמהם, יכבד את האבא ראשון לנטילת ידיו, אבל לחלוקת הפת מהלחם משנה יש להקדים את אשתו ואח"כ את אביו ואמו.

ט. המארח את אביו אצלו בשבת וביום טוב, מהדין יכול הבן שהוא בעל הבית לבצוע על הלחם משנה, ואינו חייב לכבד בזה את אביו. שבעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה.

י. בשבת וביום טוב יבצע מהפת לעצמו פרוסת הכזית, ולאשתו כביצה, שהוא כנגד השם כנודע, ואפילו אם נמצא גדול שמיסב על השולחן, לא יתן לו קודם אשתו, שלא לעשות פירוד בין השתי יודי"ן, שהוא בינו לבינה כידוע ליודעי ח"ן.

יא. אף על פי שמצוה להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, וביותר מצוה להיות ראשון בבית הכנסת, שמעלתו גדולה, מכל מקום אם נזדמן יחד עם מי שחייב בכבודו, כגון אביו או סבו או אחיו הגדול או חמיו, או זקן ותלמיד חכם, בכל אלה יש לו לכבדם להכנס ראשון לבית הכנסת.

יב. אסור לבן לעקור לעיר אחרת אם אביו ואמו צריכים לו שישמשם. ועליו להתגורר בסמוך למקום הוריו, כדי שיוכל לעסוק בכבודם. אולם בכמה אופנים מותר לבן לעקור לעיר אחרת, וכגון: א. שאין לבן אפשרות כספית לרכוש דירה בעיר מגוריהם של הוריו. ב. או שדמי שכירות הדירה באותה עיר גבוהים, ואין בידו לשלם השכירות מידי חודש בחודשו. ג. או שהוריו מוחלים לו על כך. ד. או שיש חשש של הפרת שלום בית. ה. וכן אם הדבר אינו מתאפשר לו מסיבות פרנסה, שאינו מוצא מקור פרנסה בעיר מגורי אביו, או שאינו מוצא כולל כחפצו ללמוד באותה עיר שהוריו מתגוררים בה. ו. וכן אם הבן מכהן כרב קהילה ומזכה את הרבים בתורתו. ז. או שבאותה עיר אין תלמוד תורה טוב שיכול לחנך שם את בניו ובנותיו. ח. או שהוריו מתגוררים בשכונה חילונית והדבר גורם לו או לילדיו הפרעה ביראת שמים. ט. או כשיש סיבות של בריאות, כאשר הרופאים המליצו לבן לעקור לעיר אחרת שבה האויר שונה. י. או כשהוריו יצאו מדעתם. ובכל אלה רשאי הבן לעבור לעיר אחרת, אך עם כל זה נכון שיפייס את דעתם עד שיתרצו בכך. ואם הבן גר בריחוק מקום מהוריו וכותב להם אגרת שלומים, או מתקשר אליהם טלפונית, יש בזה מצות כיבוד אב ואם.

יג. הורים זקנים או חולים שצריכים שבנם יטפל בהם, או שאביו אלמן או זקן, או שאמו אלמנה או זקנה והבן עוזר להם לעיתים קרובות, ולפני הנישואין הורי הכלה דורשים שהחתן והכלה יקבעו את מקום מגוריהם בעירם, אם החתן רואה שהשידוך יתבטל בשביל כך אם יתעקש לגור ליד הוריו, ילך לגור במקום הכלה, וימשיך הטיפול בהוריו בעירם, או שיעשה הסדר עם אחיו. ומכל מקום אסור לו להשאיר את הוריו בלא טיפול.

יד. יש שנהגו לבקר אצל ההורים בשבתות, ולדינא אין בזה חיוב מצד כיבוד אב ואם. ובפרט אם הבן טרוד בלימודו או בהרבצת תורה, שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם. אולם אם הוריו נהנים מכך שהבן מבקר אצלם, ישתדל לעשות רצונם ככל שיוכל. ואם הוריו מבקשים ממנו שיתקשר אליהם מידי פעם, צריך לעשות רצונם.

טו. מי שלא ראה את אביו או את אמו, או את אחד מקרוביו, שלשים יום, כל שהוא שמח בראייתם, עליו לברך ברכת שהחיינו בשם ומלכות, אף על פי שהיה איתם בקשר טלפוני, או בקשר של מכתבים בתוך שלשים יום.

טז. נוהגים הבנים לנשק ידי אביהם ואמם אחר הקידוש בליל שבת. והאב מברך את בניו. ובן נשוי המתגורר בסמוך להוריו נכון והגון שילך בכל ליל שבת להוריו לנשק את ידיהם. ואף אם הדבר גורם לעיכוב הקידוש בביתו, מן הראוי שהבן ילך אצל הוריו, ובפרט באמא שהיא אלמנה שהבן מקדש עבורה. ואם אשתו מתנגדת לכך מחמת שהקידוש בביתה מתעכב, נכון שהבעל יסביר לה את חשיבות מצות כיבוד אב ואם, וישכנע אותה להסכים לזה. ואם בכל זאת הדבר מפריע לה, יעשה שאלת חכם. [וכבר ביארנו שבשבת וביום טוב אפילו אם נמצא גדול שמיסב על השולחן, לא יתן לו קודם אשתו].

יז. טוב ונכון שאדם ילמד את בנו הקטן לנשק ידי אביו ואמו ורבו, ושאר גדולים וחסידים, וכן המנהג אצלינו הספרדים.

יח. לא יקרא לאביו או לאמו בשמם, לא בחייהם ולא במותם, אלא אומר אבי מורי פלוני, או מורי אבי פלוני. ואם היה שם אחרים כשם אביו, יקרא להם בשינוי, או בכינוי, אפילו בשם שאינו שם פלאי. [דהיינו שם לא שגרתי]. וכל זה בפני אביו ואמו. אבל שלא בפניהם יכול לקרוא להם בשמם. ואם הוא שם פלאי שאין הכל רגילים לקרוא בו, ישנה את שמם גם שלא בפניהם. [וכל זה לדידן שאנו הולכים אחר הוראות מרן השולחן ערוך, אבל בני אשכנז נוהגים להקל לקרוא לאחרים בשמם בפניו בשם שאינו שם פלאי, ושלא בפניו אפילו בשם פלאי, אבל לקרותם בפניו בשם פלאי, אסור לכ"ע].

יט. אם היה קורא דברי תורה, ומזכיר שמות כשם אביו, אפילו הוא שם פלאי, רשאי לקרוא בקול, כיון שקורא בדברי תורה. אבל אינו רשאי לקרוא שמות כשם אביו ממכתב וכדומה, אלא אם כן מוסיף שם משפחה, שממנו ניכר שלא מדבר על אביו. וכן מתוך הענין שמזכיר מוכח שלא מדובר באביו, כיון שיש תרתי למעליותא.

כ. אם היה לאביו שני שמות, או לאחר שני שמות, והוא משנה וקורא רק שם אחד, או שמשנה וקורא שניהם, הוי שם אחר, וכן אם היה קורא לאחר בשמו ובשם המשפחה, שניכר שזה אחר, אינו נחשב כקורא בשמו, כיון שניכר שהוא אחר.