הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. גם כשהבן עוסק בלימוד תורה צריך לעמוד מפני אביו ואמו ורבו, ורשאי להמשיך בלימודו בעת שעומד, ואינו חייב להפסיק. אולם אם עצם הדבר שצריך לעמוד באמצע לימודו מפריע לו בלימוד, יבקש מחילה מאביו.

ב. גם כשהבן באמצע פסוקי דזמרה וקריאת שמע, חייב לעמוד לכבוד הוריו, אבל באמצע פסוק ראשון של שמע ישראל, ופסוק ברוך שם וגו’, אין צריך לעמוד מפני אביו ורבו.

ג. היושב בפני רבו המובהק [או גדול הדור] ונכנסו לחדר אביו או אמו, אינו רשאי לעמוד מפניהם, אלא אם כן גם רבו חולק כבוד לאביו, או שגילה דעתו שאינו מקפיד. ואם הבן יושב בריחוק מקום מרבו, וכגון בשיעור שמשתתפים בו הרבה תלמידים, חייב לקום מפני אביו או אמו, אפילו אם אין רבו חולק כבוד לאביו.

ד. חיוב קימה מפני הוריו הוא רק אם נמצא עמהם באותו חדר, אבל אם רואה אותם עוברים מחוץ לחדרו, אינו חייב לעמוד, שאין זה הידור. וכל שכן שאם היו אביו ואמו בעלייה, והבן למטה בקומה שתחתיה, שאין צריך לעמוד בפניהם כיון שהם ברשות בפני עצמו.

ה. בימה מוגבהת שבבית הכנסת נחשבת להפסק, אם היא גבוהה עשרה טפחים ורחבה ד’. ואביו עובר למטה בבית הכנסת, והבן נמצא על הבימה, דהכא סוף סוף ניכר שעמד בפני אביו ואיכא כבוד והידור. ובפרט כשיש שם אנשים אחרים, ואם הבן לא יעמוד מפני אביו איכא בזיון.

ו. היה הבן יושב ואביו עובר לפניו כשהוא רכוב על בהמה, או על אופניים, או כשהוא יושב על כסא גלגלים, בכל אלה חייב לקום מפניו. אבל אם אביו היה עובר לפני הבן, והבן נמצא בתוך מכונית חונה, אין הבן חייב לעמוד מפניו, דחשיב כרשות אחרת.

ז. גם בשעה שהבן עוסק במלאכתו כגון שהוא קבלן [עצמאי] ואביו עובר לפניו, צריך לקום מפניו. אולם אם הוא עוסק במלאכת אחרים דהיינו שהוא שכיר יום אינו רשאי לעמוד מפניו, אלא אם כן יטול רשות לכך מן המעסיק. ובלא שנטל רשות מכאן ולהבא מבעל הבית אינו רשאי לעמוד, שגם בזמן הזה יש לחוש לביטול מלאכה. ובאופן שנטל רשות מהמעסיק לקום מפני אביו ורבו, וכן חכם או זקן, בודאי דרשאי להחמיר על עצמו ולעמוד מפניהם, וגבי אביו ורבו חייב לנהוג כן, אחר שהבעלים מחלו. וכן אם בשעה שעומד מפני הזקן או אביו יכול להמשיך במלאכתו באותה עת שעומד מפניהם, אין הכי נמי יעשה כן.

ח. יש אומרים שאם שומע את צעדי אביו ואמו שנכנסו לחדר, אף שאינו רואה אותם, צריך לעמוד מפניהם. ואמנם אין זה מעיקר הדין.

ט. בן הקם בפני אביו, ועקב כך גורם שגם אחרים מכבדים את אביו, והדבר גורם צער לאב, והוא מוחל לבנו שלא יעמוד מפניו כשהוא עם אחרים, אין לו לעמוד בפני אביו, שאב שמחל על כבודו כבודו מחול. אולם אם על ידי שאחרים רואים שאינו עומד מפני אביו גם הם לא יעמדו מפני אבותיהם, ויקלו בכבוד אבותיהם ואמותיהם, בזה אין לשנות את בנו מאחרים.

י. הרואה את אביו ואמו מתקרבים ומתעתדים להיכנס לחדר, והוא עומד, מן הראוי להתיישב ולעמוד מיד, בכדי שיהיה ניכר שמקיים מצות קימה מפניהם. ואסור לבן לעצום את עיניו או להפנות את ראשו לצדדין בעת ששומע את אביו או את אמו מתקרבים, כדי שלא לראותם ולא לקום מפניהם.

יא. בן הקם לפני אביו ויש לו צורך ללכת לאיזה מקום, נכון שלא ילך מיד לדרכו לאחר קימתו, אלא ישב קודם במקומו ואחר כך יקום וילך לדרכו, כדי שיהיה ניכר שקם לכבוד אביו [שזה מכלל הכבוד, שיהיה ניכר שקם בפני אביו].

יב. בן היושב שבעה על אמו, יחד עם אביו, אינו צריך לעמוד לכבוד אביו בימי השבעה, ואפילו הידור אינו צריך לעשות. ומכל מקום טוב ונכון שיעשה הידור. וכן אם יושב שבעה יחד עם אמו על אביו, או על אחיו ואחותו, ואמו נכנסת לחדר, ינהג כנזכר.

יג. בן היושב שבעה על אמו, אף שאינו חייב לעמוד מפני אביו שנכנס לחדר [וכמבואר לעיל] מכל מקום כל דיני מורא שייכים גם באבל. ולכן לא ישב במקומו המיוחד לאביו, ולא יסתור דבריו וכו’.

יד. גם אם הבן תלמיד חכם, חייב לעמוד מפני אביו או אמו, וחייב בכל דיני כיבוד אב ואם. אבל בדבר שיש לשער שלא היה עושה כן לעצמו בפרהסיא, מסתבר דכבוד תורה עדיף, ואינו חייב לעשות אותו דבר לצורך אביו. אבל בצינעא אין היתר לתלמיד חכם שלא לעשות בקשת אביו, גם בדבר שהוא בבחינת זקן ואינה לפי כבודו.

טו. אם האבא הוא תלמיד של הבן בתורה, כל אחד עומד מפני השני. ויש אומרים שהבן קם מלפני אביו, אבל אין האב צריך לעמוד מפני בנו אף על פי שהוא רבו. ויש אומרים שאם הבן הוא תלמיד חכם שהכל מכבדים אותו מפני חכמתו, גם אביו חייב לעמוד מפניו. אבל אם הבן הוא רבו של האב, אבל אינו תלמיד חכם שהכל מכבדים אותו, אין האב צריך לעמוד מפניו. והעיקר לדינא דהאב והבן עומדים זה מפני זה, וכדעת מרן השולחן ערוך. ומכל מקום ראוי שהבן ימחל על כבודו שאביו לא יצטרך לעמוד מפניו. אך גם באופן כזה צריך האב להדר מפניו בשעה שעובר לעניו. ואם הבן מוחל על כבודו ורוצה לשמש לאביו רשאי.

טז. נאמר בתורה (ייקש יט, ג): איש אמו ואביו תיראו, וכתב הרמב"ם: שציונו לירא מאב ואם, והוא שיתנהג עמהם כמנהג מי שהוא ירא ממנו שיענישהו כמו המלך, וילך עמהם כדרך שילך עם מי שמפחד ממנו וירא מהגיע לו ממנו מה שימאס.

יז. איזהו מורא, לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו, או מקום המיוחד לו להתפלל. ואפילו לעמוד שם בלא לישב אסור. והאיסור הוא אפילו שלא בפני אביו ושלא בפני שום אדם. וכן לא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו, אבל לעמוד שם מותר. ויש אומרים שעכשיו הבנים עומדים במקום אביהם בבית הכנסת כשהאב אינו שם, והטעם שכך נהגו והוי כאילו נתן לו רשות, ואין האב מקפיד על כך. וכן לא סותר את דבריו, ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא, מפני שמראה בכך שדעתו מכרעת יותר מדעת אביו.

יח. כל הדין שאסור לבן לסתור דברי אביו הוא דוקא במילי דעלמא, ואז אסור בין שהוא חולק עליו, בין שאומר למי שחולק עליו נראים דבריך. אבל בדברי תורה או בהלכה מותר לבן לחלוק על אביו, או להשוות דעתו עם החולקים על אביו. וכל זה רק אם יש לבן ראיות חזקות לדבריו ואסמכתאות שהדין עמו, והוא תלמיד חכם הבקי גם במקורות ההלכה. וכן הדין ברבו שמותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו, בין בפניו בין שלא בפניו. וכן מותר לחלוק על האחרונים בכהאי גוונא כשעושה כן דרך ענוה ובכבוד ובדרך ארץ. אבל לא יחלוק עליהם דרך סתירה כגון לא כי וכו’, או בדרך העזה ובתוקף, אלא יחלוק עליהם בדרך כבוד בדיבורו. וכן מותר לבן או לתלמיד לכתוב תשובה בהלכה ולחלוק בה על דברי אביו או רבו, ואין בזה כל חשש, אף שמזכיר דברי אביו ורבו וחולק עליהם. [ואין צריך להמנע מלהזכיר את הדברים בשמם]. וגם בכתיבתו יזהר לכתוב בכבוד ובענוה.

יט. יש אומרים שרשאי האב למחול לבנו ולהתיר לו להשמיע בפניו דעה המנוגדת לדעתו בין במילי דעלמא וכל שכן בדברי תורה. ויש אומרים שכיון שהוא מדין מורא אין האב רשאי למחול על מוראו. והעיקר כסברא ראשונה.

כ. אין לבן לרחוץ עם אביו בבית המרחץ, או במקוה, ואפילו אם היה הבן כבר במרחץ, ואחר כך נכנס לשם אביו, צריך הבן לצאת משם מיד. ונכון והגון שאדם לא ירחץ גם עם ילדיו הקטנים [מגיל תשע לערך]. והדין כן גם בחמיו.