הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. מותר לאדם לחתום את שמו ולציין נין ונכד לגאון פלוני, מבלי להזכיר את שם אביו, ואין זה נחשב למזלזל בכבוד אביו.

ב. חייב אדם לכבד את חמיו וחמותו בקימה והידור כשמגיעים לתוך ארבע אמותיו, כמו שמכבדים את הזקנים החשובים, אבל אין חיוב לכבדם ככבוד אביו ואמו. ויש נוהגים גם כן לנשק ידי חמיו דרך כבוד ויקר, וכן ראוי לעשות. ובפרט אם חמיו הוא בעל מעשים טובים ובן תורה. וכל שכן אם הוא תלמיד חכם.

ג. דבר הגון וראוי שלא לקרוא לחמיו וחמותו בשמם הפרטי, שהרי גם לזקנים חשובים אין קוראים בשמם הפרטי. ויש שנהגו לקרותם בשם אבא ואמא, כדרך שדוד המלך קרא לשאול.

ד. גם האשה חייבת לכבד את חמיה וחמותה במה שתוכל וכמיטב יכולתה. וגדול חיוב האשה מהאיש, שהיא חייבת יותר לכבד את חמיה וחמותה, שזהו כבוד בעלה, והיא חייבת בכבודו. וגם אם חמיו וחמותו מצערים אותו, עם כל זה חייב לנהוג בהם כבוד, וכמו שמצינו בדוד המלך כששאול המלך רדפו, ועם כל זה נהג בו וקראו אבי.

ה. ראוי לו לאדם שידריך את אשתו לכבד את חמיה וחמותה, כמבואר בתנא דבי אליהו. ומכל מקום אם יש עימות בין אשתו להוריו, אין לו לכעוס על אשתו כדי לעשות נחת רוח להוריו, כשאין הדין עמהם, משום שלום בית. ואם אשתו מחציפה בדיבור כלפי הוריו, אף שהצדק עמה, מכל מקום ראוי לו להשתיקה כדי להפיס את דעת אביו ואמו. ואם הוא רואה שהמריבות בין אשתו להוריו הוא תכופות וגורמות להפרעה בשלום ביתו, ישתדל שלא להגיע לבית הוריו יחד עם אשתו, אך הוא עצמו יבקר אצלם להפיס את דעתם.

ו. גם לאחר פטירת חמיו וחמותו מן הראוי לנהוג בהם קצת כבוד. ואם אין לחותן בנים שיאמרו עליו קדיש, ראוי לחתן שיאמר אחריו קדיש. וכן אם החתן הוא תלמיד חכם ומחדש חידושים, יש לו לחותן עלייה בעולם העליון.

ז. אב שציוה את בנו לעשות איזה דבר, והדבר ההוא אין הבן יכול לעשותו, ורק אשת הבן יכולה לעשותו, אם האשה יכולה לעשות אותו דבר, צריכה לעשותו.

ח. הרוצה לעזור לחמותו בסידור הבית, או בהדחת הכלים וכדומה, וחמותו מתנגדת לכך, צריך לשמוע לה, שרצונו של אדם זהו כבודו.

ט. כבוד אביו וכבוד חמיו, כבוד אביו קודם. וכבר ביארנו לעיל שעם כל זה אם ציוה לו אביו שלא ילך לבית חמיו, לא ישמע לו, דהוי כאומר לו לעבור על המצוה. אך לא ילך לשם בתדירות, כדי להפיס דעת אביו.

י. יש מי שאומר שצריך אדם לכבד את דודו [אח אביו או אח אמו].

יא. נאמר בתורה (שמות כא, סו) ומכה אביו ואמו מות יומת, ולכן אסור לבן להכות את הוריו. ואפילו אם הם הכוהו שלא כדין. וכל המכה את אביו או את אמו ועשה בהם חבורה, חייב חנק. ואמנם אם אביו מכהו ויש חשש סכנה לחייו, מותר לבן להתגונן מפניו אף אם יצטרך להכותו.

יב. לענין איסור הכאת הוריו כשהוא מוציא דם, אין מועילה מחילה מראש שיהיה מותר להכותם.

יג. אם היה צורך לקחת דם מאביו לבדיקה, והבן רופא, אין לבן להוציא הדם אפילו אם האבא מוחל. וכן אם היה לאביו קוץ בבשרו, לא יוציאנו, שמא יבוא לעשות בו חבורה. וכן אם הבן מקיז דם או שהוא רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה.

יד. חולה הזקוק לקבל זריקה בכל יום, וקשה עליו לחפש אדם אדם שיזריק לו בכל יום, כיון שזה כרוך בהוצאות ובטירדות, רשאי בנו להזריק לו את הזריקות, אחר שבדרך כלל אין מוציאים דם בעת הזריקה. ויש לו לבן לבקש סליחת אביו מכאן ולהבא, שאם יגרום לו צער, שימחול לו על כך.

טו. רופא מומחה הבקי במלאכת הניתוח, והאב רוצה שהבן הוא זה שינתח אותו, לאחר שהוא מומחה בניתוחים מסוג זה, יש מתירים לבן לנתחו לאחר שהאב ימחל לו מראש.

טז. בזמנינו שהתספורת נעשית במכשירים חשמליים, מותר לבן לספר את אביו בין בתספורת הראש ובין בתגלחת הזקן. אך יזהר שלא לעשות חבורה, וינהג כנ"ל. ובפרט כשמגלח סוף הראש בסכין, דשכיח שנפצעים, ויש לבן ליזהר בזה מאד. [ואם הוא חושש שיוריד דם, לא יעשה בסכין].

יז. בן שהכה את אביו בקטנותו, או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל, מכל מקום טוב ונכון שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה כשיגדיל, אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין.

יח. כל המבזה את אביו או את אמו אפילו בדברים, ואפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר: ארור מקלה אביו ואמו.

יט. אם האם שומעת שהקטן מבזה את אביו, או שאינו מכבדו, צריכה לגעור בו, וכן האב ששומע את בנו הקטן מבזה את אמו, או שאינו מכבדה, צריך לגעור בו, כדי שיורגל עוד בקטנותו לכבד את הוריו ויאריך ימיו.

כ. המקלל את אביו או אמו אפילו לאחר מיתתן חייב סקילה, אם הוא בעדים והתראה. אחד האיש ואחד האשה שקללו. במה דברים אמורים שקללום בשם מהשמות המיוחדים, אבל קללם בכינוי, אינו חייב אלא בלאו כמו המקלל אחד מישראל.