תורה ה-המשך

ד – (המשך)

 

כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים, תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה, על שפגמת בטיפי מוחך, שעל זה נאמר (תהלים ב): כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. שאתה דבוק בסטרא דמותא, בחינת חמץ, בחינת ירד גבריאל וכו’. ותדע, שנעץ קנה, היינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך. ובודאי אם לא היה נפגם מוחך, לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים. ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממוות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א, ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה – ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה. וכשתשמור את מוחך מבחינת חמץ, שלא יהיה אטום, אזי יפגע קולך בגולגולתך, ויתעביד רעם, ויתפשט עקמימיות שבלבך, ואז תזכה לשמחה, כמו שכתוב: ולישרי לב שמחה. והזה פירוש (תהלים פ"א): אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה, מי מריבה, זה בחינת מצה, בחינת מוחין, על ידי זה נעשה רעמים:

 

 

ותדע שצריך לשתף הגבורות בחסדים, שמאלא בימינא, כמו שכתוב (תהלים כ’): בגבורות ישע ימינו. כי עיקר התגלות –  ע"י החסדים, כמו שכתוב (שם ק"י): שב לימיני. וכן צריך לשתף האהבה עם היראה, כדי שיתעביד רעמים. וזה: מסטרא דימינא, מוחא חיוורא ככספא. (תיקון ע’). וזה (שמות י"ד): וישב הים, היינו ים החכמה, לפנות בקר – דא בקר דאברהם, בחינת אברהם אוהבי (ישעיה מ"א), לאיתנו – דא גבורות. היינו בחינת: קול רעמך בגלגל: וזהו (ש"ה ח’) מים רבים לא יוכלו לבכות את האהבה, כי עיקר התגברות – ע"י האהבה, כמו שכתבו: שב לימיני וכו’. וזהו פירוש (תהלים כ"ט): אל הכבוד. אל – דא חסד. כבוד – דא חכמה. כמו שכתוב (משלי ג’): כבוד, חכמים ינחלו. הירעים – דא בחינת רעמים, היינו הגבורות בחינת רעמים, צריך לשתף עמהם אהבה, כדי שיפגעו בכבוד, בבחינת חכמה, שיתעביד מהם רעמים, ותתגבר על אויביך, כמו שכתוב: שב לימיני וכו’:

(שיצא – סנפיר. בין שיצא לשיצא – סנפירין בגב הדג, אחד לצד הראש ואחד לצד הזנב. איהו בזקיפו – שהיה הולך נגד הרוח. ואנן אזלינן בשיפולי – כמו שהרוח הולך, כמים של ים אינם נובעין אלא על ידי רוח ההולכין בהן. כמחם קומקומא דמיא – כשיעור שמחממים קומקום של מים חמים. ושדיא פרשא גירא – כשהיה שום אדם יורה בחץ ובקשת על שפת הים לארץ, הוי חזינן דקדמה לה ספינתא לחץ).

 

ספינתא – לשון חשיבות, דא בחינת גבורה יראה, כמו שכתוב (ישעיה ל"ג): יראת ה’ היא אוצרו, שהיא עיקר החשיבות. שיצא – לשון צרה, כמו שכתוב (במדבר י"ו): ואכלֶה אותם כרגע, ותרגומו ואשצי יתהון. תלתא יובא ולילותא – דא בחינת מצוות, שיש בהם מושכלות ומקובלות וחוקות, וכתיב בהם (יהושע א’): והגית בו יומם ולילה. איהו בזקיפו ואנן בשיפולי – זה בחינת: ישמח ה’ במעשיו, ישמח ישראל בעושיו. כמיחם קומקומא דמיא – דא מוחא, כמו שכתוב (ש"ה ד’): ונוזלים מן לבנון. מסגא שיתין פרסי – דא בחינת גבורות, ששים גבורים, ורעם גבורותיו. וכי שדי פרשא גירא – פרשא, דא בחינת חסד, שהוא מוציא לאור תעלומות, דברים המצומצמין הוא מפרש אותם. גירא, דא (תהלים קמ"ד): שלח חיצך ותהומם, דא בחינת: שב לימיני וכו’. קדמה ליה איהי – דא בחינת יראה שהיא קודם, שהיראה היא קודמת, כמו שכתוב (שם קי"א): ראשית חכמה וכו’. שרבה בר בר חנה סיפר, שהלך כ"כ במידת היראה, וראה גודל כח היראה, עד שיכול להבין על ידה, בין קודם גזר דין לאחר גזר דין.

 

וזהו בין שיצא וכו’. והדר מפרש איך יכול להבין, היינו על ידי המצוות שהם בחינת תלתא יומא וכו’, יכול להבין. ודוקא כשעושין אותן בשמחה, ועל ידי שמחת המצוות יכול להבין. כי הקב"ה משמח במעשיו, והשמחה היא מלובשת במצוות כנ"ל, ואנחנו משמחין למטה גם כן בהקב"ה, כמו שכתוב: ישמח ישראל בעושיו, ואין רצונינו בשום שכר, אפילו שכר עולם הבא כנ"ל. וזה: איהו בזקיפו ואנן בשיפולי – לפי שמחתו כן שמחתינו, ועי"ז אנחנו יכולין להבין. והדר מפרש איך להשיג בחינת שמחה – ע"י בחי’ רעם.

 

וזהו: כי אתא רב דימי אמר כמיחם קומקומא דמיא וכו’, היינו בחינת: קול רעמך בגלגל. שיתין זה בחינת גבורות, הפוגעין בגלגלתא, ונעשה ממנו רעמים ואשתמע קלא, זה בחינת: הקול מעורר הכוונה. בחינת: לא נבראו רעמים וכו’. והדר אמר, שעיקר התגברות הגבורות אינו אלא ע"י חסדים, וצריך לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל, ואעפ"כ צריך לאקדמא את היראה, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו (כמו שאמרו רז"ל קידושין ב’ ע"ב: דרכו של איש לחזור אחר אשה. משל לאדם שאבדה לו אבידה וכו’. פירוש: כי אהבה הוא בחינת איש, ויראה היא בחינת אשה כידוע. ועל כן צריך להקדים את היראה, כי אז תבוא אליו האהבה ממילא, כי האהבה הולכת ומחזרת אחר היראה תמיד, כי בעל אבידה מחזיר אחר אבידתו כנ"ל) (כך שמעתי מפיו הקדוש בפירוש).

 

וזהו בחינת: וכי שדא פרשא גירא וכו’, ואמר רב אשי: האי גילדנא דימא וכו’. גילדנא הוא בחי’ שם אגל"א שהוא בחינת גבורות, כי הוא ראשי תיבות: אתה גבור לעולם אדני, כמובא, כי גילדנא הוא אותיות אג"ל ושם אדנ"י בשלימות, היינו שם’ אגל"א כנ"ל.

 

וזה פירוש: בחצורות וקול שופר וכו’, היינו ע"י בחינת קול דנפיק כנ"ל, על ידי זה: ירעם הים וכו’ – נעשה בחינת רעמים, בחינת קול רעמך בגלגל. תבל ויושבי בה – דא בחינת ליבא וערקין דילה, כמו שכתוב: לא נבראו רעמים וכו’, כי תבל אותיות תי"ו לב: תיו לשון רשימה, כמו שכתוב (יחזקאל ט’): והתוית תיו – שנרשם הקול בלב, כמו שאמרו: לא נבראו רעמים וכו’. ועי"ז: נהרות ימחאו כף – בחינת שמחה כנ"ל, ולישרי לב שמחה. וע"י השמחה: יחד הרים ירננו. רנה לשון תפלה כמו שכתוב (מלכים א’ ח’): לשמוע אל הרנה וכו’, הרים בחינת צדיקים , היינו ע"י שמחת הלב יכולין להתפלל ולהלביש את תפילתן במאמר, כשיבינו כי נגזר הדין. וזה פירוש יחד – שמלבישים תפילתם בסיפורים יחד.