תורה י-המשך

ה

 

והעצה היעוצה לבטל הגאוה, שהיא הע"ז, כמו שכתוב (משלי טז): תועבת ה’ כל גבה לב (כשדרז"ל סוטה ד’ ע"ב), העיקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים, כמובא בתיקונים (תיקון כ"א דף מ"ח ע"א): בתרועה, דאיהו רוחא, איתעביר אל אחר. וצדיק הוא בחינת רוחא, כמו שכתוב (במדבר כז): איש אשר רוח בו, ועל ידו נכנע רוח גבוה, אל אחר, ונעשה מאחר, אחד. כי הוא קוצא דאות ד (תיקון כא דף נ"ה ע"ב), שממנו ארבע רוחות, כמו שכתוב (יחזקאל לז): כה אמר ה’: מארבע רוחות בואי הרוח. וזה לשון תרועה, לשון (תהלים ב’): תרועם בשבט ברזל (תיקון י"ח ותיקון כ"א). כי הוא משבר רוח גבוה, אל אחר, כפירות:

 

 

וזה בחינת ריקודין והמחאת כף, כי ריקודין והמחאת כף נמשכין מבחינת הרוח שבלב, כנראה בחוש, כי ע"י שמחת הלב, הוא מרקד ומכה כף אל כף, וכמובא בתיקונים (תיקון כ"א דף נ"א ע"ב): והאי רוחא נשיב בשית פרקין דדרועא, ובשית פרקין דשוקין. והיא בחינת המחאת כף, ובחינת ריקודין. וזהו בחינת: ליבו נשא את רגליו (ב"ר ויצא פרשה ע), היינו ע"י הרוח שבלב באים הריקודין, היינו על ידי הצדיק שהוא בחינת רוח כנ"ל, נתבטל הגאוה כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים לו): אל תבואני רגל גאוה. ונתבטל העבודת אלילים, כמו שכתוב (בראשית יח): ורחצו רגליכם – זה עבודת אלילים. וכשנתעלה הרגלין ע"י הריקודין, בחינת: נשא ליבו את רגליו, ונתבטל הגאוה, היינו העבודה זרה, ע"י זה נמתקין הדינים, כי כל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם (ספרי פ’ ראה). וכשנתעבר העבודה זרה, נתעברהחרון אף, ונמשכין חסדים, ואז הרגלין הם בבחינת רגלי חסידיו (שמואל א, ב). היינו בבחינת חסדים, היינו בחינת: חסדי דוד הנאמנים (ישעיה נח), הנאמנים דייקא, כי נתבטלו המינות והכפירות. וגם זה בחינת המחאת כף, כי ע"י הרוח נתגלה הארת הידים, כמו שכתוב (ש"ה ה’): קול דודי דופק. דופק – זה בחינת רוח, כמובא בתיקונים (תיקון כ"ה דף ס"ח ע"א). וסמיך ליה: דודי שלח ידו מן החור – זה בחינת התגלות הארת הידים, היינו בחינת המחאת כף. ואז נתבטל העבודה זרה, היינו הכפירות, וזה בחינת (שמות יז): ויהי ידיו אמונה.

 

נמצא, שע"י הצדיק, היינו בחינת רוח שבלב, נתגלה הארת הידים והרגלים, היינו בחינת ריקודין והמחאת כף, ונתבטל הגאוה והכפירות, ונתרבה האמונה. ואז נתקיים (תהלים כו): רגלי עמדה במישור, שהוא בחינת אמונה, כי המינות היא בחינת נטוי רגלי, כמאמר אסף (שם עג): כמעט נטיו רגלי, שנאמר שם על שהשיאו ליבו למינות, כמבואר שם. ורגלי עמדה במישור – מורה על אמונה, ואז נתקיים: ויהי ידיו אמונה:

 

ז

 

והתורה היא גם כן בחינת ידיין ורגליין, כי יש בהתורה נגלה ונסתר, נגלה הוא בחינת ידים, כמו שכתוב: דודי שלח ידו מן החור, מן החור, היינו חרות על הלוחות, (שמות לב), שהוא בנגלה. ונסתר, הם בחינות רגלין, כמאמר חז"ל (סוכה מ"ט ע"ב): חמוקי ירכיך – מה ירך בסתר וכו’. וכלליות התורה נקראת לב, שמתחלת בבי"ת, ומסיימת בלמ"ד, ששם משכן הרוח, דנשיב בשית פרקין דדרועין, ושית פרקין דרגלין, היינו בנגלה ובנסתר:

 

ח

 

וזה בחינת מרדכי ואסתר, והמן, בחינות פורים, בחינת גורל שהפיל המן, בחינת עומר שׂעורים. כי המן בחינת הע"א, כמאמר חז"ל, שעשה עצמו עבודת אלילים (מגילה י’ ע"ב). ובשביל זה הפיל פור הוא הגורל, בחודש שמת בו משה (שם י"ג ע"ב), כי משה הוא מבטל העבודה זרה, וכשביל זה נקבר מול בית פעור, כדי לבטל העבודה זרה שבפעור, כמו שדרשו רז"ל (סוטה י"ד.), כי משה גימטריא חרון אף, כי הוא מבטל חרון אף של העבודה זרה, כי הוא קיבל התורה, שהוא בחינת ידין ורגלין כנ"ל, שעל ידיהם נתבטל העבודת אלילים כנ"ל. ועל כן הפיל פור בירח שמת בו משה, כי חשב כי כבר מת משה, המבטל כח העבודת אלילים, ואין עוד מי שיוכל לבטל כח העבודת אלילים:

 

אבל מרדכי ואסתר, היה להם כח לבטל העבודת אלילים של המן. ובשביל זה בימיהם קיבלו ישראל התורה מחדש, כמאמר חז"ל (שבת מ"ח.): קיימו וקיבלו – קיימו מה שקיבלו כבר. וזה קיימו וקיבלו – קיימו, זה בחינת רגלין. וקיבלו, זה בחינת ידין, והוא בחינת התורה בעצמה כנ"ל. וזה בחינת מרדכי ואסתר: מרדכי – מר דרור (חולין קל"ב ע"ב). דרור – לשון חירות, זה בחינת ידים, כמו שכתוב: דודי שלח ידו מן החור כנ"ל. ואסתר – הוא בחינת שוקין – מה ירך בסתר כנ"ל.

 

וזה לשון פורים, היינו ביטול העבודת אלילים, כמו שכתוב (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי. וע"י הארת מרדכי ואסתר, היינו בחינת הידין ורגלין, נתבטלו הכפירות, ונתרבה אמונה בעולם על ידיהם, כמו שכתוב (אסתר ב’): ויהי אֹמֵן את הדסה, ובה כתיב (שם): כאשר היתה באמנה אתו, כי שניהם הם בחינת אמונה, וזה נעשה ע"י הרוח כנ"ל. וזה בחינת (מגילה ז’.): אסתר ברוח הקודש נאמרה, היינו בחינת: ליבו נשא את רגליו. כי עיקר העכו"ם תלוי בה, שהיא בחינת רגלין, כמו שכתוב (משלי ה’): רגליה יורדות מות, ועל כן עיקר תיקון העבודת אלילים על ידה.

 

ועל כן דייקא אסתר ברוח הקודש נאמרה, אף שבאמת תיקון העבודת אלילים הוא גם כן על ידי מרדכי כנ"ל, רק מחמת שעיקר העבודת אלילים תלויה בה, ועל כן על ידה  עיקר התיקון. ועל כן נקראת המגילה ע"ש אסתר, והיינו דדייקא אסתר ברוח הקודש נאמרה, כי הרוח הוא בלב, ועל ידו נתגלה הארת הידים והרגלים, רק העיקר תלויה ברגלים, בחינת אסתר. וזה בחינות עומר שעורים. עומר, זה בחינת מרדכי, עין מור, מור דרור, דרור לשון חירות, היינו בחינת חרות על הלחות, [כמו שאמרו רז"ל (עירובין נ"ד.): אל תקרי חרות אלא חירות], שהוא בחינת התורה בנגלה, שהוא בחינת: עין בעין (במדבר יד). שעורים זה בחינת אסתר ברוח הקודש, כמו שכתוב (דברים לב): כשעירים עלי דשא, שהוא לשון רוח. ובשביל זה, כשבא המן למרדכי, מצאו עוסק בעומר שעורים, אמר להם: עומר שעורים דידכו, אתי וניצח אותו ואת בניו, כמבואר כמדרש (אסתר פ’ י’ ובגמרא מגילה ט"ז.), כי ע"י עומר שעורים, שהוא בחינת ידין ורגלין, שהם בחינת המחאת כף וריקודין, נתבטל העבודת אלילים, שהוא בחינת המן, בחינת גאות כנ"ל. ובשביל זה ציוה המן לעשות עץ גבוה חמישים אמה, כי רצה לבטל כח של חמישים יום של ספירת העומר, שהוא הכח של מרדכי ואסתר: