תורה סא – חדי רבי שמעון

א

 

על ידי אמונת חכמים יכולין להוציא משפטנו לאור. כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא, היינו בחינת דרך הממוצע, שאינו דומה לימין ולשמאל. וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת (דברים י"ז): לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ועל כן על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת משפטי אמת, היינו כי כל הלימודים שהאדם לומד, צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעוקל, דהיינו שיקבל וילמוד מכל הלימודים שלומד, משפטי הנהגות, שידע איך להתנהג, הן לעצמו, הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט. וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת לא תסור וכו’, ואז יוכל להוציא משפטי הנהגות ישרות, בבחינת משפטי אמת, שאינו נוטה לימין ושמאל כנ"ל.

 

אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נידון ביגיעת בשר, היינו במותרות, כמו שאמרו רז"ל (עירובין כ"א): הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, כמו שכתוב (קהלת יב): ולהג הרבה יגיעת בשר. והוא מידה כנגד מידה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו, על כן נידון במותרות.

 

וכל המשפטים הן מן המוח, בבחינת (מלכים א, ג’): ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט. והמוח, הוא לפי המזון, וכשהגוף נקי אזי המוח ברור, ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות. אבל כשנידון במותרות על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח, ומערבבים ומבלבלין דעתו, ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעוקל, בבחינת (חבקוק א’): כי רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעוקל, היינו, על ידי שהעשנים סרוחים מסבבין ומקיפין המוח ומבלבלין אותו, על ידי זה יוצא משפט מעוקל, בבחינת (תהלים קמ"ז): משפטים בל ידעום, היינו בלבול המוחין:

 

ודואג, ע"י שלימודו היה מבחינת אלו המותרות, בבחינת הנאמר בדואג (שמואל א, כ"א): ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה’ ושמו דואג וכו’, ופרש רש"י: עוצר עצמו וכו’ לעסוק בתורה, כי לימודו היה מבחינת עצירות, בחינת מותרות, על ידי זה לא היה מוציא מלימודו משפטי אמת, רק משפט מעוקל. ועל כן היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל (יבמות ע"ו ע"ב), וזה היה ע"י שלימודו היה ממותרות כנ"ל:

 

 

ויש מנהיגים שנקראים בשם רבי, שלימודם מאלו המותרות. ולא די שאינם יכולים אפילו להנהיג את עצמן כנ"ל, ומכל שכן שאינם יכולים להנהיג את אחרים, והם נוטלים גדולה לעצמן להנהיג העולם. צריך לראות שלא להסמיך אותם, שלא ליתן להם תוקף ועוז, שלא יהיו מכונים בשם רבי, כי הם עצמן אינם חייבים כל כך, כי יש להם יצר-הרע גדול להנהיג העולם, אך צריך לשמור מאוד שלא ליתן להם תוקף ועוז, כי אלו הנותנים להם תוקף ועוז ונסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם רבי, הם עתידין ליתן דין וחשבון.