חלק ב-תורה ס- המשך -סא

 

ויש בכל אחד חסדים וגבורות: חסדים מצד האב וכו’, ורבי עקיבא לא היה לו מצד האב חסדים, כי היה בן גרים, ולא היה לו זכות אבות, כמו שאמרו רז"ל (ברכות כז ע"ב), שלא רצו למנותו נשיא לרבי עקיבא, משום דלית ליה זכות אבות. וסבר רבי שמעון, שרבי עקיבא אין רוצה לומר תורה מחמת זה, מחמת שאין לו חסדים מצד האב, אבל רבי שמעון בן יוחאי בודאי היה לו חסדים מצד אביו רבי יוחאי, (שהיה גדול בישראל), ועל כן אמר רבי שמעון: ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא, היינו שאני אומר להתורה שהוא בחינת יוחאי אבא, בחינת החסדים מצד האב, שמשם התגלות התורה, כי התגלות התורה הוא התגלות החסדים כנ"ל.

 

וזהו: ומוסרך למלכות – כי רבי שמעון אמר, שזה שרבי עקיבא אינו רוצה לומר תורה ולגלות החסדים, וע"י התגלות החסדים ע"י התורה שהיה רבי עקיבא אומר עתה, היה מתקן פגם הנ"ל, שלמד תורה לתלמידים שאינם הגונים, אך רבי עקיבא אינו רוצה לגלות חידושי תורה ולגלות החסדים, מחמת שאין לו חסדים מצד האב, ורבי שמעון אמר, שזהו רק מחמת עניוות של רבי עקיבא, שמחמת ענוותנותו של רבי עקיבא הוא סובר שאין יכול לגלות תורה, מחמת שאין לו חסדים מצד האב, ואין יכול לתקן פגם הנ"ל כי אם ע"י התפיסה, כי התפיסה הוא תיקון וזיכוך להדיבורים כנ"ל. אבל באמת רבי עקיבא הוא רבי גדול כזה, שיש לו חסדים מצד עצמו, ואין צריך לזכות אבות כלל, ויכול רבי עקיבא לגלות תורה על ידי החסדים שיש לו מצד עצמו לבד, ועל ידי זה יתקן פגם הנ"ל, כנ"ל.

 

ועל כן אמר רבי שמעון: אני אומר וכו’, היינו שאני אומר תורה, שיש לי חסדים מצד האב, ועל ידי זה יביא את רבי עקיבא לתוך בחינת גדלות, עד שיוכרח רבי עקיבא בעל כורחו לומר תורה, כי באמת רבי עקיבא יכול בודאי לגלות תורה, אע"פ שאין לו זכות אבות, כי רבי עקיבא גדול כל כך, שיכול לגלות תורה ע"י חסדים שיש לו מצד עצמו, רק שהוא ענו, וע"י שיגלה רבי שמעון תלמידו תורה, שהוא יש לו חסדים מצד האב, על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות, עד שיוכרח בעל כורחו לומר תורה אף על פי שאינו רוצה.

 

וזהו: ואם לאו, היינו שאמר רבי שמעון לרבי עקיבא: אם אין אתה רוצה לומר תורה, וזהו מחמת ענוותנותך, אזי אני אומר ליוחאי אבא, היינו שאני אומר תורה, כי יש לי חסדים מצד האב כנ"ל, ומוסרך למלכות, היינו שאביא אותך ואמסרך בעל כורחך למלכות, לבחינת גדלות, ותהיה מוכרח בעל כורחך לגלות תורה, שהיא התגלות החסדים כנ"ל, כי ע"י שרבי שמעון בן יוחאי תלמידו יאמר תורה, על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות בעל כורחו, ויוכרח לומר תורה, שהוא התגלות החסדים, שהוא תיקון פגם הנ"ל: (ולא ביאר איך על ידי התגלות התורה שמגלה חסדים, על ידי זה יתתקן פגם הנ"ל. גם לא ביאר איך ע"י התלמיד שיש לו זכות אבות, כשמגלה תורה, על ידי זה יהיה רבו מוכרח לבוא בגדלות ולומר תורה)

 

וזהו: ומוסרך למלכות – מסירה הוא לשון בעל כורחו, כמו שכתוב (במדבר לא): וימסרו מאלפי ישראל – פירש רש"י: שנמסרו בעל כורחם, כי רבי שמעון בן יוחאי יביא את רבי עקיבא בעל כורחו לבחינת גדלות ע"י שהוא יאמר תורה כנ"ל:

 

 

תורה סא

השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כמובא. וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד, ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי. אך דע, שעיקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים, דהיינו מחמת ששכלנו קטן, כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר. כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו רק כח המדמה, אזי ברבע שעה יכולים לעבור כל השבעים שנה, כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מועטת מאד, ואח"כ כשנתעוררים מהשינה, אזי רואים שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום, הוא זמן מועט מאד באמת. וזה מחמת שאח"כ בהקיץ, אז חוזר השכל אליו, ואצל השכל כל אלו השבעים שנה שעברו בחלום, הם רק רבע שעה אצלו, רק שבעים שנה ממש, הם שבעים שנה גם אצל השכל שלנו.

 

ובאמת בהשכל הגבוה למעלה משכלנו, גם מה שנחשב אצלנו לשבעים שנה ממש הוא גם כן רק רבע שעה או פחות, כי כמו שאנו רואין שיכולין לעבור שבעים שנה בחלום, ובאמת אנו יודעין אח"כ בשכל שלנו שהוא רק רבע שעה, כמו כן ממש, מה שנחשב לפי שכלנו שבעים שנה ממש, הוא בשכל הגבוה למעלה יותר רק רבע שעה, רק שאין אנו מבינים זאת, כי גם בחלום אם היה אחד בא אצלו בשעת החלום והיה אומר לו, שכל זה שנדמה לו שעוברים ימים ושנים, שבאמת אינם כלום, והכל הוא רק רבע שעה – בודאי לא היה מאמין לו כלל, כי לפי הדמיון שבחלום נדמה לו שעוברים ימים ושנים ממש, כמו כן ממש, אע"פ שאצלנו לפי שכלנו נדמה שזהו זמן של שבעים שנה, בשכל הגדול יותר הוא רק רבע שעה.

 

וכן למעלה מעלה, שבשכל שהוא גבוה עוד יותר למעלה, גם אותו הזמן שבשכל הגבוה משכלנו אינו נחשב שם, בשכל הגבוה עוד יותר, רק לזמן מועט ופחות מאד. וכן למעלה מעלה, עד אשר יש שכל גבוה כל כך, ששם כל הזמן כולו אינו נחשב כלל, כי מחמת גודל השכל מאד, כל הזמן אין ואפס לגמרי, כמו שאצלנו השבעים שנה שעוברים בחלום הם רק רבע שעה באמת כנ"ל, כמו כן יש שכל למעלה משכל, עד שהזמן נתבטל לגמרי:

 

ועל כן משיח, שעבר עליו מה שעבר מיום בריאת העולם, וסבל מה שסבל, ואחר כל זה, בסוף יאמר לו השם יתברך: בני אתה, אני היום ילדתיך (תהלים ב). והדבר תמוה ונפלא מאד, לכאורה, אך כל זה מחמת גודל עוצם שכלו של משיח, לפי גודל מדרגתו שיאחז אז, ומחמת הפלגת עוצם מעלת שכלו, שיגדל אז מאד מאד. על כן יהיה כל הזמן שעבר עליו מיום בריאת העולם עד אותו הזמן, כולו אין ואפס ממש, ויהיה ממש כאילו נולד היום, כי יתבטל כל הזמן בשכלו, שיהיה גדול מאוד. ועל כן יאמר לו השם יתברך: אני היום ילדתיך – היום ממש, כי כל הזמן שעבר, אין ואפס לגמרי כנ"ל: