שער התורה פרק י – א סיון

ומה טוב ונכון להתנהג כמו שראיתי באיזה עיירות קדושות בישראל, שנתייסד מקרוב חברה קדושה על עניין זה וקראוה בשם, סומך נופלים, שהם סומכים ומחזיקים הנופלים שלא יתמוטטו לגמרי חלילה, וכן הוא הנהגתם, שמלווים להם על איזה זמן איזה סך, כפי המיוחד בתקנתם, ויקלו מעליהם התשלומין לפרוע בפרוטרוט מעט מעט בכל שבוע, ויש להם איש מיוחד, אם בחינם או בשכר, מהחבורה, שהוא הולך בכל שבוע לקבץ ולאסוף על יד מן המלווים, ובאופן זה כמעט לא יחסר בשום פעם בקופת מעות החברה, ועתה ראה כמה מעלות יש בהנהגה זו, שמלבד שמתקיים בעת ההלוואה המצוות עשה של "והחזקת בו", והיא המעלה הראשונה שבמצוות צדקה כנ"ל, עוד הוא מתחסד בזה עם הלווה בעניין הפרעון, וידוע מה שאמרו חז"ל בסוכה (מט ע"ב): אמר רבי אלעזר: אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה.

 

המקום יחזק ליבנו לילך בדרכי חסדיו, וממילא לא ימוש מאיתנו גודל חסדיו, כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבה לו): אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטת, הידבק בגמילות חסדים, שנאמר (ישעיה נד, י): כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאיתך לא ימוש, זה גמילות חסדים, וברית שלומי לא תמוט, זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שגם זה גמילות חסדים הוא, ויקויים עלינו מה שאמר הכתוב (שם יד): בצדקה תכונני וגו’.

 

***

 

 

והנה בעיני העולם אנו רואים, שכל דבר שיש ממנו מידה מרובה אינו יקר כל כך, וכל שיש ממנו מעט במציאות הוא יקר בעיני הבריות. כגון, נחושת היא יקרה מברזל, וכסף הוא יקר מנחושת, וזהב שיש מעט בעולם הוא יקר יותר מכסף, ואבנים טובות המאירות שאינן מצויות כלל, שוויין נורא מאוד.

 

 

וכן הוא בענייני רוחניות, אינו מצוי כלל אדם שיתקן כל חלקי הדיבור. ואם ימצא אדם שישמור כוח הדיבור כדין מכל חלקי דיבור האסור מפני שחביבות אצלו מצוותיו של ה’ יתברך, זהו האיש שבודאי ימצא חן בעיני ה’ יתברך, ויהיה שכרו מה’ יתברך גדול מאוד מאוד. (חובת השמירה לח"ח זצ"ל פ"ח).

 

 

עוד אציע עניין אחד שממנו יוכל האדם להתבונן את גודל השכר לנזהר מעניין קבלת לשון הרע, ובפרט לנזהר מכל חלקי דיבורים האסורים. כתוב בפרשת כי תבוא: "את ה’ האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו וגו’, וה’ האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו’ ולשמור כל מצוותיו".

 

ולכאורה הלא זה גופא כתוב בתורה תחילה שישמור מצוותיו, והתשלום שמשלם הקב"ה הוא גם כן בעניין שמירת המצוות.

 

אלא העניין הוא, כיון שהאדם מתחזק בעצמו לשמור איזה מצוות שיש בכוחו לקיימן, יעזור לו הקב"ה לבסוף שיזכה לשמור כל המצוות, כי כל מצוה ומצוה יש לה עידן בפני עצמו. [כי באמת הקב"ה כשהוריד נשמתו של האדם לעולם הזה, נתן תחת ידו אוצר רב של תרי"ג עסקים, והוא התורה הקדושה עם התרי"ג מצוות שלה, אלא שהאדם צריך שתהיה לו זכות שכל התרי"ג עניינים יתקיימו על ידו].

 

 

כי צריכים אנו לידע, שכשם שבענייני עולם הזה יש כמה עניינים שהאדם מתעשר על ידם, כן בענייני נצחיות יש כמה חלקי התיקון בידו של הקב"ה, שמי שמצא חן בעיניו, מזמין לו אותם העניינים, וזוכה לעלות במעלה גדולה על ידם. ועניין מציאת החן, תלוי בהתחזקות בקיום התורה בכל לבבו לעשות נחת רוח לפניו יתברך.

 

 

ולעניין לשון הרע, הלא ידוע מה דאיתא במדרש: כשהלשין אמציה כהן בית אל את עמוס הנביא לפני המלך ירבעם בן יואש, ואמר קשה עליך עמוס שאמר בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. השיב לו ירבעם, לא אמר אותו צדיק כך, ואם אמר, לא מפי עצמו אמר אל מפי הקב"ה. ואמר הקב"ה: הדור עובדי עבודה זרה, וראש הדור עובד עבודה זרה, אך בעבור שלא קיבל לשון הרע לכן אותן העיירות שלא כבש יהושע בן נון אמסור תחת ידו, וכמו שכתוב: "הוא השיב את גבול ישראל וגו’".

 

 

ומזה יבין כל אדם, אם יהיה זהיר בימי חייו מלקבל לשון הרע, וממילא בודאי יזהר גם כן מלספר לשון הרע, וכל העניינים האלו הם ממש כמת מצוה כמו שכתב בספר חסידים, בודאי יזכהו ה’ יתברך ויזמין לו עניינים עליונים שיהיה שמח בהם בזה ובבא.

 

ואמרתי שכל זה רמז הכתוב במה שאמר "להנחיל אוהבי יש", שיש סגולות נחמדות ביד הקב"ה שאין העולם מבינים עליהן, ואמר שזה שומר הקב"ה להנחיל אותן לאוהביו. (חובת השמירה לח"ח זצ"ל פ"ה).