חלק שני פרק ז – כה סיון

 

והנה אמרו חז"ל: (מדרש רבה פרשת מצורע יט, ב): בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ועבר על "לא ירבה לו נשים" (דברים יז, יז), עלתה היו"ד של "לא ירבה", לפני ה’ יתברך ואמר: דיתיקי שבטלה מקצתה בטלה כולה, אם שלמה ביטלני, מי יקיימני [רוצה לומר,שמצוה זו אינו תלוי, רק במלך]. ענה הקב"ה: שלמה ואלף כיוצא בו, ואל יבטל אות אחת מן התורה. ומזה נראה בעליל, שהקב"ה מקפיד גדול כשדבר אחד מן התורה נעשה הפקר לכל. וכאשר נתבונן היטב, איזה דבר מן התורה הוא הפקר, נמצא שהעוון של לשון הרע הוא הפקר בעיני הבריות שלא טעמו טעם תורה^*).

 

ואם כן כמה צריך, בן תורה על כל פנים, להתחזק להיות זהיר באיסורים אלו, התלויים בכוח הדיבור, [שהוא לשון הרע ורכילות ואונאת דברים והלבנת פנים], כדי שלא יהיו דברי ה’ כהפקר.

 

והנה לפי מה שבארנו לעיל, תלוי בזה בניין הבית שלעתיד, [והנה כתבו הספרים בשם הזוהר הקודש, דבי כנישתא חדא, אם היו שומרים מידת השלום כדבעי, יכולים לזכות לביאת המשיח. אם כן, ביאת המשיח תלויה בידינו. וידוע, שמידת השלום אין אנו יכולים לזכות בו, רק אם נהיה זהירים מתחילה מעוון שנאת חינם ולשון הרע], וכל אחד שיתחזק לתקן החטא הזה, יהיה לו חלק בהבית הבנוי לעתיד, שבלתם היה הבית חרב לעולם, חס ושלום.

 

^*) ובעוונותינו רבים, אפילו מי שיודע להבין דיני התורה, גם כן בדעתו אין חמור העוון הזה כל כך כשאר עוונות. וראיה לזה, שאם יארע לאדם מאיזה סיבה שנתחלף לו בשר כשר על בשר נבלה וטרפה ונכשל בזה, יתמרמר ליבו בקירבו, ויגע דבר זה לנפשו ממש, ויתענה על זה, וכל ימי חייו יזכור דבר זה, שנכשל בבשר נבלה וטרפה. ולא כן בעוון הזה, אפילו אם נכשל באונאת דברים או בהלבנת פנים, או בלשון הרע ורכילות ממש, שעל כל זה יש לאוין מפורשים בתורה, ואפילו אם עשה כולם ביחד, שסיבב מריבה והיה בזה אונאת דברים והלבנת פנים ולשון הרע ורכילות, כולם יחד, גם כן לא יסתער ליבו על זה כל כך. ואפילו אם יארע אחר המריבה שיתבונן שסיבב בעצמו מכל מקום לא יהמה נפשו על זה כל כך לילך לחכם ולחפש עצות על זה כמו נבלות וטרפות וכדומה. ועוד ראיה לזה, שלא יזכור זה, רק איזה ימים, ואחר כך יהיה שכוח הדבר הזה לגמרי מליבו, כמי שלא טעם טעם החטאים האלו מימיו. כל זה ראיה ברורה שהיצר הרע אינו מניח אפילו לאדם הנלבב לשום עיניו וליבו על אלו העניינים.

 

 

 

 

"את ה’ האמרת היום להיות לך לאלוקים, וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו" וגו’ (דברים כו, יז)

 

מזה הפסוק אנו למדים גודל מדרגת המתחזק לילך בדרכי מידותיו של הקב"ה, להיות רחום וחַנּוּן וכדומה, שהרי מנה הכתוב מעלה זו קודם שמירת החוקים והמצוות והמשפטים. הא למדת, שהיא קודמת במעלה. [דוגמא מה שאמרו בברכות (דף מא): על הפסוק שמזכיר בשבחה של ארץ ישראל, ארץ חיטה ושעורה וגו’ כל הקודם, קודם לברכה] ומאוד צריך להתחזק בעניין הזה.

 

 

וממילא אנו למדים לענייננו להיות זהיר מאיסור לשון הרע, שגם זה מדרכי מידותיו של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין יא): במעשה של עכן, שמעל מעל ברחם, ונפלו ישראל על ידי זה במלחמה (יהושע ז, ו): "ויפול יהושע לפני ארון בית ה’" וגו’, ואמר לו הקב"ה (שם י): "למה זה אתה נופל על פניך" וגו’, (שם יא): "וגם גנבו גם כיחשו" וגו’, (ושם יב): "לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקירבכם". אמר לו יהושע: אמור לי מי מעל. אמר לו (הקב"ה): וכי דלטור אני? לך הטל גורלות ויתוודע לך.

 

ואפילו בדבר שמצוה להתברר כמעשה של עכן, שהיו מחייבים לבער החרם, אפילו הכי, כל מה שיכול להתברר ממילא ולא לומר בפה, יש לעשות כן.

 

 

ובאמת, כיון שבראו הקב"ה בצלמו, ככתוב בתורה, יש להתדמות להבורא יתברך בכל מה שיוכל. והנה בעבור גדולת המידה הזאת, שהוא העיקר הגדול בעבודת ה’ יתברך, פרט לנו הכתוב בפרוש (דברים יט, ט): "וללכת בדרכיו כל הימים", והיינו, שלא די שיהיה האדם במקרה איש טוב, רחום וחַנּוּן ורב חסד וכדומה, כי אם כל הימים יהיה זהיר במידה הקדושה הזו ללכת בדרכיו. ובשאר כל המצוות, אף שגם אותם צריך לשמור כל הימים, לא פרט לנו הכתוב על כל מצוה בפרט, כי אם בדרך כלל (שם כט, כח): "הנסתרות לה’ אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". והטעם כמו שכתבנו. (שמירת הלשון ח"ב, פ"ז).

 

 

עוד נראה שעובר [החוטא בלשון הרע] גם על מצוות עשה של "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט), שנצטווינו בזה לילך במידותיו של הקב"ה אשר הם כולם רק לטוב, כמאמרם ז"ל (שבת קל"ג): מה הוא רחום – אף אתה רחום, מה הוא חַנּוּן – אף אתה חַנּוּן, וכיוצא בזה בשאר מידות טובות, כמו שמבואר ברמב"ם בהלכות דעות. (פ"א ה"ו).

 

ומצאנו בהקב"ה במידותיו הקדושות והטהורות שהוא שונא דלטוריא בכל האופנים, אפילו על איש גרוע עד מאוד, כמאמרם ז"ל (בסנהדרין דף יא): וכי דלטור אני לך?! לגבי מעשה של עכן, עיין שם.

 

וצופה לטובה ואין צופה לרעה, וכמו שאיתא בתנא דבי אליהו (פרק א). ואמרו (סוטה מב): ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה וכו’ כת מספרי לשון הרע, ככתוב (תהלים ה, ה): "כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע". ואם כן מי שמרגיל עצמו במידה רעה הזו אינו הולך בדרכי השם, שהוא רק להיטיב לזולתו והוא עושה להפכו, ומפני זה כינהו הכתוב בשם "רע", לכן עובר על מצוות עשה זו גם כן. (פתיחת הספר חפץ חיים עשין י"ד).