עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – כט סיון

ועתה נבוא לענייננו. הנה ידוע שמתחילה היו העיירות שיכות למואב, ואמרו המושלים לסיחון וחייליו: בואו לעיר חשבון, והיא תהיה נחשבת עתה לעיר סיחון. והנמשל בענייננו: חלקי התיקון שנעשה בגן עדן על ידי מעשה הרשעים, יהיו שייכים לצדיקים, המושלים ביצרם ועבדו לה’, ולא הסתכלו על הרשעים, שביזו אותם ועבודתם.

 

 

***

 

על דבר אחד כואב לי, על זה שלא נולדתי אילם, אילו הייתי בא לעולם בלי יכולת לדבר אז היו לי חיים מאירים, כי הייתי ניצל מלשון הרע ורכילות, והייתי יכול לחזור לאבי שבשמים בשלמות. שהרי דיבור לשון הרע חמור כנגד שלוש עבירות חמורות, ועוד יותר מהם.

 

 

ולכן על זה מתגברת הסיטרא-אחרא ומניחה את כל העבירות שבתורה ומשתלטת דווקא על שנאת חינם, לשון הרע ורכילות וכיוצא בזה.

 

וכל כך הרבה פעמים שאני מבקש כל הזמן שילמדו "חפץ חיים". עם כל זה עדיין שוכחים שעלולים לאבד את כל העולמות ברגע אחד ואין מתייחסים לזה כראוי, שהרי אם היינו רואים אחד שאוכל חזיר, אזי כולם צועקים עליו "רשע!" והיו מכים אותו ומבזים אותו שיצא מהבית מדרש, על אף שזה רק לאו אחד.

 

ולעומת זה אם אחד יבוא לישיבה ויספר לשון הרע אחד – לא רק שלא צועקים עליו "רשע! אתה מחריב את כל העולם בדיבורך! – הרי אתה עובר כעת על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים", אלא עוד יצחקו ויהנו רח"ל.

 

כי הסיטרא אחרא מתגברת דווקא על עניין זה, מפני שבכל לשון הרע נעשים שותף לס"מ להעיד עמו כנגד כלל ישראל, כמו שכתוב מהאר"י הקדוש, לכן הסיטרא-אחרא מוכנה שילך אדם עם שטריימל וגרטל רחב ויתנענע חזק, העיקר שידבר לשון הרע ואז הכל לא שוה כלום! ואפשר להיות תלמיד חכם גדול ועם כל זה אין תורתו שוה מאומה, כי כדי לזכות באמת לתורה הקדושה מוכרחים פה קדוש, אבל אם פיו פתוח ומדבר לשון הרע, אזי הוא נעשה שותף לס"מ וממילא מובן שאינו יכול לזכות לתורת אמת. (האדמו"ר מקלויזנבורג צאנז זצ"ל בשיעור חומש רש"י).