חלק שני פרק ג – יג סיון

 

ראשון לכל, מעשה הנחש שסיפר לשון הרע על הקב"ה, ובזה גרם מיתה לכל באי עולם. ובפרשה ויצא (בראית כח, כ): אם יהיה אלקים עמדי ושמרני וגו’. ואמרו חז"ל (בראשית רבה): ושמרני, מלשון הרע. ובפרשה וישב, במעשה של יוסף, שכתוב (בראשית לז, ב): ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם, שזה היה הסיבה הראשונה לירידת בני ישראל למצרים. ובפרשת שמות (ב, יד): אכן נודע הדבר [עיין שם בפירוש רש"י ובמה שנכתוב לקמן]. עוד שם, שאמר משה רבנו, עליו השלום (שם ד, א): והן לא יאמינו לי, שהשיב לו ה’ יתברך (שם ב, ג): מה זה בידך וגו’, ויהי לנחש. עוד שם (שם ו): והנה ידו מצורעת כשלג. ובפרשת בשלח (יז, ב): וירב העם עם משה וגו’ על ריב בני ישראל וגו’, וסמיך ליה: ויבוא עמלק. ובפרשה משפטים (כג, א): לא תישא שמע שוא, שהוא קאי על המספר ועל המקבל כדאיתא בגמרא (פסחים קיח, ע"א): וסמיך ליה (שם ב): לא תהיה אחרי רבים לרעות. ובפרשה תצוה, עניין המעיל (שמות כח, לב): שפה יהיה לפיו סביב, וכל הפרשה ונשמע קולו בבואו אל הקודש וגו’ (שם לה).

 

וכל פרשת תזריע ומצורע: נגעי בתים, נגעי בגדים, נגעי אדם, בדד ישב, מרוחק אף ממחנה ישראל, וכפרתו ציפורים המפטפטין. ובפרשה קדושים (יט, טז-יז): לא תלך רכיל בעמיך הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא. ובפרשה בהר (כה, יז): ולא תונו איש את עמיתו, שזה קאי על אונאת דברים, שהוא גם כן דיבור רע. ובפרשה נשא (ה, ב): וישלחו מן המחנה כל צרוע, היינו אפילו הוא גדול בתורה כדואג. ובפרשה בהעלותך (יב, א): ותדבר מרים ואהרן באלקים ובמשה. ובפרשה שופטים (כג, י): כי תצא (למלחמה) [מחנה] אל אויבך ונשמרת מכל דבר רע. ואמרו חז"ל (כתובות מו, ע"א): זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים וגו’. ובפרשה תבוא (שם כז, כד): ארור מכה רעהו בסתר, שהוא קאי על לשון הרע. וידוע, שכל הארורים פתחו בברכה ואמרו: ברוך אשר לא יכה וגו’ (סוטה לב, ע"א): הרי שהזהיר בזה, היה לו ברכה.

 

***

 

"אמר רבי יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אישה, אחורי אישה ולא אחורי עכו"ם, אחורי עכו"ם ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין" (ברכות ס"א). "בשעה שהציבור מתפללין" – "דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת" (פירש"י שם).

 

יש שלוש עבירות חמורות מכל העבירות, והיינו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ויש עוד עבירה גדולה על כולן והיא לשון הרע, שהוא ככופר בעיקר. והם ארבע דברות הראשונות מב’ הלוחות, שהם "אנכי" ו"לא יהיה לך", "לא תרצח" ו"לא תנאף".

 

ונגד זה הם ארבעה דברים דחשיב כאן.

 

"אחורי ארי ולא אחורי אישה" – אף על פי שעובר על "לא תרצח" דכתיב "וחי בהם" ולא שימות בהם, הוא יותר טוב משיעבור על "לא תנאף", דהיינו שהולך אחורי אישה.

 

"אחורי אישה ולא אחורי עבודה זרה" – פירוש, מוטב שיעבור על "לא תנאף" משיעבור על "לא יהיה לך".

 

"אחורי עבודה זרה ולא אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללין" – פירוש, מוטב שיעובר על "לא יהיה לך" משיעבור על "אנכי" שהיינו שהוא כופר בעיקר. (חידושי ובאורי הגר"א על מסכת ברכות שם).

 

בגמרא (ערכין טז): (כתוב): לשון הרע [מתכפר] בקטורת וכו’, ככתוב (במדבר יז, יב): "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" וכו’, יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי, ופירש רש"י: לשון הרע בחשאי הוא.

 

וצריך להבין הא הכתוב שלמדנו ממנו מירי בלשון הרע שאמרו בקול, ככתוב: "וילונו כל עדת וגו’, לאמור אתם המיתם את עם ה’", ולמה קרי ליה (קרא לו) מעשה חשאי?

 

[ובאור העניין שלשון הרע נקרא דבר שבחשאי הוא מפני ש]לשון הרע הוא מעשה חשאי וסוד, ככתוב בגמרא (ערכין ט"ו): כל המספר לשון הרע מגדיל עונוות כנגד שלושה עוונות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכו’.

 

וזה גם כן דבר סוד שאין להבין מדוע יגדל עוון לשון הרע כנגד ג’ עבירות חמורות אלו שדינן יהרג ואל יעבור, אך הוא סוד, היינו שזהו שורש הרע, שעל ידי לשון הרע יוכל לבוא לכל ענייני רעה והוא הסוד של הקללה, שתחילת מעשה הנחש היה שאמר לשון הרע על בוראו וזהו שורש הרע שלו.

 

וכמו שנאמר "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", היינו האור "כי טוב" האור הראשון "נצור לשונך מרע", שאז ינצל מכל קלקול הנחש שבא מלשון הרע וזה הסוד שלו, וזהו מה שאמר ויכפר על מעשה חשאי.

 

וזה עניין מה שאמר (שבת פ"ט): אף מלאך המוות מסר לו [למשה רבנו] דבר, שנאמר: "ויתן את הקטורת וכיפר על העם", ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים" וגו’  (במדבר יז, יב-יג).

 

אך העניין שכל מלאך מסר לו סודו, והיינו הכוח שלו, ואף מלאך המוות מסר לו סודו, שהודיעו שהסוד שלו הוא לשון הרע. (פרי צדיק לג"ר צדוק הכהן מלובלין פרשת קורח).