שער התורה פרק י – כב אייר

וידעתי את טענת היצר שיאמר, שאם כן יצטרך להוציא תמיד ארבעה וחמישה רובל כסף עבור עניינים כאלו, וזה דבר שאי אפשר. על כן אבאר את דברי: כי כאשר יתיישב האדם היטב בנפשו על חשבון שבוע אחד, יראה בעצמו, שהרבה והרבה מן ההקפדות והמחלוקת ולשון הרע וכדומה בא על ידי דברים קטנים, שנדמה לו שפלוני נגע לו בענייניו באיזה זהוב וכדומה, כי אין אנו מדברים בעשירים הגדולים, רק בסתם בני אדם, ועל כן, אם יסכים האדם בדעתו, שצריך להוציא על זו המידה ארבעה וחמישה רובל כסף בכל שנה, ממילא יגרע בודאי על ידי זה בכל שנה על כל פנים אלף תיבות של דיבורים אסורים, ויש בשוויין ארבעה וחמישה רובל כסף, והבא ליטהר מסייעין אותו, ויזכה לבסוף למידה הקדושה הזו בשלמות. [וממילא יבוא על ידי זה גם כן לבסוף למידה הגדולה והיא מידת החסד*⁾].

 

אבל אם לא יעשה כן, ויקפיד תמיד על כל דבר קטן, ידע בנפשו, שבודאי יוכרח לבוא לבסוף על ידי זה לכמה דיבורים אסורים, ועלול מאוד לבוא על ידי זה לידי עניות, חס ושלום, וכמו שכתוב (בשם ספר הקנה), שעל ידי לשון הרע בא האדם לידי עניות.

 

*⁾ ובאמת מה מאוד גדולה מצוה זו בעיני ה’ יתברך, שעליה נאמר (מיכה ו, ח): הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה’ דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד וגו’, ואמרו חז"ל (סוכה מט, ע"ב): עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים, וגם הוא מקיים בזה המצוה של "והלכת בדרכיו", כדאיתא בספרֵי (פ’ עקב, מט): על הפסוק (דברים יא, כב): ללכת בכל דרכיו – אלו דרכי הקב"ה, שנאמר (שמות לד, ו): ה’, ה’, א-ל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד וכו’. ואמרינן (ב"מ ל, ע"ב) תני רב יוסף: והודעתם להם את הדרך (שמות יח, כ): זו גמילות חסדים.

 

***

 

 

ודע עוד, שמלבד שעל ידי קבלת השמירה על עצמו ינצל מכמה דיבורים אסורים, עוד יקבל שכר בפני עצמו על כל יום, על מה שהכניס את נפשו בעסק השמירה, ככתוב "נצור לשונך מרע". אפילו אם לא נזדמנו לו נסיונות. ודוגמאת מי שממנה שומר על אוצרותיו, יקבל השומר שכר כל זמן שמירתו, אפילו אם לא נזדמנו לו גנבים באותה העת. (חובת השמירה לח"ח זצ"ל פ"ח).

 

 

והנה ידוע, שאמרו חז"ל, שהמקיים מצוה, אף שנצטוינו על זה מפי ה’ יתברך, חושבו הקב"ה כאילו הוא בעצמו חידש המצוה. וזהו אפילו במצוה אחת, וכל שכן בזה, שהוא חלק גדול בתורה, יתחזק לקיימם, ויחשבו אותו לעתיד לבוא, כאילו הוא בעצמו חידש מדעתו את כל העניינים הקדושים, שכתוב באלו הפרשיות, כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד לבוא עבור זה, וכמה ישמח ליבו עבור זה, ויקויים על זה האיש מה שאמר הכתוב (תהלים קה, ג): "ישמח לב מבקשי ה’". (שמירת הלשון ח"ב, פ"ג).