עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – כז תמוז

 

"והיה פי ראשו בתוכו" (שמות כח, ל"ב). רמז בזה מה שאמרו חז"ל (חולין פט, ע"א) על הפסוק (איוב כז, ז): "תולה ארץ על בלימה", על מי העולם קיים? על מי שבולם פיו בשעת מריבה, והיינו שיכבוש אז את כל דיבורו, שלא יצא לחוץ.

 

"שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג" (שמות כח, ל"ב), והיינו שיצייר אז בנפשו כאילו יש עוד על פיו מבחוץ מעשה אורג, שנארגו השפתיים מזו לזו, כדי שלא יוכל לפתוח אותם.

 

"כפי תחרא יהיה לו, לא יקרא" (שמות כח, ל"ב), ופירש רש"י: למדנו שהיו שריונים שלהם פיהם כפול, כדי שלא יקרע. והנה לכאורה למה הוצרך התורה לבאר לנו "כפי תחרא", הלא די לנו במה שכתוב מתחילה, "והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו", אלא לרמז לנו כמו שהשיריון (שהוא המגן) שלובשו האדם הוא לו למגן ומחסה, שלא יוזק מן החיצים שזורקים עליו, כן הוא מי שבולם את פיו, הוא לו למגן בפני המריב עמו, שסוף דבר יהיה, שישתוק המריב, כיון שאין עונה אותו דבר. מה שאין כן אם ענה לו, יתרחב המריבה, ובא לידי מהלומות, כמו שכתוב (שם כא, י"י): "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף" וגו’. וגם הקב"ה לו למגן ומחסה עבור זה, כיון שהעולם קיים בשבילו, וכנזכר לעיל.

 

 

 

 

 

והנה מה שיחד הכתוב שמירה לאדם על דיבורו יותר מעל שאר איברים, הלא גם העיניים והאוזניים והידיים ושאר איברים גם כן צריך להיזהר בהם שלא לעשות נגד רצון ה’ יתברך.

 

אשא משלי על זה ואומר, שזה דומה לאחד שניתן לו מאת המלך רמ"ח כיסאות (מכונת יד לאריגה) וניתן לו הרבה צמר ופישתים שיעשה מהם סחורה יפה, ומכולם יוכל להתעשר אם יעשה כהוגן, לבד אותות הכבוד שיקבל ממנו שהמלך יראהו ויתפאר בו לפני שאר מלכים, איך שבממשלתו נמצאים אומנים גדולים כאלה. ולהיפך, אם קלקל, יתן דין וחשבון על הכל.

 

ועוד יש כיסא אחד גדול (מכונת יד לאריגה) שעושה במלאכת הקיטור, שבו יוכל להרוויח כנגד כל הכיסאות, שרץ כנגד כל הכיסאות. והנה אף שצריך להשגיח על כל הכיסאות שיעשו מלאכתם כהוגן, מה מאוד צריך שיהיו עיניו פקוחות כל היום על הכיסא הגדול הזה, שבל ישבות ממלאכתו, כי שעה אחת שלו שקולה כנגד רמ"ח שעות שבכיסאות אחרים, וגם שיעשה כהוגן, כי הקלקול הקטן שימצא במלאכתו, ההפסד נורא מאוד.

 

 

והנה המלך, זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ורמ"ח כיסאות הם כנגד רמ"ח איברים שבאדם. וניתן לאדם לעשות רמ"ח מצוות עשה כנגדן, כאילו כל איבר ואיבר אומר לאדם, עשה בי מצוה, שבשבילי תזכה לעולם הבא, ככתוב במדרש. וכיסא אחד גדול, הוא כנגד כוח הדיבור שנטע הקב"ה בנפשו, שבו יוכל לתקן כנגד כל האיברים.

 

והוא רץ במלאכתו כברק, כי באיזה מינוטין (רגעים) יכול ללמוד כמה מאות תיבות, ובכל תיבה ותיבה הוא מקיים מצוות עשה של לימוד התורה, ומכל מצות עשה נברא פרקליט אחד להליץ בעד נשמתו. ועל זה אמר הכתוב "הון יוסיף רגעים רבים", והיינו על ידי הונה של תורה, וכמו שכתב הגר"א במשלי, מה שאין כן בשאר מצוות, שוהה קודם שמקיימן.

 

ומהמעלות של כוח הדיבור כשהוא משלים כהוגן, יכול להתבונן גם להפכו, גודל ההפסד כשהוא מקלקל בו בעת שהוא רץ כברק, שיכול לברוא כמה מאות מקטרגים בזמן קצר מאוד. ועבור כל זה יחד הכתוב השמירה על הלשון. (הקדמה לחובת השמירה לח"ח זצ"ל).