שער התורה פרק י – יג אייר

ואף אנו נאמר בענייננו, שלפי זמננו, בעוונותינו הרבים, שהופקר אצל איזה אנשים לגמרי העוון לשון הרע ורכילות, אם אחד יתחזק תמיד בעניין שמירת הלשון, שלא לעבור על עוון לשון הרע ורכילות, כמה מהשכר יגיע לו על ידי זה, דהלוא ידוע הוא מה שכתב בספר חסידים, דמצוה שאין לה דורשין, היא כמת מצוה, ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה, מפני שהמצוה מקטרגת ואומרת: כמה גרוע אנכי, שנתעלמתי מכל וכול, וכבר ידוע גודל עניינו של מת מצוה ממה דאמרו (ברכות יט, ע"ב): דאפילו כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו ולמול את בנו, שאינו מטמא לקרובים, אבל מטמא הוא למת מצוה, כדי שלא יהיה מונח בבזיון.

 

ועתה נחזי אנן: הלוא מת מצוה הוא רק חומר בעלמא, בלא נפש רוח נשמה ואף על פי כן, מפני שהיה החומר הזה מקום משכן לנפש הישראלי, הקפידה התורה כל כך על בזיונו, והתירה אפילו לכהן גדול ונזיר, ותתבטל על ידי זה שחיטת הפסח ומילת הבן, להיטמא לו ולעסוק בצרכיו. קל וחומר בעניין התורה הקדושה, שיקרה היא מפנינים, והיא שעשועיו של הקב"ה, כמו שכתוב (משלי ח, ל): ואהיה שעשועים יום יום, אם מצוה אחת ממנה, חס ושלום, מוטלת בבזיון, כמה אנו חייבין להתחזק בזה, שלא תקטרג עלינו למעלה.

 

***

 

 

ואפשר לרמוז [על השפעת כוח הדיבור] בהקדמה ששמעתי, דלא יפלא האדם איך מדבר בעולם הזה השפל למטה ודיבורו עושה רושם למעלה, הלא תראה היין שהוא במרתף ומונח בחבית סתומה, בעת שדורכים הענבים, אף שהוא רחוק מאוד, היין שבחבית מתנועע והוא פלא, ומזה ניקח ראיה על הדיבור שהוא פועל למעלה, ולרמז זה "לא יחל דברו ככל היוצא" – ראשי תיבות גימטריא יין עם הכולל, דמן היין נלמד. (חומת אנך לחיד"א פרשת מטות).

 

 

ואם אמור יאמר האדם: מה יכולת יש בהבל היוצא מפי, שאין בו ממש, לתקן ולבנות בניינים? – הבט וראה, שיש כוח בהדיבור היוצא מפי מלך שלטון להמית ולהחיות, לבנות ולהרוס, אף על פי שבדיבור עצמו אין בו ממש, כי אינו אלא קול הבל שהוציא מפיו.

 

 

וכן תראה, הראיה אין בה ממש – ומי שרואה בעין הרע, ממית בראייתו. והיענה מבטת בעיניה ראיה תדירית בביציה, ומכוח הראיה מחממת אותם ומוציאה אפרוחיה. וכן הרוח אין בו ממש, כי אם קול הברה נשמע ממנו, ופועל לשבר הרים ולפרק סלעים ולהפיל ארזים.

 

וכל הדברים הרוחניים אין דעת האדם יכול לצייר נגד עיניו בפעולה הגופנית, כי אין לאדם לעסוק ולהשיג דעת הבורא, כי יוציא כל זמנו לריק, וכל כך שיחשוב שהשיג דבר, ימצא עצמו רחוק רחוק. (שבט מוסר פרק כ"א).