ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – יב מנחם אב

 

והנה כאשר ראו המרגלים, שהעם פוסחים על שני הסעיפים, כי יש מהם שנתקבלו דברי כלב באוזניהם, הוציאו דיבה על הארץ ואמרו (שם יג, ל"ב): "הארץ אשר עברנו לתור אותה". רצו לומר, דקדקנו מאוד וראינו, שאוירה רע מאוד, ומזקת לבריות, ולא נשארו בה כי אם הגיבורים הגדולים [ודרך רמז רמזו, שכאשר תבואו לארץ, שהיא מקודשת מאוד, מידת הדין שורה בה, כי אינו דומה מי שאינו עושה רצון המלך חוץ לפלטין, או בפלטין שלו, ועל כן אינם יכולים להתקיים בה כי אם צדיקים גמורים, ואין אנו במדרגה זו, על כן אינה כדאי לנו].

 

"ושם ראינו את הנפילים" וגו’ (שם  יג, ל"ג) "ונהי בעינינו כחגבים", רצו לומר: ונמס לבבנו, ואף אתם אם תבואו שמה, ימס לבבכם מפני הפחד, וממילא שמירה העליונה תסור גם כן מכם, כי שמירתו הוא לפי גדר בטחונו של האדם בו, כידוע.

 

"ותישא כל העדה" וגו’ (שם יד, א), ופירש רש"י סנהדראות. והעניין, כי באמת כל מה שהאדם חשוב ביותר, הוא מכיר את ערכו הדל ביותר. וכמו שאנו אומרים בכל יום: הלא כל הגיבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע, ונבונים כבלי השכל וכו’. ועל כן הוא שפל בעיניו ביותר, כמו שמצאנו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כב, ז): "ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם", ולכן, כאשר הציעו לפניהם המרגלים, שדורם אינו חשוב בעיני ה’ מצד רוע מעשיהם וקשה עורפם, ואינם ראויים לעשות להם נס להתגבר על ענקים כאלו, נתקבל הדבר מאוד בעיניהם.

 

 

 

 

"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" (דברים כ"ה, י"ח).

 

פירש רש"י, חסרי כוח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן. נראה לעניות דעתי דבש"ס (מובא) [סוטה מ"ב, א] ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים וכת חנפנים וכת שקרנים וכת מספרי לשון הרע. ובאור החיים [פירש] (כי תצא כ"ב, י"ג) שהשכינה היא כנסת ישראל, וכן מצאתי בספר זכרון זאת.

 

ובספר דברי אמת [כתב] (פרשת נח ד"ה את קשתי נתתי) שהשכינה היא כנסת ישראל, ובעניי הבאתי סמך לזה מתיקוני זוהר (בהקדמה א, ב’): הלכה כרבים דא (זה) שכינתא (שכינה).

 

לפי זה יש ללמוד שארבע כיתות הנ"ל אין נכנסות לתוך הכלל, כנסת ישראל, כמו שאין מקבלות פני שכינה, והן נקראות "נחשלים אחריך", שפולטן הענן מכלל ישראל.