ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – יג מנחם אב

 

והנה על שתי הטענות האלו השיבו יהושע וכלב בקצרה. על מה שאתם מוציאים דיבה ואומרים שדקדקתם היטב לראות וראיתם שאוירה רע, גם אנחנו עברנו לתור אותה, ודקדקנו לראות, וראינו ש"טובה הארץ מאוד מאוד" וגו’ (במדבר יד, ז), ועל טענה הראשונה, שאתם אומרים, שהבטחת הקב"ה בנתינת הארץ היא דווקא אם נהיה צדיקים, היא טעות מעיקרו. הקב"ה אינו מדקדק על האדם לומר: אושיעך רק באופן שתהיה צדיק, רק אומר לו: לא אושיעך אם תהיה מורד, חס ושלם, וזה סיימו יהושע וכלב ואמרו (שם, ט): "אך בה’ אל תמרודו", וכל זמן שאין אדם מורד בהקב"ה לעקור מצוותיו בכוונה, יוכל לקוות לכל טוב.

 

ומה שאתם מיראים את העם כי שם יש אנשי מידות וענקים, אל תיראו את העם הארץ, "כי לחמנו הם" (שם), וכי אם יזדמן לפני האדם לחם גדול לאכילה, שהוא גבוה כמאה אמה, יהיה ירא לגשת אליו? הלוא אין בו רוח חיים שילחם איתו, ולהיפך, הוא מוזמן לפניו לאכלו ולהנות ממנו. אף כאן, "סר צילם מעליהם" (שם), שה’ הפיל עליהם אימתה ופחד, והם לנו לאכילה, כמו שכתוב (דברים ז, ט"ז): "ואכלתם את כל העמים". כי הענקים, עם כל תוקפם וגבורתם, נכנע ליבם יותר משאר העם, והיו נחבאים בהרים ובערים הבצורות, וכמו שכתוב (יהושע יא, כ"א): "ויבוא יהושע בעת ההיא, ויכרת את הענקים מן ההר, מן חברון, מן דביר מן ענב ומכל הר יהודה", וכן (שופטים א, י): "וילך יהודה אל חברון, ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי".

 

 

 

 

כתוב בזוהר הקדוש (פרשת בא ל"ג, ב’): שעיקר העצה בראש השנה להתפלל בתוך כלל ישראל, נראה דהיינו לנקות עצמו מארבעה דברים (כת לצים, כת חנפנים, כת שקרנים וכת מספרי לשון הרע) ועל ידי כך נכנס לכלל, וזהו עיקר ההכנה קודם ראש השנה.

 

[ובלשון הרע מצאנו מפורש (ערכין ט"ו, ב’): שנגעים באים על לשון הרע, ככתוב: "בדד ישב". הנה, שעל ידי לשון הרע יוצא מכלל ישראל, וילמד סתום מן המפורש] (ארץ צבי פרשת כי תצא).