חלק שני חתימת הספר – ה אלול

 

ומה יפה בזה מליצת חז"ל, מה שאמרו על הפסוק (שמות לב, ט"ו): "והלוחות מעשה אלוקים המה". לחות כתיב, שהיו שתיהן שוות (והובא בפירוש רש"י), ורצונם לומר: ונראים כלוח אחד. כי ידוע שלוח אחד מימין היה כתוב בו העניינים שבין אדם למקום, ולוח השני, שמתחיל מלא תרצח, לא תנאף עד סוף הלוח, היה כתוב בו העניינים של בין אדם לחברו. והיינו, שלא יחשוב האדם על איזה מהן שהוא רק לכתחילה ליפות את האדם, ולזה באו שתיהן שוות בצמצום גדול, שאין יתרון לזה מזה, וגם שהיו נראים כלוח אחד, לרמז, שכמו בהאדם, אימתי הוא איש באנשים? כשהוא שלם באיבריו, אבל אם יחסר לו בגופו איזה חלק ממנו, הוא נמאס בעיני אנשים וגם בעיני עצמו, כן הוא בענייני הנפש, אימתי הוא אדם שלם? כשחביב לו כל דברי ה’. מה שאין כן אם, חס ושלום, הוקטן בעיניו איזה דבר מדברי ה’, בין מעניינים שבין אדם למקום ובין מהעניינים שבין אדם לחברו, אינו בכלל איש.

 

 

 

אמרו חז"ל (יומא ט) מקדש שני חרב מפני שהיה בו שנאת חינם, ושואלת הגמרא מדוע הגלות האחרונה גדולה מהגלות הקודמת של חורבן השני? ומתרצת הגמרא, ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם.

 

ובספר "לב אליהו" לגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל כתב בביאור דברי חז"ל אלו.

 

פירוש מאמר זה הוא, בני מקדש ראשון ידוע שחטאו בעבודה זרה, וכן בגילוי עריות, וכן בשפיכות דמים, והיינו נתגלה עוונם שאמרו, לכן נתגלה קיצם, מפני שאם יודע אדם שהוא חוטא, יגיע סוף סוף לתשובה.

 

אבל בני מקדש שני לא נתגלה עוונם – שהיה בהם שנאת חינם, ואין הפירוש שהיו שונאים זה את זה על לא דבר וסיבה, וזה אי אפשר, שאם אין לאדם שום טעם על שנאתו, למה ישנא?! אלא הכי פירושו: שבאמת היה לאחד תביעה על חברו והיה לו טעם וסיבה על מה לשנוא אותו, אבל הרי יש הלכה לכל דבר, אם מותר לשנאו עבור זה או לא, וזהו מה שאמרו שהיה בהם שנאת חינם, כלומר, שלא דקדקו אם הלכה כן או לא. וכל שנאה שאינה מותרת על פי התורה נקראת "שנאת חינם"!

 

 

וזהו גם מה שאמרו אחרונים לא נתגלה עוונם – שמכיון שהיה להם סיבה לשנוא זה את זה, שוחד סיבה זו סימא עיני פקחים וסילף דברי צדיקים, לאמור: מותר לשנוא את פלוני כי עשה לי דבר פלוני, וגם מצוה לשנאתו, כי הוא כך וכך…ולכן אחרונים שלא נתגלה עוונם, ממילא לא שבים מרשעתם, ולכן לא נתגלה קיצם.

 

 

ועדיין שטן זה מרקד בינינו! אם אדם מדבר לשון הרע על חברו, ואומרים לו מה אתה סח?! יענה לך מיד, על פלוני מצוה לספר לשון הרע, אני ירא שמים ולא אדבר סתם, וממשיך לומר שכבר פסקו ז"ל כן ואמרו (יומא פו) מפרסמין את החנפים מפני חילול השם וכו’.

 

וכן בציבור, מפלגות מפלגות יש בינינו, וכל מפלגה רודפת חברתה, ועוברים על איסור לשון הרע, ורכילות, וליצנות, והלבנת פנים והכל לשם מצוה. (לב אליהו ח"א [מהדורה ישנה] עמוד רע"ה).