חלק שני חתימת הספר – יא אלול

 

"ואם לא עכשיו אימתי" (אבות, יד), נגד התשובה השלישית שנמצא בעולם לשובתים ממלאכה, שעיקר פרנסתם הוא יום השוק, היריד הגדול, ובזה יחיה את עצמו כל השנה בהרחבה, טענה זו גופא מחייבת את האדם לזריזות יתירה, כי הנה אם נראה לאדם הזה, שביום השוק עצמו הולך גם כן בטל, ומבלה זמנו לריק, הלוא השאלה גדולה, כי אם גם עתה ביום השוק לא תעבוד עבודתך, הלוא תגווע ברעב כל השנה?

 

כן, אחי, הלוא העולם הזה הוא יומי דשוקי, שבו צריך האדם לקנות סחורתו שיחיה בם את נפשו לכל ימי חייו הארוכים לעולם שכולו ארוך. ואם עכשיו, ביום השוק, יתנהג בעצלות וישבות מעבודתו, הלוא תגווע נפשו ברעב בעולם שיחיה בו חיי עד, וזהו שאמר: "ואם לא עכשיו, אימתי"? וכן כתוב בקהלת (ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה", היינו שלא תעשה בעצלתיים מלאכתך, ורק עד שכוחך מגעת עשה, כי רק עכשיו הוא זמן המעשה, ואין מעשה וחשבון וגו’, בשאול אשר אתה הולך שמה, כי כבר נפסק כל עבודת האדם, ורק מהמוכן לו מעמלו בימי חייו בעולם הזה יחיה שם את נפשו. וכמו שכתוב בתורה (דברים ז, יא): "היום לעשותם" ולא למחר לעשותם, ומחר רק לקבל שכרם (ערובין כב, ע"א).

 

ועל כן כמה גדולה הזריזות שצריך האדם לזרז את עצמו ביום השוק הזה, שלא רק לשנה אחת צריך לו להכין פה, רק לימים ושנים ארוכים אין מספר, וכל ערך אושרו וטובו שם רק לפי הכנתו פה, הן על ידי עצמו הן על ידי בניו. ואם אמנם יראה כי מבניו אין לו לקוות לרב טוב, יראה לזכות לנפשו על ידי אחרים, לחנך בני ישראל בדרך התורה והמצוה, כל אחד לפי כוחו, וכל זה נכלל בכלל: "ואם לא עכשיו, אימתי"?

 

 

 

 

 

אין לך דבר שמרחיק את האדם מן קונו כלשון הרע. (אור החיים, ויקרא יד, ט).

 

 

אמר רבי ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים וכת חנפנים וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע. (גמרא סוטה, מ"ב).