חלק שני חתימת הספר – א אלול

 

וזהו מה שכתוב: "ראשית חכמה קנה חכמה". ומה שסיים הכתוב (משלי ד, ז): "ובכל קניינך קנה בינה", ביאורו כפשוטו, שחכמה יקרא מה שמתבונן אחר כך בעצמו להבין דבר מתוך דבר. ולכן אמר, מתחילה צריך לקנות חכמה, ואחר כך צריך להתחזק עוד ולהבין בעצמו דבר מתוך דבר, וכעין מה שאמרו (בשבת דף לא, ע"א): ששואלין לו לאדם בשעת הדין: פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? ומה שאמר הכתוב: "ובכל קניינך", יובן על פי מה שכתוב במדרש שיר השירים (רבה ח, ז) בעניין רבי חיא בר אבא ורבי יוחנן, שהלכו בדרך ופגעו (פגשו) בחד חקלא (שדה), ואמר לו רבי יוחנן: דין הוי דידי וזבנת בגין לעי באורייתא, וכן לחקל אחרון, שרי רבי חיא בר אבא בכי, ואמר ליה: מה תניח לעת זקנתך? והשיב לו רבי יוחנן: מה ירע לך, מכרתי דבר שבריאתו היתה בששת ימים, ככתוב (שמות כ, יא): "כי ששת ימים עשה ה’ וגו’", וקניתי דבר שלמדוה בארבעים יום, ככתוב (שם לד, כח): "ויהי שם עם ה’ ארבעים יום וגו’". עד כאן לשון המדרש. וזהו שרמז לנו הכתוב: "ובכל קניינך קנה בינה", שנכון שימסור כל נכסיו כדי לקנות בינה, והיינו שיתחכם בכל ענייני התורה להבין דבר מתוך דבר.

 

 

 

 

ובחלום חזיון לילה ציוו עלי שאכתוב וכו’, שעיקר גלות השכינה על ידי שאינם שומרים הדיבור מלדבר דברים בטלים ולשון הרע ורכילות, ומעתה תדעו אחי שעיקר השמירה בפה וכו’.

 

ותשמור פיך מלדבר סרה וכו’, ואל תאשים אותי שדיברתי עד כה מה שאין דרכי כי כך נצטויתי בחלום הלילה, ולכן אחי, חסידי עליון, חזקו ואמצו כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, אמן ואמן. (פי’ אוצר חומש היכל הברכה לאדמו"ר מקומרנא זצ"ל, פרשת כי תצא, בפירוש על מצוות שילוח הקן).