שער הזכירה פרק טו – ב כסלו

 

והנה אם באנו לבאר גודל הקלקול של המחלוקת, יִכלה הזמן והם לא יִכלו, כמו שכתב בצוואת הרמב"ם וזה לשונו: נביאים ניבאו וחכמים חכמו ויוסיפו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה, אך אעתיק איזה מאמרים בקיצור נמרץ כדי שמזה יוכל המשכיל להתבונן בדרך כלל עוון המחלוקת.

 

וזה לשון המדרש רבה פרשת קרח: אמר רבי ברכיה: כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין עונשין אלא מכ’ (20) שנה ומעלה, ובית דין של מטה מי"ג (13) שנה ומעלה, ובמחלוקת של קרח תינוקות בן יומן נבלעו בשאול תחתית, שנאמר (במדבר טז, כז): "ונשיהם ובניהם וטפם", "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" (שם לג).

 

שנו רבותינו: ארבעה נקראו רשעים, הפושט יד על חברו להכותו אף על פי שלא הכהו שנאמר וגו’, והלווה ואינו משלם וגו’, ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שהוא גדול ממנו, שנאמר וגו’, ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר (שם, כו): "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה". עד כאן לשונו.

 

ואם כן כמה יש לו לאדם להתבייש מעצמו כשיודע בנפשו שהוא סיבב את המחלוקת, שהלוא אם יקראהו חברו רשע אפילו בינו לבין עצמו, שלא הגיע לו על ידי זה שום ביזיון, אף על פי כן ירד עמו לחייו עבור זה, וכל שכן בזה שגרם לעצמו שיקרא שמו רשע עבור זה, כמה מהכלימה והחרפה ישיגהו אחר כך למעלה כשיתפרסם שמו זה הטוב בפמליא של מעלה לפני אלף אלפים ורבי רבבות מחנות קדושות, כמו שכתבו הספרים הקדושים, שכל ענייניו של האדם נכרזין ונתפרסמין למעלה לפני כל [לבד עונשו העצמי של מחלוקת], וזהו כוונת חז"ל באבות (פרק ב, יג): "ואל תהי רשע בפני עצמך".

 

 

 

"ואמר ריש לקיש: כל המספר לשון הרע מגדיל עוונותיו עד לשמים" (ערכין ט"ז).

 

רצה לומר שכמו שדרכו להגדיל על חברו כל חטא קל ולגנותו, ככה יתנהגו עמו למעלה שגם עליו יגדילו כל חטא קל שיעשה מעלה מעלה. (עיני יצחק למגיד מוולקומיר זצ"ל ערכין ט"ז).