שער התבונה פרק ד – כח כסלו

 

והנה לפי רוב הרגלו של אדם במידה זו, כן נגד זה יתמעט ממנו עוון לשון הרע. והנה מה מאוד צריך האדם לחזק את עצמו במידה זו, לדון את כל אדם לכף זכות, כי על ידי מידה זו של כף זכות וכן להיפך חס ושלום, נקל להאדם לעלות על עצמו שם צדיק או רשע לעולם, כי ידוע הוא שחובתו של האדם וזכותו תלוי לפי רוב המצוות והעוונות שיש בידו, כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות, אם רוב מצוות הוא בגדר צדיק, ואם רוב עוונות הוא בגדר רשע, ואמרו חז"ל (ראש השנה טז, ע"ב): אמר רבי כריספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים (הגירסא שם בראש השנה) ליום הדין [היינו יום הדין הגדול בעת התחיה כפירוש רש"י שם] צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורים [היינו רוב עוונות כפירוש רש"י שם] נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנום שנאמר וכו’, בינוניים וכו’.

 

והנה ידוע הוא, שבעניין הזכויות שיש ביד האדם, אף אם כחול ירבון, אם הקב"ה יתנהג עמו במידת הדין הגמורה, לא ישאר בידו כי אם מעט מזער, כי כמה וכמה מהן לא השלים לעשות אותן בכל פרטיהן ואפניהן הנאותים לאותה מצוה. ואפילו אותן שהשלימן כדין, לא היו באהבה וביראה ובשמחה הראוי לעשיית מצוה. כללו של דבר, אם ידקדק הקב"ה חס ושלום אחר עשיית מצוותיו, ימצאו רובן בעלי מומים, והמצוות שישארו לו יהיו מיעוט שבמיעוט נגד העוונות שיש לו, ויקרא על האדם עבור זה שם רשע לעולם.

 

אבל אם הקב"ה יתנהג עמו במידת הרחמים, ויחפש עליו זכות בכל ענייניו, ישארו זכויותיו על מכונן. ויותר מזה, שאפילו אם נמנו מעשיו ונמצא שיש לו רוב עוונות, אם הקב"ה יתנהג עמו במידת הרחמים הגמורה יתמעטו מניינן. כי בודאי ימצא כמה וכמה מהעוונות שיש לחפות עליו שעשה אותן בשגגה או בסיבה אחרת. כללו של דבר, אם ירצה הקב"ה לחפש זכות על האדם לא יבצר ממנו, וממילא אם יתמעטו מקצת עוונותיו, תכריע כף הזכות ויקרא עליו שם צדיק לעולם.

 

והנה כל זה תלוי לפי ההנהגה שהנהיג את עצמו בימי חייו עם הבריות: אם דרכו היתה לדון אותם לכף זכות, דנים אותו גם כן לזכות, ככתוב בשבת קכז. ואם דרכו היה ללמד חובה על הבריות ולדבר עליהם רע, גם מלאכי השרת מדברים עליו רע למעלה, ככתוב במדרש משלי. על כן צריך שידע האדם בנפשו בעודו בחיים, כי בעת שהוא דן את חברו, בין לטוב בין למוטב, אז בדיבוריו ממש הוא מסדר דין לעצמו.

 

 

 

 

כתוב באגדת חז"ל: אמר הקב"ה לישראל: בני, אם תרצו להינצל מן הגיהנום, שמרו עצמכם מלשון הרע. ולכאורה מה שאלה היא זו? מי לא ירצה להינצל מן האש?! אלא באמת התשובה היא מנצחת, שמי שמתעצל להישמר מלשון הרע בטענה שקשה לו מאוד להיות עוצר ברוחו, הוא סימן מובהק שבדעתו אינו מתיירא מאש הגיהנום, או שאינו מאמין שהיא מצוות ה’. (זכור למרים לח"ח זצ"ל פי"ד).