שער הזכירה פרק יג – כד מרחשון

כמה צריך האדם להתבונן שיהיה נזהר תמיד מעוון המר הזה, כי ידוע שעוון זה נעשה על כל פנים בשניים, ואם כן הוא חוטא ומחטיא בזה את חברו, שעל ידו בא חברו גם כן לאיסור של שמיעת לשון הרע וקבלתו, ואילו לא היה מספר לו, לא היה בא מעצמו לאיסור הזה. וכבר אמרו חז"ל (ספרי כי תצא קי"ז): קשה המחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורגו מוציאו מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא.

 

ראה אחי איך החמירה לנו התורה לחשוש בתקנת זולתנו, שאפילו כשהוא רואה איזה דבר של חברו מונחת במקום הפסד, מחוייב שלא להתעלם ממנו ולהשיבה אליו, ואפילו אם האבידה ההיא איננה שווה רק פרוטה, שאינו יכול להנות ממנה רק מעט, וגם אין חברו יודע מזה כלל. ואם ציותה לנו התורה להטיב כל כך עם חברנו בעניין ממון, שאינו נוגע לו רק בעולם הזה הכלה והאבד, כמה וכמה כפלי כפליים צריך להיטיבו בעניין נפשו הקיימת לו נצח, וקל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כמה צריך להיזהר על כל פנים מלהשחית נפשו שהוא לו היזק עולמי.

 

 

 

 

כתבו גורי האר"י זצ"ל שהמספר לשון הרע מתגלגל בכלב ואיכא מאן דאסמכיה אקרא "ויקרא לה נֹבח" וכו’, ל"ה – ראשי תיבות לשון הרע, "נֹבח" – מתגלגל בכלב נובח. (החיד"א בפתח עיניים מכות כ"ג).

 

 

ואחרי היותו בגיהנום זמן הקצוב לפי חטאו, מחזיר השם יתברך נפשו בגלגול לעולם הזה, בגלגול עובד כוכבים שנחשב כבהמה, או בבהמה או חיה או עוף, שהוא יתברך המליכו על כולם ככתוב (תהלים ח, ז): "תמשילהו במעשי ידיך", והוא עשה מעשה בהמה, הורידו למדרגת בהמה, שנאמר (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה", וירדו לשון ממשלה וקרי ביה לשון ירידה.

 

וכתוב (תהלים מט, כא): "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו", לשון נדמו מיותר, אלא הכי קאמר כיון שבחייו לא נתן לב ליקר תפארת גדולתו שהוא בדמות ה’ הנכבד והנורא ופגם בדיוקן המלך ונמשל כבהמות ועשה כמעשיהם, אחרי מותו יחזור לעולם בגלגול בדמותם ובצלמם של בהמות. (ספר חרדים, פרק ל"ג).