חלק שני חתימת הספר – כג אלול

 

ג. עוד ידוע מה שכתבו הספרים, שכשהאדם מתרגל באיזו מידה רעה, וחבריו לומדים ממנו ועושים גם כן כמוהו, נענש עבורם [וכן מוכח ביומא (פו, ע"א) ברש"י ד"ה כגון]. וידוע שמידה טובה מרובה ממידת פורענויות (סנהדרין ק, ע"ב), ואם כן כל שכן באיזה מצוה או מידה טובה שאדם מרגיל עצמו, וחבריו לומדים ממנו, יקבל שכר עבורם גם כן. ולפי זה בענייננו, ידוע שכשהאדם מרגיל עצמו ללכת לבית המדרש להתפלל בציבור בכל יום, הרבה אנשים ממכיריו ורעיו ילמדו ממנו, ויקבל שכר עבורם גם כן.

 

ד. הנה ידוע מה שאמר הכתוב (משלי ב, ד): "אם תבקשנה ככסף" וגו’ (שם, ה) "אז תבין יראת ה’". ובענייני הכסף ידוע, אם מזדמן לאדם עסק שיכול להרויח ממנו חמישה זהובים ועוד עסק שיכול להרויח ממנו כפלי כפליים, בודאי יתחזק ליטול העסק שירויח הרבה. וגם בענייננו, הלא ידוע, שאינו דומה מועטים העוסקים במצוה למרובים העוסקים במצוה, וכמו שכתוב (ויקרא כו, ח): "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו", וכפי שפירש רש"י שם. ועל כן בענייננו, שידוע, שלבד מצוות תפילה מקיימים עוד כמה מצוות דאורייתא: א. מצוות עשה של הנחת תפילין. ב. מצוות עשה של קריאת שמע. ג. מצוות עשה של זכירת יציאת מצרים. ואם כן, כשבא לבית המדרש להתפלל בציבור, ומקיימים כולם כל אלו המצוות, נתעלה כל מצוה ומצוה בקדושה יתירה מאוד, מה שאין כן כשמתפלל ביחידי.

 

 

 

 

 

והעונש שלו כי הקב"ה מסבב עליו להודיעו בעולם כמה גדול כוח הדיבור וכמה הוא פועל למעלה על ידי שיענישו בנגעים, והם מטמאים רק על הדיבור, היינו אם יאמר הכהן טמא יהיה טמא, ואם יאמר הכהן טהור יטהר. כמאמר חז"ל (ריש פרק ג של נגעים) אפילו כהן עם הארץ ישראל חכם רואה את הנגע, ויאמר לכהן משפטה, לטהר או לטמא, והכהן יאמר אל המנוגע כי אין הדבר תלוי כי אם במאמר הכהן.

וזהו "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן" ומזה ידע המנוגע ויבחין כמה גדול כוח הדיבור, ולא יבהל עוד על פיו להוציא דבר רע בשפתיו. (אוהל יעקב למגיד מדובנא פרשת מצורע).