שער התבונה פרק ד – כו כסלו

 

גם ירגיל את עצמו לדון את חברו לכף זכות, כמו שאמרו חז"ל (שבועות ל, ע"א): "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו) הוי דן את חברך לכף זכות. והוא אחד מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כמו שאמרו חז"ל (שבת קכז, ע"א).

 

והעניין של כף זכות, הוא בין אם יש לצדד בעצם העניין שנשמע עליו שעשה או שדיבר, לומר שהדין עימו, או שבשגגה בא העניין לידו, או שלא ידע את חומר איסורו ואפילו אם נתברר שכל הסברות לא שייך בזה המעשה, יחשוב אולי חיסר המספר פרט אחד או שהוסיף עוד פרט אחד קטן, שעל ידי זה נשתנה העניין לגנות עליו, וכלל אמרו חז"ל (אבות פרק כ, ה): אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.

 

 

 

 

והנה אף שאין אנו רואים עונש העתיד בראיה חושית, מכל מקום כל איש ישראל מאמין באמונה שלמה שה’ יתברך משגיח על מעשיו, כמו שהבורא יתברך גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו. ונאמר זה מפורש בתורה: "הא-ל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים" וגו’, ונאמר (קהלת): "כי את כל מעשה יביא א-להים במשפט", ומפורש עוד בכתובים כמה מקראות על זה. ואיך יפעל אדם בנפשו לעבור בשאט נפש על לאוין אלו התלויים בכוח הדיבור, שנתהווה רק על ידי הרגלו הרע, אחר שיתבונן שכבר הוסקה האש. (פתיחה לחובת השמירה לח"ח זצ"ל).