שער הזכירה פרק ט – י מרחשון
י מרחשון - שמירת הלשון - שער ראשון – שער הזכירה – פרק ט - בפרקים שעברו נתבאר עונשו של בעל לשון הרע בעולם הזה, ועתה נבאר גודל עונשו לעתיד לבוא. הנה חז"ל (סוטה מב, ע"א) בארו לנו...
י מרחשון
שמירת הלשון
שער ראשון – שער הזכירה – פרק ט
בפרקים שעברו נתבאר עונשו של בעל לשון הרע בעולם הזה, ועתה נבאר גודל עונשו לעתיד לבוא.
הנה חז"ל (סוטה מב, ע"א) בארו לנו שבעל לשון הרע הוא אחד מארבע כיתות שאין מקבלין פני שכינה, ככתוב (שם): אמר רב ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלין פני שכינה: כת חנפים, כת שקרנים, כת ליצנים, כת מספרי לשון הרע. כת ליצנים ככתוב וכו’, כת מספרי לשון הרע ככתוב (תהלים ה, ה): "כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע", צדיק אתה ה’, לא יגור במגורך רע, ופרשה זו איירי בעוון של בעלי לשון הרע כפי שפירש רש"י שם. וגם כי הבעל לשון הרע נקרא בשם רע, ככתוב באגדת משלי (מדרש משלי ריש פ’ יד) על פסוק (משלי יב, כ): "מרמה בלב חורשי רע", אמר רב חמא בן רב חנינא: כל מי שהוא מדבר עם חברו ואוכל ושותה עמו, ומדבר עליו לשון הרע, הקב"ה קוראו רע וכו’.
גם הוא נידון בגיהנום במדור השלישי (ג’) עבור זה החטא, ככתוב במדרש הנעלם על רות. וראה את גודל עונשם, שכמעט עבור גודל חטאם אין יכולת בגיהנום לנקותם מן העוון, כמו שמפורש בתנא דבי אליהו פרק יח, וזה לשונו: כשם שהרשעים מספרים לשון הרע ועולה עד כסא הכבוד, כמו כן יורדין מלאכין מפי הגבורה ונוטלין אותן הרשעים ומשליכין אותן לתוך עומקה של גהינום. באותה שעה משיבה גיהנום ואומרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אין לי יכולת לפרוע להם די, כפי עונש שלהם, ואין כל העולם כולו יכול ליתן להם די פורענותם, והלוא לשון הרע הזה חטא מן הארץ עד לרקיע, אלא שגר בו חיציך מלמעלה תחילה, ואחר כך יקבל ממני גחלי רתמים מלמטה, שנאמר (תהלים קכ, ג): "מה יתן לך ומה יוסף לך לשון רמיה, חיצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים", ואין גיבור אלא הקב"ה כמו שנאמר (דברים י, יז): "הא-ל הגדול הגיבור" וגו’. וכעין זה נאמר בערכין (טו, ע"ב) עיין שם. וכמה צריך האיש הנלבב להתחזק ולהעמיד עצמו מעוון המר הזה, בהתבוננו בזה העונש הנורא, אשר הבית האסורים הגדול, שהוא הגיהנום, אין בו די שיסייע לו גם כן מלמעלה.
***
מתוך "סם החיים" השלם
פרק כ – בו יבואר כי ב עוון לשון הרע מפסיד האדם ממצוותיו ומקבל מעוונותיו של מי שדיבר עליו
ז – רק כשיתקן חטא לשון הרע תהא תורתו שלו
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע" (ויקרא יד, א-ב).
במדרש רבה נאמר: הדא הוא דכתיב (פירוש: זהו שכתוב): "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי". והוא תמוה. גם יש לדקדק מדוע נקט מן הצרוע שהוא אך למותר. ובפסיקתא (הובא בספר אבני שהם) [דרשו על הפסוק "זאת תהיה"] תהיה בהוויתה תהא, והוא תמוה.
לרשע המספר לשון הרע, אמר הכתוב מה לך לספר חוקי
והעניין שאף שאין עבירה מכבה תורה, מכל מקום הרי מבואר בספר חסידים וחובות הלבבות שהמספר לשון הרע נותנים זכויותיו להאחר, והוא נענש בעבור עבירות של חברו.
וזה שנאמר "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" וגו’, כשיתקן חטאו אז תהיה תורתו שלו, וזהו שפרשו בפסיקתא הנ"ל בהוויתה תהא, כלומר במקום שנתהוית התורה שם תהא, דהיינו שתהיה שלו. אבל כל זמן שלא עשה תשובה לא תהיה שלו, כי ינתן להאחר שסיפר עליו לשון הרע, וזהו שדרשו "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי", רצה לומר שלא תהיה שלך, וזהו שנאמר "מה לך" וגו’. (תכלת מרדכי למהרש"ם מברעזן פרשת מצורע).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור