שער התבונה פרק ח – יג טבת

 

וכשירצה האדם להתדבק במידה זו של הסבלנות, יתבונן תמיד בגוף עונש העוונות בגיהינום ובגלגול, כמו שאמרו חז"ל (עירובין יט, ע"ב) [מאי דכתיב תהלים פד, ז]: "עוברי בעמק הבכא [זו הגיהינום] מעיין ישיתוהו", שמורידין דמעות כנחל של שיתין. וידוע שאש של מדור א’ שבגיהינום היא שישים פעמים יותר מהאש שלנו, ושל מדור ב’ היא שישים פעמים ממדור א’, וכן כהאי גוונא יכפל העונש בכל המדורות. וכבר כתב הרמב"ן בספרו "שער הגמול", ששעה אחת בגיהינום קשה יותר מיסורי איוב כל ימיו. וגם ידוע שעונש הגלגול הוא קשה יותר מעונש הגיהנום.

 

על כן כשיתבונן האדם במעשיו תמיד, וידע כי הוא גם כן לא ינקה ביום הדין מהעונש הנורא, בודאי יהיה מקבל על עצמו ברוב שמחה המידה הזו להיות סבלן ומעביר על מידותיו תמיד, תמורת עונשים הקשים הנ"ל. כמו שכתוב בספר חרדים וזה לשונו: "בשמעי כל מחרפי ומגדפי ברבים, אשים נגדי כף מאזניים, בכף אחת אשמותיי, ובכף השנייה החרופין והגידופין, ואביט כי כף האשמות מטה למטה ואשתוק ואצדיק דיני. וכן אעשה לכל מיני צער בדיבור ובמעשה". והלוא אנו רואים בחוש שנקל לו לאדם לקבל על עצמו כל הבזיונות, אם על ידי זה ימנע ממנו הפסד נכסיו, כגון בעת השרפה ושאר צרות רחמנא לצלן, ועל אחת כמה וכמה אם יודע שבזה יסולק מעליו עונשי הגוף החמורים. ומכל זה נוכל לדון וכל שכן לעניין הסבלנות, שלא יקשה על האדם רק בעת שהוא עומד נגד חברו ושומע בזיונו.

 

 

 

 

 

וכמו כן מצאנו עונש אחד לשניהם כמאמר חז"ל (ב"ב י, ב): כל המתייהר נופל לגיהינום, שנאמר (משלי כא, כד): "זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון", ואין עבירה אלא גיהינום שנאמר (צפניה א, טו): "יום עבירה היום ההוא", וכמו כן אמרו (ערכין שם): כל המספר לשון הרע נופל לגיהינום שנאמר (תהלים קכ, ד): "חיצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים", אין חץ אלא לשון הרע שנאמר (ירמיה ט, ז): "חץ שחוט לשונם", ואין גחלי רתמים אלא גיהינום וכו’. (עיר גיבורים לבעלי "הכלי יקר", פרשת מצורע).