שער התבונה פרק י – כד טבת

וכל דברינו נכללו בכתוב בקצרה, כי זהו שאמר (ישעיה כו, ד): "בטחו בה’ עד עד", פירוש – אף בעת שירושלים חרבה וישראל בגולה, ועל ידי זה נמצאו הרבה מורדים בהקב"ה, אף על פי כן בטח בו והוא יעזור לך, כי עדיין היכולת בידם כמקדם, ובודאי לא סילק גם כן לגמרי את רצונו מן העולם, שאם לא כן היתה בטלה הבריאה לגמרי, כידוע שבכל עת ועת הקב"ה מחיה את הבריאה כולה, כמו שסידרו לנו בברכת יוצר: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", וכמו שכתוב (נחמיה ט, ו): "ואתה מחיה את כולם" ולא כתוב החיית [וכמ"ש בזוהר]. וזהו שמסיים הכתוב (ישעיה כו, ד): "כי בי-ה ה’ צור עולמים", וכמו שאמרו חז"ל: שהקב"ה ברא את העולם הזה באות ה’ משמו יתברך, ועולם הבא באותו יו"ד, וצור הוא לשון חזק פירוש שמו י-ה יתברך הוא עד היום, חזקן של העולמות. וכמו שכתוב באותיות של ר’ עקיבא, שקצות השמים והארץ חתומים בשמותיו הקדושים, עיין שם. ואילו היה מסיר את רצונו מהם היו חוזרים לתוהו ובוהו כקודם הבריאה. מכל זה נוכל להבין את גודל הביטחון שיש לו לאדם לבטוח בהקב"ה.

 

 

 

 

 

והנה טבע הרבה בני אדם הוא להיות בתחרות זה עם זה כל ימיהם כי רוצים שרק הם יהיו חשובים בעיני העולם, ואם העולם מתחשבים עם חבריהם יותר מהם הרי הם נכווים מחופתם של חבריהם ומצטערים על כל שבח הנאמר עליהם מפני אותו דמיון הנ"ל הבא להם מחמת הקנאה, ומדמים בנפשם כאילו באו חבריהם והורידו אותם בידיים ממעלתם, וזהו מה שדוחף אותם לעת ההזדמנות לספר עליהם לשון הרע, כי זהו נקמתם להוריד שוב את חבריהם ממקום מעלתם אשר חמסו מהם, ובזאת נחה דעתם. (מתוך מאמר של הג"ר ממתיהו חיים סלומון שליט"א, מנהל רוחני של ישיבת ליקווד, נדפס בקובץ קול התורה).