שער התורה פרק א – ל שבט

 

וכתוב (משלי ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", והכוונה במה שאמר, "טוב", "תורתי", הוא לפי מה שידוע, שדבר שהוא חשוב בעיני עני עד שנקרא אצלו בשם טוב, אין חשוב אצל מי שאינו עני, וכן דבר שהוא חשוב בעיניו אין חשוב בעיני עשיר גדול, ודבר שחשוב בעיניו אין חשוב בעיני המלך, וכן דבר שחשוב בעיניו, כמו כבישת מדינה, אין חשוב בעיני המלאך, כידוע שיש מלאכים שמידתם כמה אלפים פרסאות כמו שאמרו חז"ל בחולין (צא, ע"ב): ולזה בא הכתוב ואמר "כי לקח טוב" וגו’, כאומר: ראו והתבוננו בגודל טובתה, עד שנקראת אצלי, שבראתי כל העולמות, וכולם כלא חשובין לפני, אף על פי כן נקראת אצלי התורה בשם טוב, והיא חמדה גנוזה שהקב"ה משתעשע בה תמיד, כמו שכתוב (משלי ח, ל): "ואהיה שעשועים יום יום", והיא תורתי, על כן אל תעזובו.

 

כי באמת אין קץ לקדושת התורה, כמו שאמרו חז"ל שיש שישים ריבוא פרושים לכל פסוק ופסוק שבתורה. ואיתא במדרש אותיות דר’ עקיבא דאור של שמותיו הקדושים של הקב"ה למעלה, הוא עשרים ואחד אלפים רבבות פרסאות, כמניין שם "א’ה’י’ה". ואמרו חז"ל [והוא בילקוט תהלים], (רמז תרכ"ה) אמר רבי אלעזר: לא ניתנו פרשיות התורה על הסדר, שאלמלי ניתנו על הסדר, כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים, לכך נתעלם מהן סדרן של התורה, והוא גלוי לפני הקב"ה שנאמר (ישעיה מד, ז): "ומי כמוני יקרא".

 

 

 

 

ויש, אפוא, לחשוב בזה למעשה, כמו בכל המצוות שמדקדקים בהם לצאת ידי חובה בשופי על פי דין תורה  וכדרך שאנו נזהרים בפסוק ראשון של "קריאת שמע" ובברכה ראשונה של "שמונה עשרה", כך יש לנו לחשוב על קיום מצוה זו של "ואהבת לרעך", באופן מעשי, לאותם הראויים להקרא "רעך", ובהסכמה בלב – לכל אחד ואחד מישראל.

 

ועל ידי שיקבע האדם אהבה בלב לכל אחד ואחד מבני עמנו ויטיב בפועל עם אותם הזכאים לכך, יתוקן מצידו חטא "שנאת חינם", ושוב אין האדם הזה מהווה גורם בחורבן הבית. ובזה ימנה מי שיש בו דעה ש"כאילו נבנה בית המקדש בימיו" (כדאמרינן בברכות לג, א). שכן, בכוח דעתו ומחשבתו תיקן את הפגם אשר בעבורו חרב הבית. (לקט שיחות מוסר ח"ב לגרי"א שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקא).