שער התורה פרק ד – כב אדר

 

עוד אמרו חז"ל (ברכות ס"ג, ע"ב): כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כוח לעמוד ביום צרה, שנאמר (משלי כד, י): "התרפית ביום צרה צר כוחכה".

 

וכתוב בזוהר הקדוש על פסוק זה, וזה לשונו: "בשעתא דבר נשא איתרפי מאורייתא ואזל באורחין דלא כשרין, כמה בעלי דבבו זמינין לקבליה למהוי עליה קטגוריא, אפילו נשמתא דבר נש, דאיהי חילא דיליה, איהי מרא דבבו לקיבליה, דכתיב: "צר כוחכה". התרפית, מאן דמרפי ידיה מקודשא-בריך-הוא דלא לאיתקפא בקודשא-בריך-הוא, והאיך יכול בר נש לאיתקפא בקודשא-בריך-הוא? מאן דאיתקף באויירתא, איתקף באילנא דחיי ויהיב תוקפא לשכינתא, וכמה סנגורין קיימין עליה לאדכרא לטב וכו’".

 

פירוש הזוהר הקדוש: בעת שהאדם מתרפה מהתורה והולך בדרך שאינה ישרה, כמה אויבים מזומנים לו להיות עליו מקטרגים, אפילו נשמת האדם, שהיא הכוח והחוזק שלו, היא בעלת שנאה, שנאמר: "צר כוחכה". התרפית – מי שמרפה ידיו מהקב"ה שלא להתחזק בקב"ה. ואיך יכול להתחזק בקב"ה? מי שמתחזק בתורה, מתחזק בעץ החיים, ונותן תוקף לשכינה, והרבה מליצים עומדים עליו להזכירו לטוב וכו’.

 

עוד נאמר באבות (ג, ח): "ר’ מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר (דברים ד, ט): "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד" וכו’.

 

 

 

 

 

כתוב בספר חסידים (אות צג) על הפסוק: "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר" (איוב לג, כט). כיון ששמר אדם עצמו מן העבירה וכפה את יצרו פעם ראשונה שניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה שומרו. עכ"ל.

 

ומקור מאמר זה בירושלמי (פ"א של פאה סוף ה"א) ומוסיף הירושלמי על זה ואומר, אמר ר"ז ובלחוד שלא יתיב ליה. ופירש ה"פני משה", ובלבד שלא ישוב מצדקתו, אלא ישמור עצמו להחזיק בהן תמיד וכו’, ואם ח"ו יחזור מצדקתו וכו’ תינתק שמירתו. עכ"ל.

 

ודבר זה שייך גם בעניינים אלו הקשורים בדיבור ומחשבה, כגון אם שלוש פעמים היה בחבורה של מספרי לשון הרע, או דברים אסורים אחרים, ועזב אותם והלך, מעתה קשה שיכשל עוד כנ"ל. ומלבד זאת גם מצד טבעו בודאי יכשל פחות כיון שהורגל לדבר טוב, וההרגל על כל דבר טוב שלטון, כדברי רבינו יונה בספר שערי תשובה (ש"ב אות ל’). (אור לציון [חלק העבודה] פ"ז).