שער התורה פרק ג – טז אדר

 

ומי שאין לו פנאי ללמוד תורה בתמידות, מחוייב על כל פנים לקבוע עיתים לתורה. שכן אמרו חז"ל (שבת לא, ע"א): בשעה שמכניסין אדם לדין, שואלים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? ואפילו הוא עני, גם כן מחוייב לקבוע לו עיתים, כמו שכתוב ביומא (דף לה, ע"ב): תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באים לדין. לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי, אומרים לו: כלום היית עני יותר מהלל הזקן? אמרו עליו על הלל הזקן וכו’. וכן נפסק ביורה דעה (סימן רמ"ו) וזה לשונו: "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורים, בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזיר (המחזר) על הפתחים, אפילו בעל אישה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה", עד כאן לשונו. ועניין הקביעות הוא, שיקבע לו זמן ידוע לתורה, שלא לשנות אותו הזמן בשום אופן, אפילו הוא סבור להרוויח הרבה, כמו שכתב הטור אורח חיים סימן קנ"ה.

 

 

 

 

 

ובאמת בודאי מרחפת שם [בחבורת מדברי לשון הרע] רוח טומאה נוראה, והיצר הרע מסית לכל אחד מהם לסייע בסיפורים, כדי שיהיו נידונים לעתיד לבוא כולם עם חבריהם בעונש החמור, וכידוע מהמשנה (מכות ה): "הנטפל לעוברי עבירה – עונשו כעוברי עבירה". (ה"חפץ חיים" זצ"ל, חובת השמירה פ"ח וכבוד שמים פ"א).