היום השביעי

מחשבים, טלויזיה וכל שאר פלאי הטכנולוגיה.

 

 

יש מי שיאמר שהשבת היא מושג חדש עבורו ויש מי שיאמר שחווה אותה ‘בדרכים הנפוצות’. יש מי שירצה להעמיק את ההבנה והקשר שלו לשבת ויש מי שהשבת לא תפסה חלק מהעולם הרוחני שלו, יש מי שגדל עם השבת ולא בהכרח הכיר אותה. אבל לכולם מכנה משותף: כולם רוצים את הדרך לשלמות כולם רוצים עונג שבת, עונג שמתבטא אצל כל אחד בדרך אחרת. אך אף אחת מן הדרכים לא הובילה לחשיפה האמיתית של השבת – לאומנות קיום השבת!

   

 

עלינו להכיר את אומנות קיום השבת, לגעת בנקודות של האומנות המשפיעה ברכה, להלן כמה מהן:

 

 

אחת הדרכים להעמיק את הקשר עם השבת היא להתנתק, ולא סתם להתנתק, אלא להיות יום אחד בשבוע מנותקים מכל ששת ימי החול: מטלפונים, מחשבים, טלויזיה וכל שאר פלאי הטכנולוגיה. להפנות עורף ולהשאיר את כל עיסקי החול מאחור, להנמיך את הווליום של העולם הגשמי פעם אחת בשבוע – ביום השביעי – ולהפיק יתרונות לא מעטים הכרוכים בניתוק זה: התחברות עם המשפחה פעם בשבוע, מפגשים עם חברים, זמן לעצור הכל ולהתמקד בחיים יפים מלאי עוצמה, להטעין מצברים ולהתמלא בכוחות רוחניים ופיזיים – וכל זה בעזרת יום אחד של מנוחה.

 

 

על ידי עמידה בסדרי העבודה שקבע הבורא – עשיית מלאכה במשך ששת ימי המעשה והימנעות ממנה ביום השביעי, אנו מעידים על אומנותו בכך שהבורא ברא את העולם בששה ימים ופסק ממלאכתו ביום השביעי. הוכחה זו של אומנות הבורא היא תמצית המנוחה והרוגע, השלווה וההרמוניה דברים שלא היו קיימים בעולם עד לקיומה של השבת הראשונה בזמן הבריאה. מנוחה זו ממשיכה שפע, שלמות וברכה לכל ימי השבוע. לכן באמצעות קיומו והכרתו של היום השביעי, אנו הופכים להיות שותפיו של הבורא במעשה בראשית.

 

ביום המנוחה, רצוי לא להסתפק בסתם ערוצים כמו להפגת מתחים ולחצים שעושים במהלך שאר ימות השבוע, אלא כדאי להתחבר לערוצי אנרגיה רוחניים גדולים יותר לקבלת חיות. התחברות זו מתאפשרת על ידי ‘סוכנים מהמימד הרוחני’, שליחיו של הקב"ה המלווים את האדם מבית הכנסת לביתו ביום השבת – המלאכים – אותן דמויות שמימיות המופיעות בצורות שונות: בני אדם, דמויות שקופות ולעיתים גם הקו המוביל אותנו בעזרת תחושות פנימיות ואינטואיציה.

 

בערב שבת אנו מקבלים את המלווים הרוחניים בשירה נפלאה: "שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון…" – שאלתם את עצמכם מה יש בשירה זו?

 

במסכת שבת (קיט, ב) נאמר: שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו: אחד טוב ואחד רע. כשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת, המלאך הטוב אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", והמלאך הרע עונה "אמן" בעל כורחו. אם לא מוצאים שולחן ערוך ונר דולק, המלאך הרע אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", והמלאך הטוב עונה "אמן" בעל כורחו.

 

בדברי חז"ל הנ"ל אנו מבינים שכל דבר בעולם משתייך לאחד מתוך שני גורמים – רוחני וגשמי. שני דברים שונים מאוד ביסודם ובתכליתם, אך בהחלט ניתן להשפיע מאחד למשנהו על ידי הפעולות שאנו עושים. מעשים אלו הם הכוחות המשפיעים על המלאכים המלווים. אם כן תמוה הדבר: בני אדם בדרגה רוחנית נמוכה מזו של המלאכים יכולים להשפיע עליהם, כיצד? ועונים חז"ל: שורש נשמת האדם נחצבת ממקום עליון יותר ממקום מחצבתם של המלאכים.

 

החשיבה היא מעל הזמן. הזמן הוא יקר ותמיד הוא חסר לנו. אף פעם לא ניתקל באדם שיש לו זמן מיותר. תמיד נחפש עוד כמה רגעים, עוד כמה דקות ואפילו יום נוסף, נבקש הארכה של עוד כמה שעות – כי יקר הזמן ואין כמוהו נאמן!

המודעות שלנו לשותפות עם הבורא ביום השביעי היא המפתח העיקרי לנהל את הזמן בצורה נכונה. ככל שהמודעות שלנו גדלה, כך ניתן להרגיש פחות את הלחץ של זמן, את אותו שלטון מדכא של חוסר זמן הנובע מחשיבה לא נכונה ומדירוג סדרי עדיפויות בצורה לא נכונה, מאותו מירוץ מטורף אחרי תרבות מתוכנתת. בקיצור, הלו"ז דחוס ואיבדנו שליטה!

 

אולם ביום השביעי, ברגע שמתנתקים מהחול ומתחברים אל הקודש, משאירים מאחור לוח זמנים צפוף מלא התחייבויות נכנסים אנו לאווירת רוגע, למצב שבו ניתן להתבונן פנימה, והכי חשוב למצב שבו ניתן  לשלוט בזמן ולהרגיש "מעין עולם הבא", למה? ענו חז"ל: "כי יש בזה טעם החירות והרפייה מכל ההשתעבדויות לזמן". מהרגע שמסבים לשולחן שבת-קודש אנו למעשה מכריזים על קידוש הזמן: "זכור את יום השבת לקודשו" –מקדשים את הזמן על ידי התנתקות מכבליו שהם מששת ימי המעשה, מתחברים לבורא עולם והופכים להיות שותפיו.

 

 

כשאומרים "אומנות השירה" אין הכוונה לפנות את הבמה רק למי שיודע לשיר עם קול יפה. ביום השביעי מסביב לשולחן שבת כולם שרים! זמירות שבת ושירה בכלל, הם חלק מהקשר של האדם עם בורא עולם – החלק של עבודת הלב הפשוטה. בעבודה זו אנו מקבלים כלים שהופכים להיות בני בית בליבנו. השירה והשמחה בשבת הם חלק ממעמקיו של הלב שיוצרים אחדות עם הבורא, קירבה מיוחדת המשפיעה טוהר ופשטות כדי לממש את כל הצפון והטמון בליבו של כל יהודי. חשוב להבין, לא כל עשייה רוחנית רוקמת התחברות לאבינו שבשמים כמו השירה וגם לא כל עשייה יכולה להתחרות בה, כי השירה היא כלי לעבודה פשוטה ותמימה של הבורא.

 

אמר רבי נתן: "רבי נחמן אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם, את האנשים הפשוטים והכשרים. והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים לזמר זמירות בשבת והיה כועס על מי שאינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות, כי עיקר היהדות הוא בפשיטות ותמימות בלי חכמות, וגם הוא בעצמו ז"ל, לפני שהגיע לחולאת הכבד שנסתלק על ידו, כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה…" (ליקו"מ ח"ב קד).

 

היום השביעי הוא אומנות מורכבת מאוד ויסוד כל השבוע – עמוד התווך. השבת היא המאירה לנו את הזמן ואת חיינו. השבת היא הזמן שמעבר לזמן –  תזכורת לעולם הבא. ביום השביעי מאפשר לנו בורא עולם לטעום מהזמן שנמצא במימד האחר.

 

השבת היא עולם עמוק וקסום שראוי לתשומת ליבנו, לפנימיות שלנו. זה היום – "בו שבת מכל מלאכתו" – נבדל מששת ימי הבריאה. זה היום בו נבדיל את עצמנו משאר הימים. ביום שבת אנו שונים בתכלית משאר ימי השבוע (מעשיה גשמית לעשיה רוחנית). זה היום שבו נכללות אנרגיות רוחניות עם שלמות והרמוניה – היום השביעי!