שער התורה פרק ז – יב ניסן

 

ובעוונותינו הרבים כמה וכמה אנשים מרפים ידיהם מן התורה, ואינם חושבים על העונש הגדול המעותד לבוא עבור ביטול תורה, כמו שכתוב במדרש משלי (פרק י): אמר ר’ ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו וכו’. בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך את פניו ממנו ומצרי גיהינום מתגברין בו וכו’, והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהינום, בא מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם וכו’, בא מי שיש בידו הלכות, אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית, שיש בו וכו’, בא מי שיש בידו תורת כהנים, הקב"ה אומר לו: בני, חמישה חומשי תורה למה לא שנית, שיש בהם קריאת שמע, תפילין ומזוזה. בא מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו הקב"ה: למה לא למדת הגדת וכו’, בא מי שיש בידו הגדה הקב"ה אומר לו: בני, תלמוד למה לא למדת וכו’. בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה וכו’, כסא כבודי היאך הוא עומד וכו’, חשמל איך הוא עומד וכו’, ובכמה פנים הוא מתהפך וכו’. עיין שם באורך.

 

 

 

 

 

וזה הסימן מסרו לנו חכמי המשנה איזה מחלוקת שהיא לשם שמים, כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים, אמרו כמחלוקת שמאי והלל שאהבו זה את זה וכבדו זה את זה, הנאהבים והנעימים, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל מחלוקת קורח ועדתו שהיו נוטרים איבה ושנאה כמעט יסקלהו למשה וכדומה, זהו שלא לשם שמים וכו’, וזהו לאות נאמן בכל מחלוקת להבין אם היא לשם שמים או לאו. (יערות דבש חלק א, דרוש ה).