שער התורה פרק י – ז אייר

 

ובפרט בזמננו, שאנו רואים בחוש, בעוונותינו הרבים, שהנערים שסרו מן התורה, נעשה אצלם הפקר גם כן איסור שבת ושאר איסורים. על כן בודאי חיוב גדול על כל אב להחזיק בניו בתורת ה’ ולהרגילו במצוותיו, כמו שכתוב (משלי כב, ו): "חנוך לנער" וגו’, ויהיה שכרו עבור זה גדול מאוד, הרבה יותר מדורות שלפנינו, ככתוב באבות דרבי נתן (פרק ג, ה"ו): "מאה פעמים בצער מפעם אחת שלא בצער". ונאמר (יחזקאל מד, טו): "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו וגו’, הם יקרבו אלי לשרתני וגו’".

 

היוצא לנו מכל הפרקים האלו, שכל אחד יראה לקדש את כוח הדיבור שלו בקדושת התורה, ונראה לחזק את עמוד התורה, ובזכות זה נזכה לביאת הגואל במהרה בימינו, אמן.

 

 

 

 

אמרו חז"ל (סנהדרין מד) על הפסוק (משלי כד): "התרפית, ביום צרה צר כוחכה", שאפילו המרפה עצמו ממצוה אחת, אין בו כוח לעמוד ביום צרה, חס ושלום, ויום צרה נקרא בעת שמתגבר כוח הדין בעולם, וכל שכן בעניין מה שאומר הכתוב: "נצור לשונך מרע", שהוא כמה פרשיות בתורה וכמה לאוין ועשיין, כמו שבארנו, כמה צריך האדם לחזק את עצמו ולא להתרפות. (זכור למרים" לח"ח זצ"ל).