עד דלא ידע

לא כל יום פורים ולא כל יום ‘חייב אנש ליבסומי’. את המשתה עורכים פעם בשנה (בפורים) הזמן בו התירו לנו חז"ל לשתות עד דלא ידע.

 

אולם לצערנו הרב, אנו שומעים על אנשים המתייחסים לחייהם בקלות דעת. אנשים שחושבים שהחיים הם איזה מיצרך זול המצוי בהישג ידו של כל אחד. אף אחד לא משלם כסף כדי לקנות את חייו. החיים ניתנו לנו במתנה – חינם אין כסף. ומכיון שכך, אין הם חושבים שצריך להשקיע מחשבה או מאמץ על המשמעות והתוכן שצריכים להכניס בתוכם.

 

החיים עבורם משעממים ואפורים, לכן הם מחפשים אתגרים ותוספים "מעניינים", כאלה שממריצים את הדם למוח. אתגרים עוצרי נשימה כמו טיולים מסוכנים ועוד כמה דברים שמחסירים כמה פעימות טובות מהלב. לאתגרים אלה אפשר להוסיף גם הרפתקה נועזת או התנסות ממכרת כמו סמים או אלכוהול.

 

כשאדם לא מוצא טעם ומשמעות לחייו, הוא חש תלוש ובקלות תוכל ידו להגיע אל הדבר הממכר, הלא הוא האלכוהול, או כפי שנקרא בפי כל – הטיפה המרה. ואז… יתחילו חייו להיראות כרחוב ללא מוצא.

 

במשקאות משכרים טמון כוח רע וחזק ביותר המסוגל לעורר את תאוותיו של האדם ואף לגרום להתהוותן של תופעות שליליות. אמרו חז"ל: "אל תרא יין שאחריתו דם" (סנהדרין ע) – ומסבירים הם, שברגע שהאלכוהול נכנס למחזור הדם כתוצאה משתיה לשוכרה, יגרום הדבר לעירפולו של המוח (האלכוהול הוא חומר מדכא המגיע למוח תוך 5 דקות מרגע בליעתו!). יכול להיות שבמצב זה של שיכרות האדם ירגיש שהוא מתמלא בשמחה, אבל כל זה קורה רק בגלל שהאלכוהול "מחמם" את הדם ומסית את האדם לתאוותיו הרעות, להתנהגות שלילית ולעוד רעות רבות ואחרות.

 

ומהן אותן הרעות?

 

בעיות חברתיות – אלימות, ויכוחים, קטטות, מריבות משפחתיות ועם חברים.

בעיות פסיכולוגיות – כתוצאה מההשפעה של האלכוהול על ההתנהגות נגרמת פגיעה ביכולת השיפוט – אדם שתוי לא יכול להחליט מה ‘נכון’ ומה ‘לא נכון’ וזה יקרה הרבה לפני שהוא ירגיש אם הולך ישר או לא מסוגל לראות ברור (השפעה על הקואורדינציה בין המוח לאיברי הגוף). כמו כן האלכוהול גורם לפעולות אימפולסיביות וחסרות חשיבה, מצבי רוח ובמקרים קשים יותר אף לדיכאון, ובמקרים מסויימים יגביר את הדיכאון אצל אדם הנוטה לסבול ממחלות דיכאוניות.

בעיות רפואיות – בעיות קשות בכבד, קיבה, אובדן הכרה ועוד בעיות רבות הנגרמות כתוצאה משתיה מופרזת.

בעיות כרוניות – האלכוהול משפיע על הזיכרון. אדם המרבה לשתות לא יוכל לזכור מה הוא עשה אפילו בעברו הקרוב גם כשהוא יתפכח (ביום המחרת). כמו כן עלולה להתפתח פגיעה ביכולת השכלית ולהתפתחותה של מופרעות קבועה.

בעיית פוריות – מחקרים רבים בנושא האלכוהול והשפעתו על הפוריות מראים שנשים שצורכות אלכוהול, אפילו בכמויות מתונות, התקשו להרות. מתוך מחקרים אלו המסר של החוקרים הוא ברור – אישה שרוצה להרות צריכה להימנע משתיית משקאות חריפים.

השפעות נפשיות – אנשים המכורים לסמים ואלכוהול ברמות קשות מפתחים מחלות נפש (או שההתמכרות תעורר מחלה נפשית שממנה סבלו בעבר), שינוי באישיות, בעיות פסיכיאטריות (עם נטייה להתאבדות) ועוד.

השפעות רוחניות – אדם השותה לשוכרה מתרחק מקיום התורה והמצוות, מגביר את יצרו-הרע שמסית אותו ומעורר בו תאוות ומידות רעות.

 

אלו הן חלק מתוך בעיות רבות שהאלכוהול גורם (תלוי ברמת ההתמכרות). אדם ששותה אלכוהול בכמות גדולה, עד כדי התמכרות, לא רק שהוא חושף את עצמו לכל מיני בעיות וחולאים גשמיים, אלא מזיק אף לאופיו הרוחני והנפשי. האלכוהול הוא סם לכל דבר! (ויהיו גם מי שיעלו ספקות רבות בהקשר למילה סם כדי לתאר את המשקה הזה), סם פסיכו-אקטיבי המשפיע על המוח ומשנה את הרגשתו של הצורך אותו. לחלק מאותם צרכנים שתיה לשוכרה (ולא חד פעמית) תגרום לבעיות חמורות ולנזקים בכל התחומים שהוזכרו לעיל, נזקים שעולים בחומרתם אף על הנזקים הנגרמים כתוצאה מהתמכרות לסמים קשים!

 

כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כו):

 

צריך להרחיק משיכרות, ולדקדק שלא לשתות יותר מיכולתו, כדי שלא יבוא לידי שיכרות, כי מעט השתיה לפי הצורך הוא טובה להרחיב דעתו. ודע, כי בדעת מלובשים חסדים, וכששותה האדם במידת הראויה לפי ערכו, אזי נתרחב דעתו ונתרוממם מוחו. אולם כשאדם שותה יותר מדי ומשתכר מתגברים עליו הדינים וגבורות הסיטרא-אחרא (היצר-הרע), הוא נעשה כעסן ורגזן ויוכל לבוא לידי רעות, חס ושלום.

 

מדברים אלו אנו מבינים קודם כל ששתיה לשוכרה מביאה רק רעות. אולם הזכיר רבי נחמן "כי מעט השתיה לפי הצורך הוא טובה להרחיב דעתו", כלומר אדם שנוהג זהירות (ובפרט דיבר על עיניין היין) בשתיית יין, יזכה לשתות יין עתיק שיביא לו שמחת אמת, וכמו שכתבו חז"ל (ברכות לד): "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית". שתיית יין בטוהרה ובשמחה קדושה (כגון: בשבת, חגים ובחגיגות מצווה) יכולה לסייע לאדם להרחיב דעתו ולטפס לגבהים רמים ברוחניותו.

 

אדם המחפש משמעות לחייו, רגע לפני שיתנסה בכל אותם אתגרים נועזים ומסוכנים, ישאל את עצמו מכוח הדעת שבו, מה הוא באמת רוצה. ובעצם היותו שואל את עצמו על רצונותיו, הוא יקבל תשובות למשמעות האמיתית של חייו, וגם יבין את הסכנה הטמונה בהתנסויות מסוג זה. שאלות שהתשובות עליהן יגיעו מתוך דעת צלולה ובריאה, כי "מותר האדם מן הבהמה" – וזו הדעת שיש באדם המבדילה אותו מן הבהמה. הדעת המאפשרת לו לבחור בין הטוב לרע – לחיות חיים ללא תלות באלכוהול או בכל דבר ממכר, לעומת חיים הסובבים סביב התמכרויות.

 

לאושרנו הרב, אצל מרבית בני האדם הרצון לחיות חיים תקינים (עד כמה שאפשר) וללא התמכרויות, היה ונותר חזק מאוד. יש פעמים שאדם יהיה מוכן לוותר על ממונו ולעיתים אף על מעמדו וכבודו, ולו רק בכדי לחיות ללא תלות ממכרת וכואבת, מבלי לקחת את הסיכון שבבקבוק – סיכון לא קטן בכלל שהשלכותיו חמורות מאוד. תלות שהופכת את האדם להיות משועבד ליצריו, ומיותר לציין שההתמכרות היא השתעבדות וסבל נוראי. את החופש לא מוכרים בשביל שם דבר, כי אדם שמשוחרר מתאוותיו הוא אדם מאושר.