למצוא את עצמנו באמת

 

 

לא פעם מצאנו את עצמנו עוסקים ושואלים בנושאים עמוקים ופנימיים – במרחבי הרוחניות. לא פעם ניסינו למצוא נתיבים ושבילים אל העולם הרוחני, נתיבים שנוכל לצעוד בהם ולהגיע אל מקומנו הרוחני. לא פעם שאלנו את עצמנו לשם מה אנו צריכים רוחניות ואיך למעשה היא מהווה כלי להכרת האני שלי.

 

כבני אדם יש לנו נטייה לרצות ולהבין כל מיני נושאים, לדעת יותר פרטים על חיינו מעבר למה שידוע לנו, לחקור ולשאול. אולם לא תמיד אנו מוצאים את התשובות ולא תמיד נעזרים בכלים הנכונים. לרוב החיפושים נעשים אחר הרצון לדעת מי אני באמת!. לא כולם מסכימים עם העובדה שיש גורם רוחני שמדריך ומנווט אותנו לאורך כל הדרך. מאידך, למרות שקל יותר להיאחז בגורם אנושי לניווט זה, הוא עדיין בגדר אנוש ואין לו בהכרח את הכלים הדרושים להבנת נפשנו, גם אם מדובר בבעל מקצוע מומחה.

 

יש לנו שאיפה ורצון לעשות הכרות עם עצמנו, לצעוד בנתיבים הרוחניים שבתוכנו ואנו מתחילים בהליכה ומתחילים להתקדם פנימה. הליכה להכרה ולהבנת הגורמים שמעצבים את האישיות שלנו, את ההשקפות, ההרגלים, את הקשר בין השכל לנפש – שני דברים שונים במהותם אך משלימים זה את זה. הרצון להבין קשר זה מוביל אותנו לרצון האמיתי – למצוא את עצמנו באמת.

 

במאמר נפלא שכתב הרב יוסף יצחק יעקבסון הועלו נקודות חשובות ותשובות מעניינות, הרי הן לפניכם:

 

תולדות עם ישראל נפתחים באפיזודה הבאה בספר בראשית בפרשת "לך לך", ושם נאמר:

ויאמר אלוקים אל אברהם, לך לך מארצך, וממולדתך, ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה..ונברכו בך כל משפחות האדמה…".

 

אברהם אבינו ממלא את דבר בוראו. הוא עוזב את ביתו, ופונה עם משפחתו לעבר כנען (לימים ארץ ישראל) מקום שבו הוא הופך להיות אב מייסד לאומה שהותירה חותמה לאורך ההיסטוריה על כל העמים והתרבויות.

 

 

הוראתו של בורא עולם לאברהם מעוררת כמה שאלות:

 

הוראה זו – הדו שיח הראשון בין בורא עולם לאברהם אבינו, והאירוע שהוביל להיווצרות הדת היהודית  – לעזוב את הבית, אמורה לכאורה, לצפון בתוכה את תמצית המסר של היהדות. אבל איפה אפשר לזהות איזשהו עומק רוחני, פילוסופי או דתי, בהוראה הפשוטה והטכנית של לעבור דירה?

 

מהי כוונת המילים "לך לך, מארצך, ממולדתך ומבית אביך?" כיצד אתה מגיע "לך", לעצמך, כאשר אתה עוזב את הבית שלך? וידוע הוא שהתורה מדקדקת במילותיה ובתכלית של כל מילה.

 

המילים "ממולדתך ומבית אביך" נראות מיותרות. כאשר אתה עוזב את ארצך, האם אתה לא עוזב באופן אוטומטי את מולדתך ואת בית אביך?

 

אם התורה כבר רצתה לכתוב את כל שלושת הפרטים, היה הסדר אמור להיות הפוך: "לך לך מבית אביך, וממולדתך, ומארצך", כי תחילה אתה עוזב את בית אביך, אחר כך עוזבים את המולדת ורק לבסוף את ארצך. לא מתקבל על הדעת לומר לאדם: ,צא מארץ ישראל, מירושלים, מרוממה".

 

למה רק על ידי מעבר דירה, יכול היה אברהם להפוך "לגוי גדול", ומקור של ברכה עבור כל העולם?

 

 

רובינו מושפעים משלושה גורמים עיקריים, אשר מעצבים את ההשקפות שלנו, אופיינו וסגנון החיים שלנו:

ארץ, כלומר, הממשלה, התרבות, התקשורת, הספרות וגיבורי המדינה. מולדת, הכוללת את המוסדות החינוכיים והחברתיים של הקהילות. בית ההורים, אופי הבית וסגנון המשפחה.

בדרגה עמוקה יותר, כל אחד מאיתנו מורכב משלושה ממדים בנפשו שמעצבים את דמותו הפנימית:

המילה "ארצך" היא מהשורש "רצון", ומשמעותה הרצונות והתשוקות שלנו.

המילה "ממולדתך" משמעותה, הטבע שנולדת איתו.

המילה "מבית אביך" מתפרשת בתורה הקבלה "בית החכמה והתודעה שלי". מדוע? כשם שההורים ממלאים את התפקיד להגדיר ולתאר את המציאות לילדיהם, כך הוא גם תפקידם של כוחות התודעה והשכל של כל אדם באשר הוא. לכן מתואר השכל בתור "בית אביך".

 

אומר הקב"ה לאברהם ולכל בן אנוש שמחפש אחר הזהות שלו: "לך לעצמך, מהתשוקות שלך, מהנטיות המולדות שלך, ומהתבניות השכליות שלך". רק על ידי הליכה זו, תצליח לגלות את עצמך, את האמת הפנימית שלך, את העומק שלך. את האני האותנטי שלך!

 

 

בדרך למודעות עצמית ישנם שלושה מכשולים: הראשון הוא התשוקות, הדחפים והיצרים. כל אחד מאיתנו נשלט על ידי מערכת אישית של תשוקות. האם אתה מוקסם מאדם מסויים? אתה משתוקק לתשומת לב ומחמאות? אתה מכור לניקוטין, אלכוהול או שוקולד? אתה נהנה לשלוט על חייהם של אחרים?

בהסתכלות שטחית על החיים, נראה שסיפוק התשוקות יוביל אותנו לסיפוק עצמי ולהגשמה עצמית. אבל באמת, מילוי המאוויים דווקא ירחיק אותנו מעצמנו, ובגדול. מדוע? לפי שרוב התשוקות מסתירות יותר ממה שהן מגלות. בבסיסה של כל תשוקה, בחלל התת-הכרתי, ישנו ילד בוכה. בלב ההתאהבויות, ביסוד האובססיה לאוכל או לתשומת לב, ישנה כמיהה נשמתית למימוש עצמי אמיתי.

אולם המציאות היא המייחסת משמעויות שגויות לתאוות. אנו עוסקים במימוש הדחפים והיצרים שלנו מתוך אמונה שגוייה שהם ימלאו את החלל בלב ויזינו את רעבונה האמיתי של הנשמה.

אם אתה באמת רוצה לגדול, אתה חייב לאזור אומץ וכח כדי ללכת מהרצונות שלך. להכריז: "לא!" לסיפוק התאוות והיצרים שרק מנכרים אותך מעצמך, מהצרכים הפנימיים והאמיתיים שלך.

 

הצעד הבא, והיותר קשה הוא לצאת מהטבעים המולדים שלנו. רובנו צמודים לאופי חיים המוכר לנו, ואין לנו התעוזה לסכן אותו. יש לנו תחביבים, חברים סביבה, סגנון חיים ותכנונים. אולם, למרות שההרגלים הטבועים בנו נראים כחלק מהותי מהזהות שלנו, הם למעשה יכולים להוות את אחד מהמכשולים הכי גדולים למודעות עצמית אמיתית ולסיפוק. הם הופכים אותנו לאוטומטים המגיבים בצורה מכנית למצבים שונים. אם אתה רוצה למצוא את עצמך, "לך ממולדתך", צא מהמוכר ומהנוח, ועסוק בדברים שלגמרי לא נוחים. תן דרור לדמיון ולנשמה ושחרר אותם מהקיבעון היום-יומי.

 

הצעד האחרון והכי קשה הוא לעזוב את "בית אביך". התשוקות שלנו קוראות אלינו בשם ההנאה. ההרגלים פונים בשם הנוחות והמוכרות, אבל התבניות השכליות שלנו צועקות אלינו בשם האמת והאובייקטיביות הצרופה. הן מצהירות שהן הן הנושאות את לפיד האידיאולוגיה הטהורה, השכל האנושי. אלא שלמעשה לעיתים קרובות, הן גורמות לנו להישאר תקועים בבוץ הסובייקטיבי שלנו.

רבים מרכיבים זוג משקפיים, דרכם הם רואים את עצמם ואת העולם שסביבם. כל הדעות שלנו, ההכרות, והתשוקות ורוב ההתנהגויות שלנו הם סימפטומים של התבניות השכליות שאנחנו בונים לעצמנו. לעיתים קרובות אנו משכנעים את עצמנו שהשכל הישר והמסקנה הרציונאלית הם מבשרי האמת המוחלטת. אלא שכדי לפגוש את העומק שלנו, אנו חייבים להיות מוכנים לפתוח עצמנו לדרך חשיבה חדשה.

 

 

"לך מהרצונות שלך, מהטבעים שלך, מדרך החשיבה שלך" – זוהי הקריאה הגדולה של הקב"ה לכל אדם שרוצה להקשיב. מה יישאר לך אחר כך? אתה בעצמך!

ליבת הקיום האנושי, האני הכי אמיתי שלך לא מתעצב או מוגדר בידי מישהו חוץ מעצמך. תמצית האצילות שלך, הבלתי מעורערת ושאין לשנותה, לא ניתנת לתיאור, ביטוי או הגדרה. המצב היסודי שבו עומדים האדם והאלוקים, פנים לפנים – זה מה שישאר כאשר תצא מכל השכבות שלך.

 

 

אומר אלוקים לאברהם: כאשר תגיע למרחב הפנימי שלך, תוכל להיות "גוי גדול" ומקור לברכה לכל העולם. כל עוד לא תזדהה עם האמת העצמית הפנימית שלך, לא תוכל לעולם להיות מקור השראה בשביל מישהו אחר בעולם. שכן ללא זה, כל מערכת יחסים מכילה רכיב פרזיטי, כאשר אתה נכנס למצב תמידי של ייחול למודעות עצמית אמיתית באמצעות היחס עם הזולת. רק כאשר נפגוש את האמת האמיתית שלנו, נוכל ליישם עצמנו לעזרת בני אדם אחרים.