והכי חשוב לא לשכוח (?!)

 

 

כיצד נברא העולם?

 

בורא-עולם הסתכל בתורה וברא את העולם, ומהתורה אנו למדים שהבריאה כולה מורכבת מניגודים, כמו אש ומים שמהם יצר הבורא את השמים. בורא-עולם מיזג יסודות מנוגדים שעל פי טבעם אינם יכולים להתחבר כלל והם אף דוחים אחד את השני ומכלים זה את זה. אולם הקב"ה נטע ביניהם קשר של השלמה הדדית ו"בדבר ה’ שמים נעשו" – גם כשמדובר ביסודות כמו אש ומים. וכאשר דבר ה’ עומד בתווך, הניגודים משלימים זה את זה ויוצרים מערכת הרמונית.

 

בהתאם להרמוניה זו נברא האדם, המייצג את בוראו עלי אדמות, עם כוחות מנוגדים הטבועים בו, כגון הטוב והרע, רגשות חיוביים ושליליים וכדומה.

 

שני מרכיבים מתוך מערכת הרמוניה מופלאה ועצומה זו, הפועלת אצל האדם, הם הזיכרון והשכחה.

 

הזיכרון בו ניחנו נועד למען נזכור את מיטיבנו, אבינו שבשמים, המיטיב עם האדם בכל רגע ורגע, הגומל עימו חסדים ומשפיע לו מידו הרחבה.

 

זכירת יציאת מצרים, למשל, המוזכרת רבות, הן בתפילות, הן בזמן הקידוש על היין, בברכת המזון ובקריאת שמע – נועדה, בנוסף לכל המסרים הנלמדים והמועברים מדור לדור, גם כדי להביא את האדם למידת הכרת הטובה לבוראו, על שהוציאו מצרה להרווחה ומעבדות לחירות. בדרך זו יזכור האדם את העובדה שהיה במיצר ועתה רווח וטוב לו. ואין הכוונה לתזכורת של הכרת טובה זו בזיכרון בלבד. אלא, בנוסף לתפילות, הברכות וכדומה, בהן מוזכרת יציאת מצרים למען נזכור ונכיר טובה, נצטווינו בחודש ניסן לציין ולחגוג אירוע זה בליל הסדר.

 

רבי נחמן מלמד אותנו, שעל האדם לשמור על זיכרונו, שלא ייקלע לשכחה, מכיון שהשכחה מקבילה ל’לב גוסס’ וגוברת אצל מי שעבורם העולם הגשמי הזה הוא העולם היחידי. מאמץ הזכירה העיקרי צריך להיות לזכור את העתיד (כלומר את חיי העולם הבא). כמו כן, כדי לסייע לזיכרון להישמר מהשכחה, על האדם להתפלל לשמוח ולשיר, מכיון שעל ידי התפילה אפשר לשמור על הזיכרון ולהיות במודעות תמידית לחיי העולם הבא.

 

הזיכרון, אם כן, הוא דבר חשוב ויקר מאוד וראוי לכל אדם לשמור עליו מפני השכחה. אולם זה לעומת זה, וכשם שיש לאדם את היכולת לזכור כך יש לו את היכולת לשכוח.

 

אבל…

 

רבי נחמן מלמד אותנו גם, שנכון שיש לאדם נטייה לשכוח, אבל מבחינות מסויימות השכחה מועילה מאוד, ואומר הוא:

 

אם לא היה לך את הכוח לשכוח, היה זה בלתי אפשרי לעבוד את הבורא ולהתקדם ברוחניות. בכל רגע שזיכרונות העבר היו עולים במוחך, ויודע אתה שהם אינם נעימים כלל, היו זיכרונות אלה מהווים עבורך מכשול והיו מושכים אותך מטה ולא מאפשרים לך להתרומם בעבודתך הרוחנית ובקירבה לבורא עולם. בכל פעם שהיית מנסה לעלות מעט, ה’תזכורות’ מהעבר לא יאפשרו לך להתקדם שום צעד ולהמשיך הלאה.

 

בורא עולם נתן לאדם את הכוח לשכוח ולהתעלם מעברו. שהרי העבר חלף הלך לו ואיננו עוד, לכן אין צורך עוד להעלותו בזיכרון. ומכיון שיש לאדם את היכולת לשכוח, אין הוא חייב לחיות את חייו תחת שלטון עברו, כי ידוע שרוב בני האדם מתמלאים בצער כאשר עולים בזיכרונם אירועים ומחדלים מהעבר הגורמים להם צער, עצבות וייאוש המפרים את שלוותם ומונעים מהם להתקדם עם שאיפותיהם בסולם הרוחניות.

 

אז יש עבר שראוי לזכור אותו, כגון יציאת מצרים, מכיון שזיכרון זה מסייע לאדם לטפח את מידותיו (הכרת הטוב לבוראו), להודות כל יום לבורא עולם על החסדים המרובים שהוא מיטיב עימו, ולא רק בעניין יציאת מצרים, אלא בכל דבר ודבר, הן ברוחניות והן בגשמיות. אולם יש עבר שאותו ראוי וצריך האדם לשכוח על מנת שזיכרונות עבר אלה לא יהוו עבורו מכשול ולא יפילו אותו לעצבות ויאוש, וכן כדי שלא יגרמו לו להטיח בעצמו האשמות, עקב הכישלון, המובילות להרס הבטחון והדימוי העצמי.

 

במקרים כאלה, אומר רבי נחמן, העצה הטובה ביותר היא פשוט לשכוח! ברגע שהאירוע או המחדל הכואב מאחור, שכח אותו לחלוטין ואל תחשוב עליו יותר, אלא המשך הלאה. וזהו עיקרון יסודי וחשוב מאוד בכל מצב בחיים – להשאיר את העבר מאחור ולהמשיך הלאה.

 

ממשיך רבי נחמן לחזק אותנו בעניין זה ונותן לנו עצה נוספת:

 

בורא עולם נתן לנו את הכוח לשכוח, מדוע? אם אדם נכשל בדבר מסויים, השכחה של הכישלון תוביל אותו להתנסות פעם נוספת, תוך כדי הבנה ולימוד של הטעות עם רצון להתחיל מחדש ולהתנסות פעם נוספת. וגם אם הדבר לא יעלה בידך בפעם השנייה, שכח והמשך הלאה, כלומר – התחל בכל פעם מחדש!

 

דוגמא לכך נותן רבי נחמן בעניין לימוד התורה (והיא מסייעת בכל מצב ובכל תחום).

 

כדי שנעריך תמיד את התורה, אומר רבי נחמן, כאילו היתה זו הפעם הראשונה שאנו לומדים אותה, ומכיון שאנו נוטים לשכוח, אפשר ללמוד כל נושא שוב פעם מחדש ולהרגיש כאילו למדנו אותו ממש כמו בפעם הראשונה, לכן אפשר יהיה להעריך אותו ממש כמו שהערכנו אותו בפעם הראשונה.

 

משמע הדבר הוא, שגם אם נכשלנו ולא הצלחנו לעשות דבר מסויים בפעם הראשונה, ואחרי ששכחנו מכישלון זה, ניגש להתמודדות נוספת עם הדבר כמו בפעם הראשונה שהערכנו את הדבר ורצינו לקיימו. כלומר, לא לאבד את הרצון וההתלהבות לקיים דבר מסויים, בדיוק כפי שהיה לנו בפעם הראשונה, גם כשמדובר בהתנסויות נוספות או בלימוד חוזר, וכך הוא הדבר לגבי כל תחום ושאיפה בחיינו.

 

רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן, כשהסביר את עניין השכחה, הזהיר מאוד מפני חלומו של פרעה.

 

ומה הוא אותו חלום?

 

התורה מספרת שפרעה חלם על שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר ועל שבע פרות רזות וחולות שעלו מן היאור. הפרות הרזות והחולות בלעו את הפרות בריאות הבשר. למרות שהיו הפרות רזות וחולות הן לא הראו שום סימן, ואפילו הקטן ביותר, שהן אי פעם בלעו פרה בריאה ושמנה, וכלשון התורה: "ותבאנה אל קירבנה ולא נודע כי באו אל קירבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה" (בראשית מא).

 

חלום זה מרמז על הנטייה שיש לבני האדם ‘לבלוע’ את הטוב הקיים בהם, כלומר לשכוח את הטוב בצורה מוחלטת עד שלא נותר ממנו אפילו שמץ. אומנם, על האדם לשכוח את מעשיו הרעים ואת טעויות העבר, שהרי בעצם זכירתם הדבר מונע ממנו צמיחה והתפתחות רוחנית, אך באותו זמן עליו לזכור את טעויות העבר כדי לתקנן. (כמו שהזכרנו לעיל, לימוד הטעות על מנת להצליח פעם נוספת בדבר). הצד הטוב והחיובי בזיכרון מאפשרים לאדם לשאוב מתוכו כוחות כדי להמשיך הלאה בצמיחתו. בדרך זו יכול האדם להגיע לידי שמחה המסייעת לו לשמור על זיכרונו.

 

רבי נתן אף מסביר שהמילה פרעה, עם שינוי האותיות, היא הפרעה, דבר המרמז שמחשבות וזיכרונות העולים מן העבר (או מחשבות שהן בגדר אשליות) מפריעות למוחו של האדם. כדי להתמודד מול דבר זה, מלמד אותנו רבי נתן, שעלינו לשאוב מכוחו של הצדיק. כשם שהיה זה יוסף הצדיק שנתן לפרעה את הפיתרון שבעזרתו הצליח להציל את עצמו ואת ארצו מהרעב, סימן הוא לכך שעצתם של צדיקים יש בכוחה לנטרל את השפעתם המזיקה של חלומות, אשליות וזיכרונות לא נעימים מן העבר. יתירה מזו, כל המבקש להתגבר על יצרו הרע – המספק את כל התיזכורות הלא נעימים מן העבר לאדם כדי לייאש אותו, או שמוביל אותו לחיות באשליות ומחשבות רעות – ירוויח מאוד מקיום ולימוד עצותיהם של צדיקי האמת.

 

עצה נוספת שנותן לנו רבי נחמן כדי להתמודד עם זכרונות מייאשים ומצערים, היא – לשאוב כוח מהרעננות שיש בכל יום.

 

האדם צריך להשתדל לחשוב רק מחשבות טובות ומועילות, מכיון שבדרך זו הוא מחדש ומזרים דם חדש כל יום בשכלו. הדבר דומה למעשה בריאת העולם, אותו מחדש הבורא כל יום בטובו. כלומר, ליצור יש מאין בכל יום. ועל משקל בריאת העולם בכל יום מחדש, כפי שעושה בורא עולם, עלינו לחדש בכל יום את מוחנו ושכלנו.

 

ומה זה אומר?

 

עלינו לגשת לכל יום בבחינה של בריאה חדשה ממש. ליום חדש לחלוטין. להיפתח לרעיונות חדשים ומרעננים מבלי ‘להינעל’ על רעיונות מיום האתמול והשיגרה. עלינו לפנות ולגשת לכל דבר בגישה חדשה ורעננה שתפתח בפנינו אופקים חדשים, ובמיוחד כאשר מדובר בעניינים רוחניים.

 

הקב"ה, אומר רבי נתן, ממלא כוחות של התחדשות ורעננות בכל יום. וכשם שאומן לא יוצר את אותה יצירה בכל פעם, אלא מוסיף משנה ומחדש, קל וחומר בורא עולם, שהוא רב-האומן, שבורא כל פעם מחדש את הימים, מאז בריאת העולם, ובכל יום בורא דבר חדש, וכל יום הוא בריאה חדשה לחלוטין. הקב"ה מכניס חידוש יומי בכל יום ומרענן אותו. האדם, כאשר הוא פונה לעיסוקיו וללימודיו בכל יום, ראוי שישאב מרעננות זו ומכוחות ההתחדשות הנבראים כל יום מחדש על ידי הקב"ה, ובדרך זו יוכל להכניס רוח חדשה ורעננה לרעיונות, מטרות, יעדים ושאר תחומי חייו.

 

והכלל הוא, שכל יום הוא בריאה חדשה לחלוטין, לכן קל יהיה לאדם לשכוח את העבר, גם אם מדובר ביום האתמול, ויתחיל התחלה חדשה ומרעננת שתעזור לו להמשיך לצעוד קדימה, מבלי להיזכר בקשיים ובכישלונות מעברו, שגרמו לו צער וייאוש.

 

להתחיל כל פעם מחדש – זה הסוד. לשכוח את זיכרונות העבר, הלא נעימים, ולטפס מעלה בסולם החיים. כי לפעמים, וכשצריך, זה טוב ואף מועיל לשכוח!