אל תחשוב על המהלך הקודם

 

 

אחד מהיסודות שרבנו נחמן זיע"א מלמד אותנו בשיחותיו הקדושות הוא, שהאדם צריך להסתכל תמיד קדימה, ולא להתעסק עם העבר. ועל כך העיד רבנו על עצמו, שתיכף שחלף איזה עניין מיד היה מסלקו ממחשבתו ויותר לא היה חושב עליו כלל.

 

כך צריך כל אדם להנהיג את עצמו, שבכל מה שעובר בכל עת, תיכף שיעבור אותו עניין – לא יחשוב עליו יותר. בפרט כאשר האדם נכשל או פוגם באיזו מצווה, חשוב ביותר שירגיל עצמו לא להתעסק עם זה ולא "לחפור" בזה כלל, רק ימשיך לעשות את שלו בעבודת ה’ באותו כוח ושמחה, כאילו לא עבר כלום.

 

עניין זה הוא תרגיל אסטרטגי פשוט ומובן ביותר. האדם בעולם הזה נמצא במלחמה, כפשוטו וכמשמעו, מלחמת היצר הרע. ולעיתים תכופות, כאשר היצר הרע גובר עליו ביותר, המלחמה של האדם הופכת אף למלחמת הישרדות. וכאשר אדם נמצא במלחמה, אין שום מקום לחיטוט והתעסקות עם המכות שכבר קיבל, אלא עיקר הריכוז שלו צריך להיות בהמשך הקרב, שלא יקבל עוד מכות וחבטות. נתאר מצב שבו אדם נמצא בקרב, מתחיל לקונן ולהתעצב על כל מכה שקיבל במקום להמשיך להילחם, הרי בודאי שיפסיד בקרב זה, כי בזמן הזה שהוא מתעסק עם המכה שקיבל, האוייב מנחית עליו עוד חבטות רבות, ה’ ירחם.

 

נכון, צריך גם לחבוש פצעים, ולהסיק מסקנות, ועוד פעולות שונות השייכות לניהול המלחמה, אבל לכל דבר יש את המקום והזמן המתאימים. כגון לעניינינו, אם אדם עובר עבירה, בודאי שהוא חייב לעשות על כך תשובה, אבל הזמן המתאים אינו תוך כדי הקרבות היומיומיים, אלא בשעה התבודדות, שהיא הזמן המיוחד לעסוק בתשובה. חוץ מהזמן הזה – שבו צריך האדם לחשוב על כל מה שעבר באותו היום, ולפשפש במעשיו, ולשפוט את עצמו ולתקן את הצריך תיקון – אסור לאדם לחשוב ממה שעבר כלל וכלל, רק צריך לחשוב קדימה: מה יעשה להבא בשביל לא לעבור יותר על רצון ה’.

 

דבר זה מובן יותר כאשר נתבונן בהגדרת האדם העובד את בוראו כ"שומר תורה ומצוות", ועוד יותר שייך בעבודת הקודש של "שמירת הברית" או "שמירת העיניים". לדוגמא, תפקיד השומר הוא למנוע מהאוייב לחדור אל תוך המחנה או העיר. כך הוא גם "שומר הברית", שעיקר עבודתו לשמור עצמו ממראות אסורים ומהרהורים. תפקיד השומר הוא אך ורק למנוע חדירות, אבל אם כבר חדר האוייב, אין זה תפקיד השומר לרדוף אחריו, כי אם כן הוא עוזב את משמרתו, ויוכלו כל צבאות האוייב להיכנס בלא מפריע. אלא הוא רק מתריע על חדירה וממשיך לעשות כמיטב יכולתו למנוע חדירה נוספת.

 

כך הוא הדבר גם בעבודת שמירת העיניים – אדם הולך ברחוב ושומר את עיניו, והנה ברגע של היסח הדעת שכח לשמור את עיניו וראה מראה אסור, צריך הוא לשכוח מזה ולא להרהר בזה כלל, כדי שלא תחלש דעתו כהוא זה, רק ימשיך לשמור עיניו הלאה ביתר התחזקות, ונמצא שהוא עדיין בגדר שומר הברית, כי השמירה היא על להבא, ולא על מה שעבר. בכוח עצה זו האדם יכול להיות תמיד בגדר שומר הברית.

 

התורה השוותה את האדם לעיר, כמו שכתוב: עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצור לרוחו. וכן הלב הושווה לעיר ירושלים, היינו ירא שלם. והנה, ישנה עיר כבושה כבר בידי האוייב – זהו אדם שאינו נלחם כלל ביצר הרע, כי הוא כבוש תחתיו, לכן אינו מרגיש שום מלחמה עם היצר הרע. אבל באמת, הוא נשלט על ידי רודן אכזר הרודה בו בפרך. ישנה גם עיר שהיא אמנם שמורה, אבל ברשלנות – זהו אדם שאכן רוצה לשמור עצמו, אבל אינו עושה זאת כראוי. אמנם הוא יכול בכל רגע שירצה לחזק את שמירתו ולהפוך לעיר בצורה ממש.

 

בכל הקשור לשמירה – דהיינו שמירת הברית, שמירת שבת, ושאר שמירת המצוות – צריך האדם להתנהג כמו שומר ממש – לעמוד על משמרתו, אפילו לאחר שנכשל במה שנכשל. דהיינו, שאף אם עבר והתרשל במשמרתו, והיצר הרע נכנס לעיר, לא יתעסק בזה ולא יחשוב על זה כלל, רק יראה איך לחזק מעתה את עצמו – לא להתרשל יותר ולא להניח ליצר הרע להיכנס אל העיר שוב, כי אם יתחיל לחשוב על מה שעבר, אזי בזה הוא עוזב את משמרתו כליל, ועלול להיכשל עוד יותר.

 

תפקיד השומר, היא הדרך שרבנו מלמד אותנו, שלא להסתכל לאחוריו כלל. רק אם נכשל האדם במה שנכשל, שפירושו – שהתרשל בשמירתו, יתעורר מזה על כל פנים להתחיל מעתה לשמור עצמו כראוי, ובזה הוא עושה את תפקידו נאמנה, ואין הוא צריך לחשוב על מה שהיה כלל. אדרבא, אסור לו לחשוב על מה שעבר, כי כאמור, בזה הוא נוטש את עמדת השמירה ועלול להיכשל שוב, ואת הטיפול באוייב שנכנס יניח למחלקה אחרת, דהיינו שיניח את הטיפול בעבירה או הפגם שעשה לשעת ההתבודדות, שבא הוא יאתר את האוייב וישמיד אותו, ואף יסיק מסקנות להבא, איך ישפר את שמירת העיר שלו, וכן הלאה.

 

ישנם עוד תפקידים בעיר שלנו: יש מפקדה המתכננת את ההגנה וההתקפה, יש את כל העורף: חובשים, הספקה, צוות בידור להרמת המורל וכו’. את כל התפקידים האלה צריך האדם לקיים בתוך עצמו בעבודתו את ה’. לכן יש זמן לתפילה, לימוד תורה, התבודדות והתחזקות. כל דבר ודבר ממלא את היעוד שלו במלחמתו של האדם, אבל תמיד תמיד צריך להיות השומר על משמרתו, שפירושו, כמו שאמרנו, שתהיה לאדם תכונה שלא להביט לאחוריו כלל, כי השומר – שומר תמיד רק מכאן ולהבא ואין לו עסק במה שכבר עבר.

 

ועוד דבר אחד ברור לחלוטין: לבכיינים ופחדנים, אין שום מקום ותועלת בעיר הזאת… דהיינו שצריך האדם למגר ולסלק מתוכו את העצבות והמרה השחורה, מכיון שהם סוכני האוייב ששתל אותם שם להחליש את המורל ולהרפות את ידי הלוחמים.

 

כאשר יבין האדם שהוא נמצא בעיצומה של מלחמה, ויתייחס אל עצות הצדיק כתכסיסי מלחמה מעולים, ינצח בודאי את המלחמה, ויזכה לבנין ירושלים, שזה בחינת הלב השלם ביראה.