החרב שקולעת למטרה – פרשת השבוע ואתחנן
פרשת השבוע ואתחנן - שהתפילה היא כמו חרב שצריכים לקלוע עמה אל השערה ולא יחטיא, וצריך שלא יטה את החרב, שהיא התפילה, חרב פיפיות, לימין או לשמאל, רק יהיה קולע אל השערה...
פרשת ואתחנן
בפרשת "ואתחנן" מתפלל משה תקט"ו (515) תפילות כמניין "ואתחנן", ומבקש להיכנס לארץ.
אנו רואים את הכח הנורא של משה רבנו ע"ה, שיכול לעמוד בתפילה תקט"ו תפילות ולא מתייאש וחוזר על התפילה בכל מיני אופנים וריצויים ופיוסים לה' יתברך, עד שה' יתברך אומר לו: "אל תוסף דבר אלי בדבר הזה". ומובא, שאם משה היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נכנס לארץ ישראל, אולם ה' יתברך עצר אותו.
נמצא, שכח התפילה הוא כל כך חזק, ואם ה' יתברך לא היה עוצר את משה מלהתפלל, הרי משה היה משיג לבסוף את מבוקשו ונכנס לארץ הקודש.
ובאותו עניין כותב רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות נחלות ד'), שהתפילה היא כמו חרב שצריכים לקלוע עמה אל השערה ולא יחטיא, וצריך שלא יטה את החרב, שהיא התפילה, חרב פיפיות, לימין או לשמאל, רק יהיה קולע אל השערה. פירוש, שיכוון אל האמצע ולא יחטיא את המטרה.
כיצד עושים זאת? עניין זה מסביר רבי נתן:
שלא יטה לימין – פירושו, שירבה בתפילות ולא יתייאש.
ולא יטה לשמאל – פירושו, שלא יאמר: כבר התפללתי מספיק ואיני צריך להתפלל עוד, אלא תמיד צריכים להשתדל בתפילה, ולא לעזוב את חרב הפיפיות לעולם.
רבינו הקדוש כותב (ליקו"מ, תורה ט), שארץ ישראל היא בחינת תפילה ואמונה, ולכן כדי לזכות לארץ ישראל צריכים להרבות בתפילה, וזה מה שעשה משה רבינו – שהרבה בתפילות לזכות לארץ ישראל ובזה התכוון לתקן את השכינה הקדושה ואת מידת האמונה והמלכות, ואם היה זוכה להכנס לארץ הקדוש היתה נעשית הגאולה.
לכן, מכיון שארץ ישראל היא בחינת תפילה, שהיא ארץ של אמונה ונסים, על כן עצר אותו ה' יתברך, משום שאם לא היה עוצרו היתה מתגלית הבחינה של ארץ ישראל בתפילותיו בשלימות, והיו זוכים לירושת הארץ ולגאולה השלימה. אולם, מכיון שחטאו בחטא המרגלים ומשה בהכאת הסלע, על כן עצרו ה' מתפילותיו.
נמצא, שככל שנרבה בתפילות נוכל לזכות לבחינת ארץ ישראל ולנסים ולגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור