חיים מתוקים
טבעי הוא הדבר, שאף אנו, העומדים בפני דין ראש השנה הקרב ובא, נבקש דרכים ועצות כיצד נוכל לצאת זכאים בדין ולהיכתב ולהחתם לחיים טובים ולשלום. כיצד אנו יכולים להמתיק את הדין...
טבעי הוא הדבר, שאף אנו, נבקש דרכים
ועצות כיצד נוכל לצאת זכאים בדין ולהיכתב
ולהחתם לחיים טובים ולשלום.
הקדמה
אדם שעבר על חוקי מדינתו ומובא לפני שופט להיענש על מעשיו, חרד ודואג לתוצאות המשפט. החרדה והדאגה גדלים בהתאם לחומרת המעשה שעליו הוא נשפט, ולפי מידת חומרת העונש הצפוי לו. בימים שלפני המשפט, הוא אינו מוצא מנוח לנפשו. הוא מתרוצץ בין ידידים מביני עניין בעולם המשפט, כדי לבקש עצות כיצד יוכל לצאת בדין או לפחות להמתיק את גזר הדין. לצורך זה הוא גם לא חוסך מכספו ושוכר עורך דין מומחה – והכל כדי למצוא דרכים ועצות להמתיק את הכרעתו של השופט או להימלט מהעונש הצפוי לו.
טבעי הוא הדבר, שאף אנו, העומדים בפני דין ראש השנה הקרב ובא, נבקש דרכים ועצות כיצד נוכל לצאת זכאים בדין ולהיכתב ולהחתם לחיים טובים ולשלום.
כיצד אנו יכולים להמתיק את הדין ולזכות בדין ראש השנה?
הגמרא אומרת: "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז): 'נושא עוון ועובר על פשע' – למי נושא עוון? למי שעובר על פשע". ומספרת שם הגמרא – על רב הונא שחלה ובא רב פפא לשאול בשלומו. כשראה אותו בחולשתו, אמר רב פפא לבני הבית שיכינו תכריכים עבורו. לבסוף הבריא רב הונא. לאחר זמן מה פגש את רב פפא, ושאלו רב פפא: מה ראית כאשר היית מוטל על ערש דווי? אמר לו: אכן נקנסה עלי מיתה, אך שמעתי שהקב"ה אומר: הואיל ואינו מעמיד על מידותיו, אלא מוותר לזולתו, אל תדקדקו אחריו, שנאמר:"נושא עוון ועובר על פשע".
הגמרא בסיפור זה נותנת לנו עצה נפלאה ובעלת משקל עצום, עם עדות של אחד מחכמי התלמוד המספר שניצל על ידה מגזר דין מוות. ומהי אותה עצה? – המעביר על מידותיו! ומסביר רש"י: שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו, ומניח מידותיו והולך לו. אדם המעביר על מידותיו אין מידת הדין מדקדקת אחריו, אלא מניחה והולכת ממנו.
חז"ל מגלים לנו כאן שמתנהגים איתנו בשמים כפי שאנו מתנהגים עם הסובבים אותנו. ברגע שאנו זוכים להעביר על מידותינו ואיננו מדקדקים עם בני אדם שציערו אותנו, לא ידקדקו עימנו בדין.
בראש השנה, הוא יום הדין, נשקלים כל מעשיו של האדם. כל מעשה טוב שעשה האדם במשך השנה, מוסיף משקל כדי להטות את דינו לזכות. ככל שהמעשה נעשה יותר בשלימות, יש לו משקל גדול יותר וכך הוא משפיע על הכרעת הדין לטובה. עם זאת, גם המשקל של העבירות משתנה בהתאם לאופן עשיית העבירה. ככל שהיתה לאדם אפשרות להימנע מהעבירה, כך גדילה חומרת המעשה. כתוצאה מכך יש לקטיגור הנוצר מהעבירה, משקל גדול יותר המסייע בהכרעת הדין לרעתו.
המידה של העברה על המידות, פועלת להטיית דינו של האדם לזכות. לכן מן הראוי שנפקח עינינו במהלך דרכנו בחיים ונשקול את האפשרות שמנסים אותנו משמים. כלומר, אם אדם נתקל בקושי מסויים או באי חשק בעת קיום מצווה, עליו לחשוב: אולי מעמידים אותי ברגע זה בנסיון. וכן כשהוא מתפתה לעבור עבירה, יזכיר לעצמו: יתכן שזהו ניסיון. באופן זה ייקל עליו להתגבר ולהעביר על מידותיו, לקיים מצווה וכמובן שלא להתפתות אחר יצרו ולעבור עבירה, חלילה.
אופיו של דין ראש השנה – היבט נוסף לזכות בדין
עולמנו הוא מפעלו האדיר של בורא כל העולמות, והוא נברא לצורך הגשמת המטרות שהועיד לו הקב"ה. עוד בטרם כל יציר נברא, נקבע שתכלית בריאת העולם היא – גילוי כבוד שמים. כאמור, נקבעים לכל דור ולכל שנה תפקידים, שביצועם מקדם את העולם לעבר תכליתו. בראש כל שנה מעביר הקב"ה את כל באי העולם לפניו כבני מרון, כדי לקבוע מי יזכה להימנות על צוות "המפעל" המתחדש, ומי יסולק ממנו. כמו כן הוא מחלק ביום זה את התפקידים השונים, המיועדים לכל איש ואיש.
וכיצד הדבר נעשה?
אומנם למעשי האדם במשך השנה שזה עתה הסתיימה, כפי שהזכרנו, יש משקל רב בהכרעת הדין בראש השנה. אך עלינו לדעת שלא רק המעשים של העבר הם העיקר, אלא המבט לעבר העתיד. דין ראש השנה שונה ממשפט בשר ודם, שבו אדם נשפט על מעשיו בעבר ועליו לתת עליהם דין וחשבון, ולפי זה נקבע השכר והעונש.
אומנם כך יהיה המשפט ביום הדין הגדול, שבו ידונו על כל מעשה שנעשה בעבר, כדי לקבוע את השכר או העונש. אולם בדין ראש השנה עוסקים בעיקר בעתיד. אנו מבקשים להכתב ולהחתם בספר החיים, הפרנסה, הבריאות, ךזכות להתעלות רוחנית וכדומה – כל פעם מחדש לשנה המתחילה. הדין הוא תוצאה מייחודו של היום, מכיון שיום זה הוא 'ראש' השנה הכולל בתוכו את כל השנה הבאה, לכן דנים ביום זה מה נקבל לצורך השנה החדשה.
ראש השנה הוא כיום פתיחת המפעל של בורא עולם מחדש, שבו עיקר המבט הוא לעבר העתיד. בעל המפעל חפץ בכל נפשו ומאודו, להביא את מפעלו למצבו הטוב ביותר, ובהתאם לכך הוא מחלק את התפקידים, ומאידך, הבורא ירחיק ממפעלו את המונעים והמעכבים את הבאת המפעל למצב הטוב ביותר, דהיינו את הבאת העולם לתיקונו. אלו שאומנם לא הרשיעו, אך גם לא ניצלו את הכלים שניתנו להם כדי לתקן את העולם במלכות הבורא, להם תוענק הזכות להוכיח את עצמם שנית. ייתכן שיקבלו תפקידים אחרים וכן כלים שונים ממה שהיו להם עד כה, הכל בהתאם לתיפקודם בעבר.
את הכלים הטובים ביותר, יקבלו אותם שהוכיחו את עצמם בעבר כנאמני מלכותו של הקב"ה. להם הבורא זקוק, אי לזאת הם יזכו בחיים ופרנסה וכדומה, כדרך שגרירים או פקידים בכירים שהנהגת המדינה זקוקה להם, ולפיכך היא מספקת להם את כל צרכיהם על חשבון קופת המדינה.
בדרך זו מבאר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל את הפסוק: "כי חוק לישראל הוא, משפט לאלוקי יעקב" (תהלים פא). ואומר הוא, שכאן נרמזים הדברים לעיל. "ישראל" הם המעולים שבקרב העם, והם זוכים לסיפוק צרכיהם בחינם ולא על חשבון הזכויות המצטברות להם ממעשיהם הטובים, כנאמר: "כי חוק לכהנים מאת פרעה" (בראשית מז), והם הכמרים שניזונו מאוצר המלך חינם אין כסף. לעומת זאת, "יעקב" שהוא כינוי לשאר עמך בית ישראל, הם יקבלו את הדרוש להם על ידי משפט.
לכן גם מובן מדוע הדין הוא בראשית השנה ולא ביום האחרון של השנה החולפת. כי הדין הוא בעיקר על העתיד ולא רק על העבר. לכן דווקא השעה שבה הקב"ה קובע את התפקידים ונותן את הכלים, היא השעה לדון את הברואים.
המשנה במסכת ראש השנה אומרת: בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג על המים ובראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.
מדברים אלה מתעוררת השאלה – מדוע הפירות והתבואה נידונים בזמן אחר, הרי בראש השנה ניתן הכל בכללות? אלא, שבראש השנה שהוא שורש השנה ניתן הכל בכללות, ובשאר הפרקים דנים על אופן יציאת הפרטים לפועל.
במקום אחר בגמרא מצאנו, שבראש השנה נקצבת כמות מי הגשמים שירדו במשך השנה, וחלוקת הגשמים במקום ובזמן הנכון תידון במשך השנה. זהו גם הסבר דברי הגמרא: רבי יוסי אומר, אדם נידון בכל יום שנאמר 'ותפקדנו לבקרים'. רבי נתן אומר, אדם נידון בכל שעה שנאמר 'לרגעים תבחננו'. הדין שנעשה בכל יום או בכל שעה הוא אם האדם ראוי לקבל את ההשפעה שהוקצבה לו בראש השנה. כלומר, בכל יום דנים את האדם, אם הגזירות הטובות של ראש השנה יכולות לצאת לפועל.
זהו, איפוא, גדרו של משפט ראש השנה – ביום שבו יוצאת ההשפעה לכל השנה, נידון האדם על תפקידו במפעל המתחדש ביום זה. למילוי התפקיד זקוק האדם לכלים הנאותים, וביום זה נקבעים גם תפקידו וגם הכלים שיינתנו לו לצורך מילוי משימתו. זהו דין על העתיד, והזמן המתאים לו הוא דווקא תחילת השנה, ובפרט לאור העובדה שיום זה הוא גם שורש ההשפעה של כל השנה. זהו, אם כן, אופיו של דין ראש השנה.
מהדברים האמורים לעיל, אנו יכולים להבין כיצד אפשר להמתיק את מידת הדין ולזכות ב"ה בדין. העצה שנתנה לנו הגמרא, בתחילת המאמר, העברה על המידות, ובהמשך, ההתבוננות שעלינו לעשות על אופיו של יום זה בטרם יוכרע הדין. עצות שיעזרו לנו להבין שביום זה לא רק שדנים אותנו על מעשינו בעבר, אלא גם על העתיד. כלומר, כל מה שיוכרע ביום זה לשנה החדשה בכל תחומי החיים.
ולא בזה מתסיים הסיפור, אלא שבכל שעה ושעה דנים את האדם ומוודאים האם הוא ממלא כראוי את תפקידו, האם הוא משתמש בכלים שניתנו לו כדי לקדם את המפעל שבראשו עומד הקב"ה, על הצד הטוב ביותר.
וקורא שורות אלה יתפלא וישאל, האם רק בגלל שתי סיבות אלו, העברה על המידות ומיישום המסקנות שנסיק מתוך ההתבוננות על אופיו של יום זה, נוכל לזכות בדין?
שתי הנקודות הנ"ל הם חשובות ועיקריות, כי אדם המעביר על מידותיו – מעבירים לו על כל פשעיו! מידת הדין מניחה והולכת מאדם שזוכה להעביר על מידותיו, כלומר למוותר לזולתו ואינו נכנס לעימותים מיותרים – זה הגיע לי, הבטיחו לי קודם, אני הייתי כאן ראשון וכדומה. הקב"ה אומר: הניחו לו, הוא לא דקדק בעניין זה, אין מה לדקדק אחריו.
וההתבוננות?
כן, אם נשכיל להתבונן, להסתכל ולנסות להבין, גם אם מדובר בהבנה קטנה ומצומצמת, את המהות של יום גדול ונורא זה, בודאי שיהיו לנו מסקנות מסויימות ואולי גם קבלת החלטות כגון, דבר זה לא אעשה יותר או אשתדל לא לעשות, את זה אני מקבל על עצמי וכן הלאה. קבלת החלטות אלו והבנה זו הם בעצם הרהורי תשובה.
אם אנו זוכים לעשות זאת לפני ראש השנה (וקיבלנו הזדמנות נפלאה בחודש אלול לעשייה זו, וכמובן שבכל השנה, אולם בחודש זה התשובה מתקבלת ורצויה מאוד מאוד לפני אבינו שבשמים, כי הוא יוצא מארמונו אלינו ומבקש אותנו), אנו בהחלט יכולים לזכות בדין, הרי תשובה אמיתית עם חרטה וקבלה לעתיד, המגיעה ממקום ההתבוננות, אף היא מכפרת על מעשיו של האדם ומאפשרת לו להתחיל עם דף חדש ונקי את השנה החדשה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור