לדון לכף זכות

מכיון שהחיפוש התמידי והעקשני אחר הטוב הופך לחומת מגן, גם אם הגרוע מכל פוגע באדם, חלילה, הוא ימצא תמיד במה לחזק ולעודד את עצמו...

5 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

מכיון שהחיפוש התמידי והעקשני אחר הטוב הופך
לחומת מגן, גם אם הגרוע מכל פוגע באדם, חלילה,
הוא ימצא תמיד במה לחזק ולעודד את עצמו.
 
 
לדון לכף זכות, את הזולת ואת עצמנו, היא אחת המעלות הגדולות שבעזרתה יכול האדם להגיע לשלימות. עצם עשייה זו מסייעת לאדם להעביר את עצמו, או את זולתו, מכף החובה של המאזניים לכף הזכות, ועל כך נאמר: "הדן את חברו לכף זכות – דנים אותו לזכות".
 
בורא-עולם, דרכו להביט על הטובות שבני אדם עושים. גם אם הטוב לא כל כך מושלם ואולי יש שם הרבה נקודות שאינן כל כך טובות, הוא תמיד יחפש את הטוב. על אחת כמה וכמה אנו, המצווים ללכת בדרכיו – "והלכת בדרכיו", לא רק שאנו מצווים לא להתמקד בפגמי הזולת או של עצמנו, אלא לבקש, לראות ולמצוא רק את הטוב.
 
גדולי הדורות נהגו בדרך זו. הם תמיד חיפשו, ביקשו ורצו למצוא רק את הטוב שבכל אחד מעם ישראל.
 
ידוע ומפורסם מאוד הוא רבי לוי יצחק מברדיטשוב המכונה "סניגורן של עם ישראל" שתמיד מצא בעם ישראל זכות, והיה לוקח את הזכות הזו ופועל איתה ישועות אצל הקב"ה. בזכות אהבתו הגדולה לעם ישראל וחריפותו הגדולה, הצליח לסחור יותר מכל סוחר ולהפיק תועלת מרובה מזכויות אלו. (ואומרים שרק בעצם הזכרת שמו של צדיק זה, רבי לוי יצחק מברדיטשוב בן שרה סאסיה, אפשר להמתיק דינים ולפעול ישועות גדולות. הסיבה לכך היא פשוטה מאוד, משום שהיה סניגורן של עם ישראל).
 
אהבתו לעם ישראל היתה כה גדולה, עד שסופר: העולם אומר שבעיני השיכור כל טיפה יקרה, ורבי לוי יצחק מברדיטשוב, סניגורן של עם ישראל, היה ‘שיכור’ בעבור כל טיפה של אהבת ישראל שרק יכל למצוא כדי לסחור עם הקב"ה, ולו רק כדי לפעול ישועות לעם ישראל.
 
פעם שאלו את הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל, איך יש לו כוח לעמוד שעות על רגליו על רגליו ולחלק אלפי דולרים הדולרים לציבור בימי ראשון הידועים, על אף גילו המבוגר? ענה הרבי בבת-שחוק: "כמו שסוחר יהלומים לא מתעייף כשהוא סופר את המרגליות שבידו, ובכל פעם מתפעל מחדש, כיצד לא אתפעל אני? היהודים הם היהלומים האמיתיים של המלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה".
 
"כמו סוחר יהלומים…" –  תארו לעצמכם, לסחור עם בורא-עולם רק מלימוד זכות על הזולת או על עצמנו. זה ממש כסף עובר לסוחר. כשאדם מלמד זכות על חברו, הקב"ה סוחר עימו לטובת עם ישראל. מדהים!
 
רבי נחמן מברסלב, באחד משיעוריו לתלמידיו, דיבר על עניין זה של לימוד זכות. שיעור שהפך אצל תלמידיו לאחד מהיסודות החשובים בעבודתם, וכאחד מיסודות דרכו של הרבי.
 
וזה המסר העיקרי משיעור זה (תורה רפ"ב הנקראת "אזמרה"):
 
"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו איזה מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויכול להשיבו בתשובה, כי זה בחינת: ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו".
 
רבי נחמן מלמד אותנו שעלינו לחפש תמיד רק את הטוב. גם כשמדובר באדם חוטא, כל מה שעלינו לעשות הוא רק לחפש בו הרבה, ואם לא מצאנו עלינו להתעקש ולחזור שוב ולחפש, כי בודאי יש בו משהו טוב שבו הוא לא חוטא, ובעצם פעולה זו האדם זוכה להעביר את החוטא לכף הזכות שבמאזניים. כי אם תחפש ותמצא מעט טוב שיש ברשע, שבמעט הזה הוא לא רשע, כשתתבונן על מקומו ותחפש אותו במקומו הראשון – לא תמצא אותו, כי הוא כבר עבר לכף הזכות. לכן אמר רבי נחמן שזה בחינת: ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו – ואיננו!
 
וכל זה מלימוד זכות על הזולת ואפילו כשמדובר בחוטא, וכדברי רבי נחמן: ואפילו מי שהוא רשע גמור. איזה כוח ועוצמה יש בפעולה זו!
 
לכן אפשר להבין מדוע הפכו תלמידיו של רבי נחמן את שיעור "אזמרה" לאחד מהיסודות החשובים בעבודתם. יתירה מזו, רבי נחמן לימד שיעור זה עם דגש על המסר והכוח המיוחדים הטמונים בו, ואמר:  שיעור זה צריך ללוות אתכם לאורך כל הדרך, זיכרו וקיימו אותו! ‘לכו איתו’ כל הזמן.
 
שיעור זה מסביר לנו שהאדם ניחן על ידי בורא עולם באחד הכלים בעלי השפעה ועוצמה גדולים מאוד, הן על עצמו והן על העולם – יכולת השיפוט.
 
אם רק יכולנו להבין איזה כוח טמון ביכולת השיפוט שלנו, היינו נוקטים משנה זהירות בזמן השימוש בה. שימוש בכלי זה בצורה שלילית עלול, כדברי רבי נחמן, להביא הרס לעולם, וכלשונו: והוי דן את כל האדם לכף זכות – שצריך לדון את כל אדם לכף זכות, כי אין הקב"ה חפץ בחורבן העולם! ברגע שאדם מוצא פגם בזולתו, רק בעצם השיפוט הזה הוא יכול להעבירו לכף חובה. ראוי, אם כן, שניתן את תשומת-ליבנו לעניין חשוב זה משום שדעתנו על אחרים, ואף על עצמנו, יש בכוחה להרשיע או לזָכות.
 
קל, נכון? אבל יש יותר קל מזה – למתוח ביקורת. ומה שיותר קל מקל, הוא יותר ‘בר-ביצוע’. לכן אומר רבי נחמן: שיעור זה צריך ללוות אתכם לאורך כל הדרך, זיכרו וקיימו אותו!
 
הרבה יותר קל למצוא את הפגמים והחסרונות. הרי טבעו של האדם להימשך אחר הרע והעצבות, לכן יותר קל להסתכל על מה שאין, ולדון ולהתעמק במחדלים של הזולת או של עצמנו. לדבֵּר רעה על הזולת או למצוא את השלילי שבו, אף הוא דבר קל. אבל – וחשוב שנזכור זאת – עלינו לשקול את מילותינו. שיפוט מעין זה או התעמקות במחדלים ובפגמים, מעבירים את כובד המשקל במאזניים לצד כף החובה. לכן, אומר רבי נחמן, חשוב מאוד לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב – לשים דגש על התכונות הטובות, כי "עוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" – וכובד המשקל עובר לכף הזכות.
 
אז מה יותר קל (וראוי שנעשה)? כמובן, לדון לכף זכות.
 
רבי נחמן את הדגיש זאת בשיעורו ואף ‘מאלץ ומכריח’ אותנו (לטובתנו כמובן) למצוא בעצמנו נקודת טובות ולשמוח בהן. ועובדה ידועה היא, שלעצמנו אנחנו לא יכולים לשקר, כי האדם הכי קרוב לעצמו והוא מכיר כל נקודה ונקודה שבו, ובעיקר את הנקודות הרעות שבו. ולמרות זאת, חפש ומצא! אל תתייאש! יש בך משהו טוב. הענק לכך יותר תשומת לב וחפש בדקדוק – ללא ספק תמצא נקודה חיובית. כשתמצא, מלא את עצמך באופטימיות וחשוב מחשבות חיוביות.
 
"וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם להיזהר מאוד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאוד, ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל-דבר להפילו על ידי זה לעצבות ומרה שחורה, למרות זאת, אסור לו ליפול מזה, רק לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב…"
 
דברים אלה אמר רבי נחמן בתורה הנ"ל הנקראת "אזמרה". בסוף אותו מאמר אומר רבי נחמן, שעם כל הנקודות הטובות שמלקטים מכאן ומשם, אפשר להלחין מנגינה שאותה ניתן לשיר כדי להיות בשמחה. לכן רבי נתן, תלמידו וממשיך דרכו, לא הפסיק לעולם מלחזור ולשנן לעצמו ולתלמידיו: "אזמרה, רק אזמרה!" – למצוא את הניגון שיעורר את השמחה.
 
דבר מפתיע מאוד בתורה זו הוא היחס האופטימי שאנו מצווים לתת לעצמנו, וכבר אמרו חז"ל: "אל תהי רשע בפני עצמך". באותה מידה שצריך לדון את האחרים בהבנה ובחמלה, כך צריך כל אחד לעשות כלפי עצמו. זאת הדרך המובילה את האדם אל השלימות, אם וכאשר יישם אותה בהגינות ובפשטות.
 
לכן עלינו לאזור אומץ רב, כדי שנוכל לשלהב את המוטיבציה שבנו ולהשליך את יצר הביקורת המהווה את מקור הבעיה ואת המחסום ל"אזמרה". ומכיון שרבי נחמן היה מודע היטב לנטיה זו של שיפוט עצמי, או את האחרים, בצורה לקויה, הוא ביקש מאיתנו לזכור ולקיים את מה שאמר לתלמידיו ולבאים אחריהם.
 
"רגשי הנחיתות" או בשפה אחרת "ענווה פסולה" הנובעים מאי קיום "אזמרה", הם בעצם תרמית שלנו את עצמנו. ענווה פסולה מחביאה בתוכה גאווה של אדם המסרב לקיים את ייעודו ולעבוד את בוראו, אלא אם כן יקבל מיד פרס וכתר על היותו "צדיק". אולם חשוב לזכור, אין צדיק אשר הגיע לשלימותו מבלי ליפול מאות ואלפי פעמים, נפילות שמהן קם מחוזק.
 
ריסון יצר הביקורת יחסוך מאיתנו המון בלבולים והוצאת לשון הרע, המשתקים את מיתרי הרגשות ואף ממיתים את הלב, ובנוסף, פוגעים במערכת ההדמיה. כי באותה מידה שישנן אשליות אופטיות, קיימות גם אשליות רוחניות. כפי ש"עיני בשר" יכולות להטעות, גם "עיני השכל" יכולות להוביל אותנו לטעות, במיוחד במה שקשור לשיפוט מוסרי ולהערכה עצמית.
 
בדרך זו יוכל האדם למצוא את האושר, מכיון שהחיפוש התמידי והעקשני אחר הטוב הופך לחומת מגן, גם אם הגרוע מכל פוגע באדם, חלילה, הוא ימצא תמיד במה לחזק ולעודד את עצמו.
 
פעם פרצה אש בברסלב וכילתה חלק גדול מהעיר. כאשר עברו רבי נתן וחסידיו ליד מקום ההריסות, הבחינו באדם אחד שביתו נשרף, ולמרות שמעיניו זולגות נהרות של דמעות על אובדן ביתו, הוא המשיך לחפש ולחטט בתוך הרי האפר וההריסות, בין השאריות של ביתו ההרוס, בתקווה שימצא משהו שיוכל להיעזר בו כדי לשקם את ביתו.
 
פנה רבי נתן לחסידיו ואמר: רואים אתם מה עושה אדם זה? למרות שביתו נהרס, הוא לא מתייאש. הוא ממשיך לאסוף את מה שנשאר ועשוי להביא תועלת ברגע שהוא ישקם את ביתו בבוא העת. הפנימו זאת! כי הוא הדין גם בקשר לעיניינים הרוחניים ושיקום הרוחניות. היצר-הרע נלחם באדם ללא הרף ומנסה להרוס כל חלקה טובה שבו, ובמיוחד על ידי שמפנה את האדם אל הנקודות הלא טובות שבו, עד שהכל נראה לאדם כאבוד. אבל אסור להתייאש, אלא רק לאסוף כמה נקודות טובות וללקט מבין ההריסות והחטאים, על מנת להחיות ולשמח את נפשנו.
 
רק כך אפשר לזכור, לקיים ולנגן את "אזמרה"!       

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה