צו גיוס לכוח שעושה פלא
אם ננסה לנצל את הידע שהפקנו מניסוי זה, נוכל לבצע את מה שנראה בלתי אפשרי. נוכל בעצמנו להפוך את שיפוטנו לאובייקטיבי נטול הרגשות פרטיות...
אם ננסה לנצל את הידע שהפקנו מניסוי זה, נוכל
לבצע את מה שנראה בלתי אפשרי. נוכל בעצמנו
להפוך את שיפוטנו לאובייקטיבי נטול הרגשות פרטיות.
שאלו פעם את המגיד מדובנא איך הוא מצליח למצוא משלים נפלאים כאלה הקולעים כל כך אל המטרה, ודומים כל כך אל הנמשל. ענה להם המגיד:
"הדבר פשוט מאוד, וכדי להסביר את הדבר אמשול לכם משל: מלך אחד יצא לציד עם חבר. גיבוריו שומרי ראשו, בשוטטם ביער, הגיעו למקום אחד בו הבחינו שעל העצים בסביבה מצויירים עיגולים של מטרה, ובכולם, באורח פלא, החור של פגיעת החץ הוא בדיוק במרכז העיגול הפנימי של המטרה.
"פלאי פלאים", אמר המלך, "מי הוא זה הקלעי הנפלא? הביאו אותו לפני ואספח אותו על משמר המלך". פשטו אנשי המלך על הסביבה, וכעבור זמן לא רב הציגו לפני המלך איכר אחד. "האתה הוא זה שירית את החיצים שפגעו במטרות האלה?" שאל המלך. "כן אדוני המלך, אני הוא!" השיב. "וכיצד מצליח אתה לקלוע תמיד בדיוק אל מרכז המטרה?" שאל המלך.
"זה פשוט מאוד", ענה האיכר, "גיבוריך בודאי מציירים תחילה את המטרה, ואז מנסים לקלוע אל המרכז. אני נוהג אחרת. אני יורה תחילה אל העץ, ורק אחר כך אני מצייר את העיגולים סביב החץ…"
"כאותו איכר כן נוהג גם אני", סיים המגיד מדובנא את הסברו. אני חוקר וחושף את הנקודה המרכזית בעניין שלפני, וסביבה אני מצייר את המשל. כך מובטח אני שתמיד יקלע המשל למטרתו ולא יחטיא…
***
עושה פלא
אכן, רב כוחו של המשל. הוא עושה דבר פלא, הוא הופך אינטרסנט נגוע בדבר שראייתו משוחדת, לאדם אובייקטיבי בעל שיפוט בלתי משוחד, ועל השוחד העידה כבר התורה שהוא מעוור עיני פקחים, ומקבל השוחד לא יוכל, גם אם ירצה מאוד, לראות נכוחה את האמת ואת הצדק. סוגי השוחד רבים הם, אך ביניהם תופס "מקום של כבוד" השוחד של נגיעה אישית.
‘צו גיוס’
מה נפלא היה הדבר לו יכולנו לנצל במקרים כאלה את המשל וכוחו המופלא לשירותנו. המשל היה מאפשר לנו להשתחרר מן הנגיעה האישית, לשמור על כושר שיפוט בלתי משוחד וראייה צלולה של הצודק והבלתי צודק בעניין הדורש את הכרעתנו.
אך אין הדבר נראה מעשי. וכי מי מאיתנו ישיג לעצמו את המגיד מדובנא שיעזור לו במשליו הגאוניים? מי מאיתנו יש לו חבר טוב שיעזור לו, כנתן הנביא לדוד המלך, לראות את עצמו ראייה אובייקטית ולהעריך נכונה את התנהגותו?
הבה נניח אפילו שהיינו משרתים את עצמנו שירות עצמי, והיינו מגייסים לעזרתנו את הטכניקה של האיכר עליו סיפר המגיד מדובנא, האם המשלים שאנו עצמנו היינו ממציאים לבעיותינו, האם היו עוזרים לנו לראות את עצמנו בראייה משוחררת? וכי אם ירמה האדם את עצמו, ויתעלם מכך שהוא עצמו המציא את המשל ויודע יפה את הנמשל, האם בהולכת שולל עצמית זו ירכוש תמימות וראייה ראשונית נעדרת פניות ודעה קדומה? האומנם אפשרי הדבר?
סרט מתח
אדם הצופה בסרט מתח אכן "נמתח". מתח זה בא לידי ביטוי בתופעות פיזיולוגיות הניתנות לבדיקה ולמדידה. קצב פעימות ליבו גובר, לחץ דמו עולה, שריריו, מתכווצים ועוד. הצופה חי את המתרחש על הבד המוקרן, ומגיב כאילו האירועים המוקרנים מתרחשים במציאות. יוצרי סרט זה דאגו כמובן לפעלולים, להטוטי צילום ועוד המצאות למיניהן כדי לעשות את הסרט מותח.
והנה שאל חוקר אחד, את יוצרי הסרט עצמם, כאשר הם צופים בסרט מעשה ידיהם, האם הם רגועים לחלוטין, או שמא גם בהם דבק מקצת מן המתח של צופה בסרט רגיל בסרט?
נערך ניסוי למציאת התשובה לשאלה זו. הוקרן סרט מתח וצפו בו גם אנשים הרואים סרט זה לראשונה, וגם יוצריו של סרט זה עצמו, שחקנים, צלמים, אנשי פעלולים וכדומה. אל כולם הוצמדו מכשירי מדידה הרושמים אוטומטית את התופעות הגופניות המעידות על מתח.
למרבה התדהמה של החוקרים התברר שאין הבדלים משמעותיים במידת המתח של שני סוגי הצופים בסרט. מי שראה למשל את המסכן שבחזהו פוגע החץ האינדיאני וזרם דם קולח ממקום הפגיעה, התרגש ככל צופה אחר גם כאשר היה זה הוא עצמו שהתקין על גופו של השחקן "הנפגע" את המתקן המזקיף את חלקו האחורי של החץ, ואת המיכל המשחרר מתחת לחולצתו של השחקן את הנוזל האדום הסמיך המשמש בצילומים תחליף לדם.
לבצע את הבלתי אפשרי
אם ננסה לנצל את הידע שהפקנו מניסוי זה, נוכל לבצע את מה שנראה בלתי אפשרי. נוכל בעצמנו להפוך את שיפוטנו לאובייקטיבי נטול הרגשות פרטיות, ונוכל להסתכל על עצמנו דרך המשל, ולבקר את מעשינו באותו העדר משוא פנים בו אנו שופטים את הזולת שאינו מוכר לנו כלל. כל זאת נוכל לעשות אף כאשר הנמשל ידוע לנו יפה.
שחקן המגלם דמות מסויימת, מכניס את עצמו בתחילת ההצגה לתוך הדמות ולתוך המצב שבו היא נתונה. בהמשך ההצגה מתנהג השחקן בצורה הטבעית לחלוטין לאותה דמות. הוא שוכח לחלוטין את "הנמשל", כלומר את היותו פלוני, והוא חי בצורה שלימה ומלאה את היותו דמות מסויימת בהצגה.
אין זה נכון שהשחקן מזיל "דמעות תנין" בשעת המשחק. אלה דמעות אמיתיות הנובעות בצורה טבעית לגמרי כתוצאה מהרגשות שהוא חש בשעת משחקו. עד כמה שנראה הדבר מוזר, עובדה היא שזהו אחד הכוחות שיש באדם, בכל אדם, וניתן לנצלו למטרות חיוביות.
עשיר קמצן שוכנע על ידי הרב שהקב"ה נותן את הכסף לעשיר רק כפיקדון, ומצוות התורה כגון צדקה וכדומה הן הוראות של בעל הפיקדון לשומר מה לעשות בפיקדון. עשיר זה שהכניס את עצמו מתוך רצון אל המשל של הפיקדון, יחיה אותו בצורה טבעית כל כך עד שקמצנותו תעלם והיתה כלא היתה הוא ינהג ממש כפקיד המקבל הוראות מבעל הבית, ויצר הרכושנות והאנוכיות שלו פשוט יתנדפו.
אסיר משוחרר עשוי לנסות להגדיר ולראות כל פעולה מפעילויותיו במונחים של "הילוך ראשון", "הילוך שני" וכדומה. הוא ינסה לחיות את המשל שמתאר את חייו של האדם עם ‘ידית הילוכים’ שכל אחד ניחן בה, ותלוי כמובן איך הוא משתמש בה. הגדרות כאלה הנובעות מראייה אחרת, ראייה של משל, עשויות לגרור אחריהן שינוי קיצוני בהתנהגותו.
דומה שרובנו מחמיצים את השימוש בכוח פלאים זה של המשל, וחבל. ספריו של ה"חפץ חיים", לדוגמא, מלאים במשלים נחמדים שכל אחד מהם, אם רק ניכנס אל תוכו ונרצה לחיות אותו, יוכל להיות מנוף לשינוי חיובי בחיינו, כי המשל הוא כלי לצמיחה רוחנית.
(מתוך: תקשורת לקהל ויחיד).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור