פרשת השבוע משפטים – אהבה ואחדות
פרשת השבוע משפטים: אהבה ואחדות ועיקר השלמות. רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על אהבה ואחדות בין חברים, ובמיוחד את מה שנקרא שיחת חברים. בואו לגלות את כוחה העצום!
פרשת משפטים
התורה היא הכל!
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – לפניהם ולא אחריהם משום שהתורה צריכה תמיד להיות לפני האדם. התורה היא הכל ואין שום דבר חוץ ממנה. היא השם יתברך והיא הצדיק. לכן צריך כל אדם לדעת שכל מה שיש לו – הכל בא מהצדיק. ומכיון שאור הקב"ה הינו עצום, ומשום כך אין האדם יכול לתפוס בשכלו את עוצמתו של אור זה, על כן הצדיק מצמצם את האור כדי שנוכל לתפוס אותו. לכן, כל מה שקורה לנו במהלך החיים – כל רצון, כל ישועה, כל תפילה וכו' – הכל מהצדיק. ועיקר המסר של הצדיק אלינו הוא, שנדע שעלינו לבטל את האני, כלומר להגיע לשפלות ולענוה. (מתוך שיעורו של הרב ברלנד שליט"א, שבת "בוא").
בפרשה הקודמת – פרשת יתרו, קיבלנו את התורה. בפרשה הבאה – פרשת תרומה, נצטווה על הקמת המשכן.
מדוע חוצצת פרשת משפטים בין שתי הפרשות? הן ראוי היה לסמוך את מתן תורה להקמת המשכן, התגלות מלכנו על הר סיני לשכינתו בתוכנו במשכן. אלא, שאין כאן כל חציצה. פרשת משפטים, שיש בה דיני עבדים ונזיקין, שומרים ודיינים – היא חכמתו של ה' יתברך והיא התורה. המשנה אומרת: "שניים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, השכינה שרויה עמהם" (אבות ג, ב), ובמדרש נאמר (שמות רבה, לג):
"משל למלך שהיתה לו בת יחידה. בא בן מלך וביקשה מן המלך ונשאה. ביקש לחזור לארצו וליטול אשתו עמו. אמר לו המלך: בתי שנתתי לך, בת יחידה היא. להתנתק ממנה איני יכול, לפי שהיא בת יחידה. לומר לא שלא תיטלה איני יכול, לפי שהיא אשתך. אלא טובה זו עשה עמי, שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד, חדר אחד עשה לי, שאדור ביניכם. כך אמר הקב"ה לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש ממנה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי, שאדור ביניכם".
לכן אמרנו, כאשר שניים יושבים ויש ביניהם דברי תורה השכינה עמהם, ככתוב (בספר התניא, פרק ה): "כשאדם מבין או משיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה, והלכה זו היא רצונו וחכמתו של הקב"ה, הוא ייחוד נפלא שאין בנמצא כמוהו"! עצם הלימוד הוא הדבקות בבורא יתברך, ידיעת רצונו והשגת חכמתו שחלק ליראיו.
"החיים הם מורכבים. יש בהם גם מצבים קשים. עבד עברי, אמה עבריה, גנב, מכה איש ומת, מכה אביו ואמו, מקלל אביו ואמו. אומר הקב"ה: אני יודע שדברים קשים כאלה יקרו, הם חלק מהחיים, אך גם כשזה יקרה – יש הלכות, אתם בתוך מסגרת. במתן תורה קיבלנו תורה של בוקר. הכל חגיגי ויפה. בפרשת משפטים מקבלים תורה של ערב, וכפי שאומר ה"שפת אמת: תורה של בוקר – עץ החיים, תורה של ערב – עץ הדעת טוב ורע.
"אנו לא נמצאים כל הזמן במתן תורה. יש ערב אחרי הבוקר. יש מצבים קשים. אך יש הלכות, יש פוסקים. פרשת משפטים שומרת עלינו מפני ריבוי אור. התורה היא ספר תרופות לכל החולאים. התורה לא מרפה מאיתנו, מעלה אותנו משאול תחתיות. בירידה הכי גדולה תבוא יד נעלמה ותרים אותך. מכעס – לרחמים, מטעויות וצמצומים – לחיבור אל ה'. להרים את הראש למעלה, לתכלת של השמים שזו התכלית. חיבור של למטה ולמעלה" (באור פני מלך חיים).
יהי רצון שנזכה כולנו לאהבת התורה ויראת שמים טהורה, ויזכנו הקב"ה שיהיו בתינו מלאים וגדושים בתורה ויראת שמים.
לעשות טוב
"אדם הוא כמו מגנט – אם יש לו רצונות טובים הוא כוסף לה' למלא את מצוותיו, מוסיף קדושה לחייו, הרי בני אדם כמוהו ירצו להתקרב אליו, ויאמרו: זה מתאים לנו. זה מוצא חן בעינינו.
"אדם הוא כמו מגנט – מתייחס באהבה לכולם, עושה טוב עם כולם, מעורר ריח טוב בכל מקום שהוא נמצא בו, הרי משמים מזמנים לו עוד מצוות, עוד חסדים, עוד קרוב רחוקים, והוא מרגיש את העזרה משמים בכל צעד שעושה, מתייחסים אליו כל כך יפה. הכל נפתח לו משמים ואנשים מסייעים לו ורוצים את קרבתו" (הרב משה גרשונוביץ).
פרשת משפטים עוסקת הרבה מאוד בעניינים של בין אדם לחברו. זוהי גם שבת שקלים – שבת אחרונה של חודש שבט בה קוראים במפטיר בפרשת "כי תישא" מעניין מחצית השקל. ישנו קשר בין שתי הפרשות והוא "בין אדם לחברו".
"ועל כן נצטוו לתת מחצית השקל דייקא, להורות שכל אחד מישראל אין לו שלמות כי אם ע"י חברו, כי עיקר התיקון שיוכללו כולם זה בזה באהבה ואחדות, וכל אחד הוא בחינת מחצית, עד שנכלל בחברו וחברו בחברו…עד שנכללין כולם בריבוי שינוי דעתם באחדות הפשוט (בה' יתברך) שזה יקר מאוד אצל ה' יתברך כנ"ל. ואי אפשר להכלל שם כי אם ע"י ענוה וביטול, בחינת אהבה ואחדות, שכל אחד יבטל עצמו לגבי חברו וזה רמז להם בהשקלים שציוה שיתנו כולם בשוה, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, להורות שכולם שווים אצלו יתברך וכולם יש להם חלק בהקמת המשכן, ויבינו העשירים רמזים לעצמם, שלא יתגאו לעולם במתנת ידם, אפילו כשנותנים הרבה" (ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד, ל"ז).
רבינו הקדוש מדבר הרבה על אהבה ואחדות בין חברים, ובמיוחד מעלה על נס את העניין של שיחת חברים, ועיקר מעלתה הוא ש"גם יכול לקבל מחברו את הנקודה השייכת רק לחבר, נקודה יקרה שרק הוא יכול לתת לו. וגם מביא להקלה, התבהרות, גאולה ממש".
כך צריך להתייחס לחבר כל הזמן. לשמוח עם החברים, להשתתף בשמחותיהם ולשמח אותם. לא לפסול אף אדם. לחשוב שהוא, החבר, יכול להיות צדיק ממש גם אם איננו מבחינים בכך.
נקודה נוספת שהפרשה עוסקת בה היא היחס המיוחד ליתום ואלמנה. כתב הרמב"ם (הלכות דעות ו, י): "חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה, אף על פי שהם בעלי ממון. ואפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהם, שנאמר: "כל אלמנה ויתום לא תענון". ואיך נוהגים עמהם? לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהג בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה וליבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטם, או מכעיסם, או הכאיב לכם, או רדה בהם, או איבד ממונם, הרי זה עובר בלא תעשה, וכל שכן המכה אותם, או המקללם. ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נענים, שנאמר: כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו".
ומוסיף האלשיך הקדוש זצ"ל: עינויים כפול, שכאשר מצערים כל אדם – מצטער הוא באותו צער ותו לא. אבל הם חושבים: אוי לנו, אילו היה האב או הבעל חי, היה עוזר לי ולא היו מציקים לי כך. נמצא שכל צער מזכיר להם צערם הראשון, וממילא צעקתם כפולה ("צעוק יצעק") והבורא הרחמן שומע אותה.
מספרים על הרב רבי אביגדור הלברשטם זצ"ל (אחיו של הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זצ"ל) שהתארח פעם בשבת קודש אצל אחד מנכבדי העיירה וכיבדוהו בקערת החמין, שיחלק לכל אחד מבני הבית. הרב טעם מעט, חזר וטעם וכך גמר את כל הקערה, וכשביקש תוספת נתנו לו את כל מה שנשאר ואכל. כששאלו אותו תלמידיו לפשר העניין, שהרי הכירו אותו שאינו כזה, אמר כי הרגיש שהמשרת, שהיתה יתומה ועניה, טעתה ושמה נפט בחמין במקום חומץ, לכן ריחם עליה כדי שלא יוודע הדבר לבעלי הבית, "מוטב שיחשבו עלי מה שיחשבו, ובלבד שלא תבוא יתומה עלובה לידי צרות ובזיונות".
החיים הם מאבק בין מחשבות רעות (כעס, הקפדה, קנאה וכו') למחשבות טובות. ומהי מחשבה טובה? לשמח כל אדם, שהרי לתת משמעו להיות בשמחה. יהי רצון שנזכה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור