האם מתרחשים ניסים בימינו?
זה לא נס של ''ממש'', רק רצף של מקרים שבתזמון הוביל את המן היישר אל מרומי העץ ואת מרדכי אל תוך כורסתו המפוארת שבלשכת ''משרד האוצר'' הפרסי...
קצת מוזר הוא הנס של חג הפורים, מתוך עיון בעלילת המגילה עולה תמונה של איזה מן צירוף מקרים משעשע שגרם להצלה הסופית של העם היהודי מפני ''הפיתרון הסופי'' נוסח פרס של המאה הרביעית שלפני הספירה. לא איזה מטאור שנפל ממרום היישר אל תוך ארמונו של אחשוורוש, לא מכת ברק שפגעה פגיעה ישירה בהמן האגגי בעת שתר אחר עץ המתאים למידותיו של מרדכי, לא נס של ''ממש'', רק רצף של מקרים שבתזמון הוביל את המן היישר אל מרומי העץ ואת מרדכי אל תוך כורסתו המפוארת שבלשכת ''משרד האוצר'' הפרסי.
מגילת אסתר בנויה מרצף של כמה עשרות אירועים שכל אחד כשלעצמו אינו נראה משמעותי כלל. רק צירוף כלל החלקים לקדירה אחת רקח את התבשיל המשכר ששמו פורים.
מאורע זה היווה סוג חדש של נס שירד על גבי במת העולם, עד עתה הייתה השגחה גלויה מאת ה' תוך שימוש בנסים גלויים לעיני כל, וכן שימוש באלמנט הנבואה, תופעה מופלאה כשלעצמה שאין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם. אך עם חורבן הבית החל עידן חדש של ''הסתר פנים'' בו תהליכי ההשגחה נעשים מתחת לפני השטח ותחת מסווה של חוקי טבע מקובעים.
מקרה זה היה רק הסנונית הראשונה שרמזה על אופן ההתערבות האלוקית שתהיה מעתה בעולם, ולא לחינם נקראה מגילה זו ''מגילת אסתר'' כשמה כן היא – ''גילוי ההסתר'' שבחיי היום יום, שכן גם כיום מתחוללים נסים רבים, רק שהם נעשים תחת מסווה של סטטיסטיקה יבשה המאפשרת למקרים מוזרים להתרחש ברחבי העולם, מין נתונים אפורים המכילים בקרבם ''סטיית תקן'' המותרת להתרחש מידי פעם וליצור אירועים לא שגרתיים, כל זאת על מנת לאפשר את הבחירה החופשית של האדם גם בראותו דברים הנשגבים מבינתו הרגילה.
והנה, למשל, סיפור בן ימינו שללא ספק מעלה את השאלה האם הוא אומנם רק צירוף מקרים או שמא יד של מישהו התערבה פה, מישהו המשגיח על הכל ממרומים:
המטוס היה בדרכו לאנטוורפן בקרבו ישבו כמאה אנשים ביניהם היה הרבי מפיטסבורג זצ''ל, עם עוד שמונה מתלמידיו. הם היו בדרכם לחתונת בנו של אחד מחסידי האדמו''ר, מלבדם לא היו עוד יהודים שומרי מצוות על גבי המטוס.
באמצע הטיסה מודיע הטייס בפתאומיות שחסר דלק במטוס ועליהם לנחות ולתדלק בשדה תעופה קטן מחוץ לעיר.
שדה התעופה היה שומם ונידח, מסוג שדי התעופה הפנימיים מהם יוצאות טיסות פנימיות בלבד.
כל הנוסעים ירדו מן המטוס, הרבי ותלמידיו ירדו אף הם והחלו לתור אחר מקום שקט בו יוכלו להתפלל בנחת וללא הפרעה את תפילת המנחה.
הרב התקרב לעבר אחד מעובדי שדה התעופה ושאל אותו האם הוא יוכל לפתוח להם איזה חדר צדדי בו יוכלו הוא ופמלייתו להתפלל ללא הפרעה. לפתע הבחין הרבי בכך שהאיש עימו דיבר, החוויר לחלוטין והיה נראה כמו אחד שפגע בו ברק או משהו דומה.
לאחר רגע של התאוששות פונה האיש לרבי ואומר לו: ''אני מוכן למלא את בקשתך אבל בתנאי אחד!- בתנאי שתיתן לי להגיד קדיש לזכר אבי!''.
"אתה יהודי?" שאל אותו הרבי.
האיש הנהן בראשו, והוסיף: ''אני לא מכיר יהודים שגרים בחלק זה של בלגיה, האם מותר לשאול מה מעשיכם כאן''?
האמת היא שאני רציתי בדיוק לשאול אותך את השאלה הזו'', אמר הרבי, ''אתה בדיוק עשירי המשלים לנו למניין!"
''אני לא חושב שתאמין לסיפור שלי'', התחיל האיש לספר, ''אבל אני מבטיח לך כבוד הרב שזו אמת לאמיתה.''
''נפרדתי ממשפחתי לפני שנים רבות וברחתי לעיר הקטנה הזו, על אף שאני מגיע ממשפחה אורתודוקסית ביותר, אינני מקיים מצוות כבר כמה עשרות שנים, כל הזמן הזה אף לא אמרתי קדיש לזכר אבי שנפטר בינתיים. אתמול בלילה הופיע אבי בחלום ואמר לי: ''יענקל, מחר יחול יום השנה למותי, ואני רוצה שתגיד קדיש לזכרי!''
''אבל אבא'', מחיתי בפניו, ''בשביל לומר קדיש צריך מניין, ואני היהודי היחידי בכל העיירה, אין שום סיכוי שאצליח למצוא מניין ברדיוס הקרוב''!
''אל תדאג יענקל'', ענה לי אבי, ''אני מבטיח שאביא לך מניין!''
''לאחר שהתעוררתי מהחלום'' מוסיף האיש ומספר, ''רעדתי זמן רב והייתי המום, אולם לאחר כמה דקות של התאוששות, אמרתי לעצמי שזה רק חלום, ואין לו כל משמעות מעבר לכך, זה הרי ממש מגוחך, נו באמת, מנין יגיע לעיירת חקלאות נידחת שכזו מניין אנשים יהודים?''…
את הסיפור הזה סיפר הרבי מפיטסבורג זצ''ל לאחייניתו הגב' איטה הלברשטאם – מנדלבאום, וזו פירסמה אותו ועוד עשרות סיפורים כדוגמתו בספר ''נסים קטנים'' (תורגם לעברית ויצא לאור בישראל ע''י 'מודן'), הספר הכה גלים בארצות הברית, נמכרו ממנו למעלה ממיליון עותקים ב- 12 שפות, והוא עמד זמן רב ברשימת רבי המכר של ארה''ב.
צירוף מקרים מדהים או שמא יד מכוונת?
סיפור זה וכמוהו סיפורים נוספים ניתנים להסבר סטטיסטי – אומנם רחוק מאוד מתחום הסטטיסטיקה הסבירה – אך בכל אופן יש מקום להאמין שצירוף מקרים מוזר ומתמיה יזמן את הכל לפונדק אחד. אומנם צריך להיות בעלי אמונה איתנה על מנת להאמין בכך, אך בדורנו יש אנשים בעלי אמונה שכזו.
ומה דעתכם על הסיפור הבא, סיפור שהתפרסם בעיתונות הישראלית לפני מספר שנים:
משה נסע באוטוסטראדה הראשית, כבר למעלה משעה שהוא נוסע ומשהו מוזר מאוד נראה בעיניו, בארה''ב כידוע ניתן לנסוע שעות רבות בין מקום אחד למשנהו, ואף זו הייתה אמורה להיות נסיעה די ארוכה, אך בשונה מתמיד הפעם התנועה הייתה דלילה מאוד, כל כך דלילה עד שחשד מה עלה בליבו שמא יש משהו שהוא לא יודע.
עקב מנהגו זה מכבר לנצל את זמנו לשמיעת קלטות עם דברי תורה בזמן הנסיעה, לא האזין משה לרדיו מאז נכנס לרכב, החשש הלך והתגבר כשהבחין שכבר מספר דקות הוא כמעט יחידי בכביש שבדרך כלל הומה מכלי רכב.
הוא פתח את הרדיו ואכן חששו התאמת, סופת שלגים עזה מתקרבת במהירות רבה לאיזור, סופה בה אמורים להיחסם כל הדרכים למשך מספר ימים.
הוא האיץ את מהירות הרכב, יש לו עוד שעתיים לפחות עד שיגיע למקום חפצו, והוא התלבט האם להמשיך הלאה בתקווה שיצליח במשימתו, או שמא עדיף לצאת ביציאה הקרובה מן הכביש המהיר ולחפש בית מלון קטן בו יעביר את היומיים הבאים.
הרוחות החלו להתחזק ואכן לאחר מספר דקות החלו לרדת פתיתי שלג ראשונים, הוא ידע, עליו למצוא מיידית מקום בו יוכל ללון, אחרת הוא יימצא את עצמו תקוע עם רכבו עמוק בתוך השלג, על רכבו של משה החלה להיערם שכבה דקה של שלג והנסיעה נעשתה קשה מרגע לרגע.
ביציאה הראשונה שנקרתה לפניו הוא פנה והחל לחפש מקום מיושב כל שהוא, הראיה נעשתה גם היא קשה, השלג ניתח בעוז והקשה על הראות. הוא אימץ את עיניו במטרה לראות משהו מבעד לכפור והלובן שהשתולל בחוץ, וכיסה את זגוגיות המכונית.
לפתע הבחין במבנה גדול ובודד הניצב בצד הדרך, הוא הפנה את רכבו לעבר השביל המוליך למבנה. הרכב התקדם כמה מטרים ואז נעצר, לא היה בכוחו להמשיך ולהתקדם על גבי השלג הכבד, בלית ברירה הוא יצא אל הכפור והחל ללכת מול הרוח העזה שהטיחה על פניו פתיתי שלג קפואים, הוא הרגיש שחום גופו מתחיל לצנוח ועוד זמן מה עלול לקפוא.
לאחר כמה דקות הליכה ארוכות הגיע סוף סוף אל הבניין, ''בית אבות'' היה רשום על גבי שלט צנוע, הוא הקיש על הדלת בחזקה, וקיווה שמישהו יענה לקריאתו.
''מי שם?'' שאל זה שמעבר לדלת.
''תעשו לי טובה, נתקעתי בשלג פיתחו לי בבקשה את הדלת''.
הדלת נפתחה, איש קר מזג עמד מולו, ''צר לי אך אין לנו מקום בשבילך'', הוא ענה, ''אם אתה רוצה אתה יכול להישאר כאן בלובי ולישון על הספה''.
חדר הכניסה היה קר מאוד, המחשבה שיהיה עליו להעביר בקור הזה את היומיים הבאים העבירה בו צמרמורת, תרתי משמע.
לאחר כשעה בקור המצמרר, הוא ניגש למשרד והקיש קלות על הדלת, הדלת נפתחה והאיש חמור הסבר עמד בפתח. ''אולי יש לכם איזה חדר פנוי''? שאל, ''אני מוכן לשלם לכם כסף רב עבור כך, אנא תתחשב במצבי''.
''תראה'', השיב האיש, ''אתמול נפטר אצלנו אחד מהדיירים, הוא היה ערירי, והאמת היא שחדרו עדיין לא פונה מחפציו, אם אתה רוצה אתה יכול לישון על מיטתו'', הפטיר בקרירות.
משה נכנס לחדר בחשש, המחשבה שהוא נכנס לישון במיטה של אדם שמת אמש לא הוסיפה להרגשתו הטובה, על השידה הקטנה היו מונחים עדיין ספריו של האיש, במבט חטוף שהניח עליהם הוא הבחין לתדהמתו שאחד מן הספרים הינו ספר משניות, ''הדייר המסתורי היה יהודי'' הרהר בליבו, ''מי יודע היכן הם יטמנו אותו, אני חייב לברר זאת מייד''.
משה שב אל המשרד והקיש שוב על הדלת, האיש חמור הסבר פתח בזעף את הדלת והיה נראה עליו סימנים של איבוד סבלנות. ''מה רצונך עכשיו''? שאל.
''האם הדייר שמת אמש כבר נקבר''? שאל משה ללא הקדמה.
''עדיין לא'', השיב האיש, ''עם השתפרות מזג האוויר נעביר את גופתו לרשות הכנסייה הקרובה, שם מטפלים ע''פי החוק בקבורת כל העריריים שאין להם קרובים".
משה התחלחל, ''יהודי עומד להיקבר בקבורה נוצרית חס וחלילה'', חשב בקרבו, ''אסור לי לתת לזה לקרות, מי יודע אם לא התגלגלתי לכאן למען מטרה זו''.
''אני אדאג לקבורתו'', הפתיע משה את האיש העומד מולו, ''האיש היה יהודי והוא צריך להיקבר בקבורה יהודית!'' סיים בנחרצות.
''מבחינתי לא אכפת לי מה תעשה איתו, עליך להתמודד עם רשויות החוק באזור זה, שכן על פי החוק, כפי שאמרתי, מצב כזה עובר אוטומטית לרשות הכנסייה הקרובה''.
ואכן לאחר יומיים עם ההפוגה הראשונה בסערה, פנה משה לטפל בקבורתו של האלמוני, לא היה לו מושג מה הצעד הבא אותו הוא אמור לעשות אך הוא התפלל בליבו שלמען הצלחת העניין, ה' יעזור לו במעשיו. הוא בירר אצל ידידו היכן בית העלמין היהודי הקרוב ביותר, לאחר מכן יצר קשר עם הנהלת בית העלמין ושאל האם יש להם אפשרות לקבור אדם ערירי שאין מי שיקנה עבורו חלקה. בירור קצר העלה שבבית הקברות זה ישנה חלקה קטנה המיועדת בדיוק עבור מקרים כאלו. לאחר מכן הוא פנה לכנסייה המקומית ולאחר שהוכיח את כנות כוונתו, ניאותו לאשר את שחרור הגופה.
משה העמיס את הארון במושב האחורי של מכוניתו ונסע לעבר בית העלמין שהיה מרוחק כמה שעות נסיעה, כל הדרך לא הפסיק לחשוב על המטען הלא שגרתי הנמצא במושב שמאחוריו.
בהגיעו לפתח בית הקברות, ניגש משה למשרד הראשי ופנה למנהל המקום על מנת שיארגן את הקבורה בצורה הטובה ביותר.
המנהל ביקש ממנו את המסמכים של הנפטר ואת תעודת הזהות שלו, לאחר שמשה הגיש לו אותם, הביט הלה בתמונה ובשם הנפטר ופיו נפער לרווחה, לשונו נעתקה ממנו והיה ניכר שהוא אחוז תדהמה.
לאחר רגע של התאוששות התעשת מנהל בית העלמין והתחיל לספר: ''לפני מספר שנים הגיע למשרדי בית העלמין אדם שלא הכרתי קודם לכן, מראהו היה נאה ומכובד ולאחר שעשה עימי הכרות של מספר דקות הוא שלף לפתע סכום כסף רב ואמר לי: ''תראה אדוני יש בידי סכום כסף נאה ואני מעוניין לעשות עימו דבר מה לא כל כך שגרתי, אני רוצה שבכסף זה תייחדו חלקה שתיהיה מיועדת עבור אנשים ערירים וגלמודים שנפטרו ללא מכר וגואל, אתם תדאגו בסכום כסף זה לכל צרכי הלוויה שלהם וכן למקום קבורה''.
''ואכן בכסף הזה הכשרנו עשרה מקומות קבורה ועד היום כבר נעשה שימוש במקום אחד בחלקה זו''.
''האיש ההוא שתרם את החלקה הזו'', הוסיף המנהל ואמר, "הוא זה המונח פה לפנינו, מיד כשראיתי את תמונתו מעל גבי התעודה זיהיתי את פניו וכשראיתי את שמו ידעתי באופן מיידי שזה אכן הוא!''.
''מסובב הסיבות ידע שאדם זה עלול להיקבר בקבורה נוצרית חס ושלום, ולכן הוא שלח אותך בדרכים לא דרכים על מנת שתתגלגל למקום הנידח בו הוא היה מונח, ותביא אותו למקום אותו הוא בעצמו הכין למטרה שכזו''!!
בסיפור מדהים זה אנו מוצאים איזה סוג של כוח קוסמי המושך בחוטים ודואג לצירוף מקרים כמעט בלתי אפשרי ובתזמון מדויק, כשהמטרה היא לדאוג לכך שהצדק והיושר ייעשה עם הראוי לו.
התערבות שכזו אינה מחייבת שום שינוי בחוקי הטבע, היא מסדרת את הדברים כך שהכל ייראה במסגרת החוקים הסטטיסטיים, כל שלב במאורע הנ''ל יכול היה לקרות במקרה, רק השילוב המופלא בין חלקי הפאזל המורכב הביא לתוצאה כה מופלאה ובלתי נתפסת בהיגיון אנושי רגיל.
אלוקים – כך על פי התפיסה הדתית – הריץ את העולם עם בריאתו וקבע בו סוג מסוים של דטרמיניזם (מוכרחות) הדואג לכך שתמיד אותה פעולה תניב את אותה התוצאה, חוקי הטבע מעונגים היטב במרחבי היקום ואין כל סיבה הנראית לעין שתגרום לכך שהם ישנו את פעולתם התמידית.
ואכן כך מצינו בפסוקי המקרא: ''חוק נתן ולא יעבור''!! מאז רגע הבריאה החלו לשלוט כוחות הטבע בעולם ועל פיהם הכל ינוע.
הרצון לראות אות או מופת שיוכיחו את קיומו של משגיח עולמי, הוא רצון בסיסי של כל אדם התר אחר משמעות לעולם, אך נסים גלויים שכאילו לא מתרחשים בכל יום.
כך כותב אחד מגדולי בעלי המחשבה ביהדות של ימי הבניים רבי משה בן נחמן (הרמב''ן), ''כי הקב''ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע וכופר'' (רמב''ן סוף פרשת בא).
ישנו פתח קטן ואינו נראה, בו יוצר העולם חודר אל תוך העולם הדטרמיניסטי שברא, ודרכו הוא משליט סדר בעולם, חוקי הסטטיסטיקה הם רק אחד מן האפשרויות העומדות בידו לדאוג שהסדר הזה לא יופר, המציאות העולמית בה אחוז הנולדים בין שני המינים הוא כמעט זהה 50.7% זכרים ו-49.3% נקבות (עקב כך שיותר זכרים נפגעים במלחמות ובתאונות מתקיים לבסוף שוויון מוחלט ביניהם). מציאות זו היא פלאית ובלתי נתפשת שכן בכל משפחה ישנו אחוז שונה של זכרים ונקבות, ולמרות הכול, בסך העולמי הכולל התוצאה היא זהה לאורך כל הדורות.
דוגמאות נוספות לסדר העולמי המופלא הזה, ניתן למצוא למכביר בין יתר נתוני ''הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה''.
לא כל אחד זכאי שיתרחש עבורו נס גלוי, אפילו לא נס נסתר. הרב אליהו דסלר זצ''ל מביא לנו את הנוסחה המדויקת לחולל נסים, וכך הוא כותב: ''יש סדק קטן בחומת הטבע שאינו נראה לעין, ודרכו הנס נכנס. הסדק הזה הוא הנוכחות למסירות נפש''! (מכתב מאליהו חלק ד' 267).
אדם המוכן להקריב מעצמו ומכוחות נפשו על מנת לעשות את מה שהבורא מצפה ממנו שיעשה, ובנוסף לכך הוא שופך את רחשי ליבו בתפילה לבורא שיצליח במעשיו, אדם כזה יכול אף הוא לצפות לכך שמאורעות העולם יתנהלו בתורה כזו שהוא יוכל להבחין מסביבו בהנהגתו המופלאה של הבורא בצורה מוחשית וברורה לעין.
יתירה מזו, מוסיף הרב דסלר ואומר (שם חלק א' עמ' 179), שאין אפשרות אמיתית לתכנן תיכנון מושלם, לא בעסקים, לא בתכנון חיי המשפחה, ולא בשום דבר אחר. תמיד ישנם פרטים שיישארו מחוץ לשליטתו ועליו להשאיר אותם להשגחה העליונה, אלף ואחד דברים יכולים להשתבש בדרך, והמון מילים מיותרות יכולות להאמר עד שיגיע האדם למבוקשו הסופי, כל אלו נתונים ביד ההשגחה העליונה בכדי שהאדם יידע ויבין כיצד הדברים נעשים ללא שליטתו אלא על ידי הרצון העליון.
ח' אדר התש"ע
2/22/2010
הכתבה בדבר האיש שבגיע לבית-האבות ביום השלג הכתבה מדהימה ומרגשת ביותר. מראה בבירור את דרכי השם והמעורבות שלו ,של השם יתברך בהמעשה זה. הרי ברור שהאיש שהגיע לבית האבות ביום שבו היה שלג לא יכל לדעת על דייר שנפטר. השלג שהוריד השם יתברך זימן את האיש שעדיין חפציו לא נלקחו וכך יכל האיש לדעת שמדובר ביהודי,שהרי לא הכיר את המנוח שהייה לצערינו ערירי. השם גמל לו טובה תחת טובה כאשר הוא נזקק לאותה הטובה שביום מותו יהיה מי שידאג לקבורותו.מדהים
צילה
ח' אדר התש"ע
2/22/2010
הכתבה מדהימה ומרגשת ביותר. מראה בבירור את דרכי השם והמעורבות שלו ,של השם יתברך בהמעשה זה. הרי ברור שהאיש שהגיע לבית האבות ביום שבו היה שלג לא יכל לדעת על דייר שנפטר. השלג שהוריד השם יתברך זימן את האיש שעדיין חפציו לא נלקחו וכך יכל האיש לדעת שמדובר ביהודי,שהרי לא הכיר את המנוח שהייה לצערינו ערירי. השם גמל לו טובה תחת טובה כאשר הוא נזקק לאותה הטובה שביום מותו יהיה מי שידאג לקבורותו.מדהים
צילה