יום ירושלים: אמא ירושלים
גולי ציון שנאלצו לעזוב את ארצם האהובה ואת ירושלים נשבעו לשמור לה אמונים ולא להחליפה באחרת... לקראת יום ירושלים.
בהיותם בשבי הבבלים על נהרות בבל נשבעו לזכור את ירושלים לעד, ולהיותה ראש לשמחתם. עמים רבים שעזבו את ארצם בעקבות כישלון צבאי ומפלה שהביאה לאובדן עצמאותם נשבעו לשמור אמונים לארץ מולדתם. אך אין בתולדות האנושות דוגמא לנאמנות אותה מגלה העם היהודי לבירתו הנצחית – ירושלים.
הדור הראשון עדיין מתרפק בערגה על מחוזות הילדות או הבחרות. אך הדור השני והשלישי ואלו שאחריהם כבר מתערים במקומם החדש, ואין להם לעברם אלא רגשות עמומים שאין מאחוריהם דבר. בעקבות נישואין עם בני מקומם החדש, ולאלו הרי אין גם את המעט הזה. לאחר מספר דורות ימחה כל זכר לעבר. כך מתנהלים הדברים בכל רחבי העולם ובכול חברה אנושית. שפת הגולים תשקע לאיטה, ובני הארץ הקולטת ''יבלעו'' לקרבם את המהגרים החדשים אשר גם עושים הכל כדי לא להראות או להישמע זרים, דבר הגורם בדרך כלל קשיים רבים.
אך גולי ציון שנאלצו לעזוב את ארצם האהובה ואת ירושלים נשבעו לשמור לה אמונים ולא להחליפה באחרת, ולצפות תמיד לשוב אל חיקה.
באשר הלכו היא היתה עימם, מחממת בזכרה את הקור המקפיא שקידם אותם בכל תחנות גלותם.
רק במאה שלנו, כאשר הגיעו המוני היהודים ממזרח אירופה אל חופי ארץ החופש ביבשת אמריקה, הם שנמלטו מפריצים וצארים למיניהם, קיוו למצוא בארץ זו את השקט והמנוחה המיוחלים. ואכן כן, זאת מצאו – ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות קיבלה אותם בזרועות פתוחות, ויחלה לראות את כישרונם המסחרי, האומנותי והמדעי יוצאים לפועל אחרי שנות דיכוי ארוכות כל כך.
אך כל זה יצר סיכון חדש לזכרה של ירושלים. אם השדרות של ניו יורק קוסמות ומציעות את כל האפשרויות, מי יזכור את ירושלים? בודאי אין הכוונה לבתי האבן והסימטאות שהיו אי שם. אלא ברוחה המיוחדת, בשאיפות ההתעלות והטהרה שריחפו בה. ואלו היכן יכולות להתקיים בשטף וזרם חיי ההצלחה והחומר?
אכן רבים היו שלא עמדו בשבועתם, והחליפו את משאת נפש אבותיהם באחרת. ומהם אף נטמעו ונבללו בבני ובנות הארץ.
אך לא אבדה שבועה מבנים, וב''ה יש ציבור הגדל והולך אשר נותר נאמן בשבועתו. בכל רחבי העולם הוא מכוון ליבו לעיר האהובה. בכל תפילותיו ישא את זכרה על שפתיו. בשמחה תהא עימו, לעולם לא תהא שמחתו שלמה עד אשר תחזור אף היא למקומה ולמעמדה כבראשונה. מעיין כוחות אין סופי, נסתר וחשאי זורם אל כל הלבבות. הם שלמדו את לקחי ההיסטוריה של עמם, שראו את גולי ספרד בנטלם מקל נדודים כשהם עוזבים אחריהם, רכוש, מעמד וחיי נוחות ופאר, רק כדי שיוכלו לשוב אליה, לא להיכנע לדרישה להמיר את דתם ואמונתם, ולשכוח את ירושלים שלהם. כל זה גם במחיר גלות נוראה, הם שימשו להם מקור השראה וחזון.
גם כאשר היו שהחליפו את ברלין בירושלים, וסברו לתומם כי עבר זמנה של העיר, הם נתנו לה כבוד כלכל מת גדול ונערץ, אך היה זה מס כבוד בלבד. בליבם היא כבר לא היתה, עד אשר אף הם נאלצו לצאת בעור שיניהם בשנות השלושים. ולאלה שעוד חשבו שהמצב ייטב וישתנה, ציפו קלגסי אס. אס. ומחנות השמדה. מתוך האפר חזרה ירושלים להיות עבורם ''אמא ירושלים'', ובכל דרך הגיעו לחונן עפרה.
הנושא זכרה ונאמן בשבועתו עומד נפעם ואחוז שמחה למראה התהליך המופלא המקבץ את בניה לתוכה, מייחל ומתפלל כי ''יהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור''.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור