פרשת השבוע תזריע מצורע – יש ממה להתפעל
פרשת תזריע מצורע - לא צריך להמתין לדברים הגדולים, כמו לידה, חתונה או אבל ח"ו, כדי להתפעל מצד אחד ולהבין מדוע באים עלינו יסורים מצד שני. החיים שלנו מלאים ניסים!
התבוננות, התפעלות וחזרה בתשובה
הפרשות שלנו מדברות בעיקר על נגע הצרעת. אדם שחשוד כי נגוע הוא, בא אל הכהן "והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים". ולעיתים לא מספיק שבוע, לכן "והסגירו הכהן שבעת ימים שנית".
ושואלים: מהו כאן עניין שבעה ימים? ונראה להסביר כך: כל יהודי צריך להתבונן בכל דבר שעובר עליו, בין לטוב ובין להיפך, כמו שכתוב במשנה (ברכות פרק ט, משנה ב): "ועל בשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת".
הפרשה פותחת ב"אישה כי תזריע וילדה זכר". כמה ניסים נעשו לה, עצם העובדה שנפקדה, זכתה לחוות את ההריון והלידה, ולאחר הלידה מיד כשיוצא העובר לאויר העולם הדם שהיה בדדיה נהפך לחלב, ועוד. בזמן זה שהאישה חובקת בן זכר והשמחה רבה, התורה אומרת לאישה: תשבי שבעת ימים ותתבונני בנפלאות הבורא, ומתוך התפעלות זו תחזרי בתשובה.
כך גם אומרים לחתן ולכלה: תשבו שבעת ימים ללא עבודה, ללא טרדות ותעשו תשובה מתוך שמחה. וכפי שאמרנו, בין טוב ובין להיפך.
גם אדם שלקה בנגעים יושב שבעה ימים. כאן רומזים לאדם: יש לך נגעים. יש לך יסורים. תעצור. תתבונן מדוע באים עליך יסורים אלו. ולאחר שבעה ימים אם תעשה תשובה "ושב ורפא לו". ואם רואה הכהן שהנגעים ישנם עדיין, אומר לאדם תשב עוד שבעה ימים, כנראה שלא התבוננת מספיק.
לכן גם אדם שנפטר לו אחד משבעה קרובים, לא עלינו, יושב שבעה ימים כדי שיתבונן על תכליתו בעולמו והיכן צריך לשים כל מגמתו. ולמה דווקא שבעה ימים? כי כל יום כנגד יום בשבוע וכך יקיף את כל החיים.
יש פה מסר חשוב מאוד. לא צריך להמתין לדברים הגדולים, כמו לידה, חתונה או אבל ח"ו, כדי להתפעל מצד אחד, ולהבין מדוע באים עלינו יסורים מצד שני. החיים שלנו מלאים נסים. ה' יתברך עושה לנו כל כך הרבה טובות כל יום, כל שעה. לכן צריך להתבונן, להתפעל ולומר תודה. ואי אפשר להתפעל מנפלאות הבורא אם לא נלמד להתפעל מהדברים הקרובים אלינו, כגון מהבית – בעל, אשה וכו'. וכן כאשר דברים הולכים שלא כשורה, כאשר יש תקלות ח"ו, יסורים שעוברים על האדם – על כל אלו גם צריך להתבונן, להבין לְמה זה קרה (להבדיל מלָמה זה קרה) ולעשות תשובה. שום דבר לא קורה סתם. כמו כן ראוי בהתבוננות זו להשתמש בדיבורים שיש בהם אמונה, כגון "איזו השגחה פרטית", "איזה נס ה' עשה לי", ולא בדיבורים חסרי אמונה, כגון "איזה מזל" או "איזה צירוף מקרים".
צרעת, לשון הרע וגסות הרוח
רוב הנושאים של פרשת תזריע-מצורע עוסקים בענייני נגעים ומצורעים, ופרשת שמיני רובה עוסקת במאכלים אסורים, וכידוע רוב האנשים לא נכשלים במאכלים אסורים משום שאדם לא מוכן לבלוע תולעת, אבל מוכן 'לבלוע' את חברו על ידי דיבורי לשון הרע עליו. לכן הוסמכה פרשת מאכלים טמאים לענייני המצורע, ללמדך שכשם שאתה נזהר ממאכלים טמאים תזהר גם בזה.
בטומאה אחת בלבד ציוותה התורה הקדושה: "בדד ישב", וזוהי טומאת הצרעת. טומאה קשה שבאה על לשון הרע. ומדוע בדד ישב? אומר רש"י הקדוש: הואיל והוא הבדיל (הפריד) בין איש לאשתו, ובין איש לרעהו, לפיכך אף הוא ייבדל וישב בדד.
לאחר שיצא אל מחוץ למחנה ונרפא, מצוה אותו הכהן לקחת "שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב". ציפורים על שום מה? לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לכן צריך לטהרתו ציפורים שמפטפטות תמיד בצפצוף קול (בקלות ראש, ללא מחשבה והתבוננות). עץ ארז על שום מה? לפי שהנגעים באים גם על גסות רוח וגאוה. ושני תולעת ואזוב? כדי שישפיל עצמו כתולעת וכאזוב וזו תהא תקנתו ויתרפא.
השבת והמילה
בפרשה (פרק יב, פסוק ג) אנו מצווים למול את בנינו ביום השמיני. מדוע דווקא אז? חז"ל במדרש שואלים זאת, והם עונים שממתינים עם התינוק "עד שיהיה בו כוחו". רק לאחר שהתינוק מקבל את הכוח לעמוד בברית מילה, רק אז מלים אותו (דב"ר ו, א).
מהו אותו "כוח" שמקבל התינוק ביום השמיני? בעל "אור החיים" הקדוש זי"ע מזכיר בפסוק זה את דברי הזוהר הקדוש, שלא מלים תינוק לפני מלאת שמונה ימים "כדי שיעבור עליו שבת". אם נמול ילד לפני מלאת לו שמונה ימים, הרי ייתכן שהברית תתבצע לפני שחלפה עליו שבת בעולם. רק כאשר מלים ביום השמיני, אנו יודעים שהתינוק כבר שהה בשבת קודש בעולם.
במהלך השבת, לא ניכר בהתנהגות התינוק שום שינוי – אבל דברים גדולים מתחוללים אז!, כך כותב "אור החיים" בהמשך הדברים: "ותגיעהו נפש החיונית, הנשפעת בעולם ביום השבת, כידוע, ואז יהיה בן קיימא (בן קיום)".
למרות שהתינוק "לא יודע בין ימינו לשמאלו" הוא כבר זוכה שהשבת תשפיע עליו עד כדי כך. השבת הופכת אותו לבן קיימא", לבר קיום. ורק אז – לאחר שהוא קיבל את כוח הקיום – ניתן להעביר אותו בברית ולא לחשוש לשלומו. הניתוח יצליח, יש לו את הגנת השבת.
מעניין לציין את מה שגילו רופאים, בבדיקה מדעית לחלוטין: חילוף החומרים בגוף עובד בצורה כזו, שרק תינוק בן שמונה ימים מסוגל לעבור ברית בשלום. לפני זה הדבר עלול להיות מסוכן! הרופאים גילו רק את כוחו הפיזי של תינוק בן שמונה ימים, אבל חז"ל לימדו מהיכן שואב התינוק את הכוח: משבת המלכה.
לקבל את היסורים באהבה
"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת" וכו'. אומר המדרש: כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו, אמר להם משה: אל תתייראו, אלו (הנגעים) לרשעים, אבל אתם – לאכול ולשמוח, שנאמר: "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהלים לב).
משה רבנו מרגיע את ישראל ואומר שהנגעים עבורם יהיו מקור שמחה, לאכול ולשמוח. ונראה לפרש את המדרש על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה): "יסורין ממרקין עוונותיו של אדם", ולכן אמרו חז"ל: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות נד). כי גם בדבר הנראה לעיני האדם שהוא דבר רע, יש בו מן הטוב, שממרק את עוונותיו, וממילא יצמח מזה דבר טוב, וזה בדיוק כמו הרופא המנתח את החולה שזה לטובת החולה. כך במחלות ונגעי הנפש, היסורים הם הניתוח שעל ידו מתרפאת הנפש.
זאת ועוד, דרכי ה' נעלמים מעיני כל אדם, וכך כתב התוספות-יום-טוב (בפירושו על המשניות, בשם הרמב"ם) וז"ל: "לפי שיש דברים רבים נראה בתחילתם טובה ויהיה אחריתם רעה, ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם, כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאין יודע סופה". וזה פירוש הפסוק: "רבים מכאובים לרשע", היינו היסורים הבאים על הרשע, המה לו אך למכאוב, כי אינו רואה בהם שום תועלת ותכלית. אך "הבוטח בה' חסד יסובבנו", כי הבוטח בה' יודע כי מאיתו יתברך לא תצא שום רעה אלא הוא מאמין כי היסורים יסבבו לו חסד.
וזו כוונת המדרש. כיון ששמעו ישראל את פרשת נגעים ונתייראו פן יבואו עליהם ויצטערו בהם, אמר להם משה: אל תתייראו, עליכם לקבל אותם באהבה מפני שהם יסבבו לכם רק טובה (אבל אתם – לאכול ולשמוח). ועל זה הביא ראיה מהפסוק "רבים מכאובים לרשע", כי לרשע הפגעים והיסורים המה לו למכאוב, מה שאין כן "הבוטח בה'" ומאמין שהכל בהשגחתו – "חסד יסובבנו", כי מאמין בו יתברך שמהיסורים תצמח לו טובה וחסד. ("ויאמר אברהם").
כדי שנוכל להתעלות עלינו לקבל את היסורים באהבה. זהו המרור של החיים וזהו מבחן האמונה. היכן שקשה לך – שם הנסיון שלך. וזה: "יונתי בסתר המדרגה…השמיעיני את קולך": כשהכל נסתר, נחרב לך ח"ו (לסתור מלשון להרוס), נראה אז למי אתה משמיע את קולך, למי אתה פונה כשצר לך. וכדי שנוכל לעמוד במרורים הללו כל השנה, אנו נוסעים לאומן בראש השנה כדי לקבל את הכוח מהצדיק. (הרב ברלנד שליט"א).
יהי רצון שנזכה להתפעל מהסובבים אותנו כדי שנוכל ללמוד להתפעל ממעשי הבריאה, מהנסים שקורים לנו בכל רגע, לברוח מלשון הרע וממלשינות, לקבל את היסורים באהבה מתוך אמונה שהכל קורה לנו בהשגחה פרטית ולטובתנו הנצחית.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור