אין סדר? שעה זה כל מה שצריך!

 

 

במאמר זה אנו ממשיכים בנושא שהעלנו במאמרים קודמים – על מעלתן של נשות ישראל, להוסיף חיזוק לנשים היקרות לדעת את חשיבותן, ולתת עצות מעשיות לכל אישה כיצד להתקרב לעבודת השם, דבר שיחזק ללא ספק את כל הבית והסביבה, שהרי בזכות נשים נגאלנו ובזכות נשים עתידים אנו להיגאל.

 

רבינו הקדוש היה תמיד משבח מאוד את אמו הצדקת ואמר בפירוש שהיתה לה רוח הקודש. וכך מובא בחיי מוהר"ן (קי"ד), בגודל מעלתה של אמו של רבינו הקדוש מרת פייגא ז"ל:

 

"…כִּי הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת בַּעֲלַת רוּחַ-הַקּדֶשׁ, וְכָל הַצַּדִּיקִים הָיוּ מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ לְבַעֲלַת רוּחַ-הַקּדֶשׁ וּלְבַעֲלַת הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה, וּבִפְרָט אַחֶיהָ הַצַּדִּיקִים הַמְפֻרְסָמִים הַיְנוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִסֶּדִלְקֶיב וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כֻּלָּם הֶחֱזִיקוּ אוֹתָהּ כְּאַחַת מִן הַנְּבִיאוֹת."

 

גם סבתו, מרת אדל ז"ל, בתו של הבעש"ט הקדוש, היתה בעלת מדרגת רוח הקודש והיתה חביבה על הבעש"ט יותר מבניו, עד כדי כך שהיה בוחר דווקא בה שתתלווה אליו למסעותיו.

 

וכאשר שאלו פעם את רבינו הקדוש מפני מה זכתה סבתו למדרגתה הגבוהה השיב: "משום שכל היום התהלכה עם כיסופים ושאלה את עצמה, מה עוד אני יכולה לעשות דבר שיהיה לרצונו יתברך…"

 

בספר "תנא דבי אליהו" המיוחס לאליהו הנביא זכור לטוב, שואל אליהו הנביא, כיצד יתכן שדבורה הנביאה היתה השופטת של עם ישראל, שפירושו שמלכה עליהם, בזמן שפנחס בן אלעזר הכהן היה באותו הדור והוא יכל לשפוט את עם ישראל?

 

ועונה אליהו הנביא על כך (אליהו רבה י"ד): מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל, בין איש ובין אישה, בין עבד בין שפחה – הכל לפי מעשה שעושה, כך רוח הקודש שורה עליו. וזכתה דבורה הנביאה בשל מעשיה הטובים לרוח הקודש עד שהיתה ראויה יותר מכולם לשפוט ולהנהיג את עם ישראל.

 

היוצא מדבריו, שמדרגת האדם אינה תלויה במעמדו של האדם, ולא במינו או בחכמתו, אלא אך ורק במעשה שעושה מתוך כוונה טהורה לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו.

 

מתוך כל אלו הדברים אנו רוצים לצאת בקריאה אל כל אישה ואישה: יש בידך להגיע למעלות אלו שהזכרנו, מעלת נביאות ורוח הקודש, ואף להיות גדולת ישראל כמו דבורה הנביאה.

 

כי חייבים לדעת ולשום אל ליבנו היטב היטב, כל אלו הנשים שהזכרנו ועוד רבות שהיו ועדיין ישנן בישראל, היו נשים ככל הנשים ובודאי עסקו בעבודות המיועדות להן בנאמנות ובאחריות, טיפלו בבית ובילדים באהבה ובודאי לא הזניחו אותם, אולם בזכות הכוונה הטהורה והרצון האמיתי לעשות רצון השם הן מצאו את הזמן ואת הכח לעסוק הרבה גם בתפילה והתבודדות ולימוד וכד’ וכך הגיעו למעלתן הגדולה.

 

ובודאי אי אפשר לטעות ולחשוב שהן הגיעו למעלות גבוהות אלו בלא ריבוי תפילה והתבודדות, הלא העיד רבינו שכל הצדיקים הגיעו למעלתם אך ורק על ידי שעסקו הרבה בתפילה ובתחינות ובקשות, והכל בפשיטות גמורה מתוך אמונה פשוטה ותמימה.

 

כך אמר רבינו הקדוש: "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל!" ועוד אמר: "מקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר בלי שעה התבודדות". עוד אמר: "שעל ידי תפילה אפשר לזכות לכל המעלות, ולכל טוב" וכו’.

 

נמצא שההתבודדות צריכה להיות בראש ובראשונה לכל שאר עיסוקיו של האדם. וכמו שכאשר מדברים אל הגברים צריכים להזהירם, שאף שמחובתם ללמוד תורה ללא ספק, וכן לעסוק בשאר המצוות והחובות המוטלות עליהם, אבל על כל פנים צריכים הם לקבוע בכל יום זמן קבוע לעשות שעה התבודדות, לא פחות, כך צריכות גם כל הנשים לדעת – שאף שמוטלות עליהן מטלות לא קטנות, והן עסוקות מאוד בעבודתן החשובה בבית, על כל פנים חייבות הן לקבוע להן שעה של התבודדות בכל יום חוק ולא יעבור.

 

נשים ששמעו שיעורים על התבודדות וקיבלו על עצמן לעשות בכל יום שעה התבודדות ראו ניסים ונפלאות וזכו לשנות את כל ביתם עקב כך, ובאו אל הרב ושאלו אותו בתמימות האם מותר להן לעשות יותר משעה, שעתיים למשל? כי כאשר ראו מה פעלו בתפילותיהן רצו להוסיף ולהתפלל על שאר חסרונותיהן – וזו תשובה למי ששואל: על מה יש לדבר שעה שלמה?

 

על זה אנו עונים: וכי חסר על מה להתפלל? אין לכן חסרונות? בעיות? צער? עם הבעל, עם הילדים, עם עצמכן? תראו את הנשים האלו שלמדו לעשות שעה התבודדות, הן שואלות: מותר לעשות יותר משעה? יש לנו כל כך הרבה דברים עוד לבקש…

 

בתים שלא היו שומרי תורה ומצוות, שנשותיהם קיבלו על עצמן להתפלל כל יום שעה שלמה ולבקש מהבורא שיקרב אותן ואת בעליהן ואת ילדיהן אל אור התורה והמצוות, ראו עין בעין את ישועת השם ואת הכח של תפילתן כאשר לאחר זמן לא רב הפכו את ביתם לבית אמונה – הבעל נעשה עובד השם, והילדים הולכים בתלם כראוי, וזכו לשם טוב וחיתנו את ילדיהם עם כלות וחתנים טובים ממשפחות חשובות, וילדיהם הקימו בעצמם בתים טובים המיוסדים על אדני האמונה והתורה.

 

כל אישה צריכה לדעת את כוחה – ביתך הוא בית המקדש הפרטי שלך, ואת הכוהנת הגדולה! בתפילותיך את מכפרת על כל הבית. בתפילותיך את ממתיקה דינים מכל הבית. בתפילותיך את מטהרת את כל הבית!

 

לאישה עיניים שרואות הכל. היא יודעת בדיוק מה הן הנקודות עליהן היא צריכה להתפלל, מה הן החסרונות שלה, של בעלה, של ילדיה, של כל עם ישראל.

 

כל מהות האישה היא תפילה ואמונה, ותפילתה חשובה אצל הקדוש-ברוך-הוא מאוד מאוד, ולכן צריכה כל אישה להתחבר עם התפילה ולעסוק בה, וכאשר היא תגלה את הכח הגדול הזה שבידיה – כח שכל שעליה לעשות בשביל להפעילו הוא לפתוח את ליבה ואת פיה, דבר שאין כמותה יודעת ואוהבת לעשות – היא תמצא את עצמה מחכה בגעגועים לזמן המיוחד הזה שבו היא מתייחדת עם הבורא בתפילה זכה.

 

הזמן הטוב ביותר לעסוק בו בהתבודדות הוא מוקדם בבוקר ואף מבעוד לילה, וכך מפרש "הבן איש חי" את השבח שאמר שלמה המלך בפרק "אשת חיל", מי נקראת "אשת חיל?" מי שמקיימת "ותקם בעוד לילה". דהיינו שהיא אישה חרוצה שמשתדלת לישון מוקדם ולקום מבעוד לילה, ואפילו אם זה לעסוק בעבודות הבית, זאת המעלה האמיתית כאשר היא קמה מוקדם ועושה הכל עוד לפני שהילדים קמים.

 

כל שכן כאשר היא קמה לשעה של התבודדות, טוב מאוד שתקום האשה מוקדם ככל הניתן, ותנצל את השעות השקטות הללו בשביל לעשות שעה התבודדות. השעה הזאת תאיר לה את כל היום, ותהיה לה סיעתא דשמיא מיוחדת בכל מעשיה, וזוהי תשובה לאותן שמרגישות שהן עסוקות מידי בשביל לפנות זמן להתבודדות, אם יקומו מוקדם, לא תהיה להן שום בעיה.

 

נשים ששמעו לעצה הזאת העידו שכל היום הולך להן אחרת לגמרי, והן מספיקות הרבה יותר, וזה דבר ברור ומובן מאוד, כי מאחר ועל ידי ההתבודדות הן המתיקו את הדינים, על כן הן חסכו לעצמן את כל הבלבולים והקשיים שיש להן בעבודתן, הנובעים אך ורק מכך ששורים עליהן דינים ח"ו.

 

גם מי שאינה יכולה לקום מוקדם, כגון שהיתה ערה בלילה עם התינוק שבוכה, או כל סיבה אחרת, גם היא צריכה לדעת שאחרי כל מטלות הבוקר ההכרחיות, כגון לשלוח את הילדים למסגרות וכד’, עליה לעצור הכל ולעשות דבר ראשון שעה התבודדות.

 

גם אם הבית כולו הפוך, וסל הכביסה עולה על גדותיו, והיא מרגישה שהיא חייבת לנצל כל רגע פנוי להשלטת סדר בבית, אם תשמע לעצתנו היא תעזוב הכל ותעשה דבר ראשון שעה התבודדות, ומובטח לה שאחרי כן כל עבודות הבית ירוצו בקלות והיא תראה עין בעין ממש שהיא לא הפסידה זמן, רק הרוויחה את הזמן שהיה מתבזבז לה על כל מיני מניעות ותקלות ואי הסדר שהיה לה בעבודתה אילו לא היתה עושה שעה התבודדות.

 

וזה דבר שכל אחת יכולה לנסות ולבדוק אותו בעצמה – לעזוב את כל העבודות ולעשות קודם כל שעה התבודדות, והיא תראה עין בעין שהיא מספיקה הכל ועוד יותר, ואז היא תבין מה זה יום עם שעה התבודדות, ומה זה יום בלי שעה התבודדות – עניין אחר לגמרי.

 

לסיכום נחזור ונדגיש, ישנה הסתרה גדולה על עניין ההתבודדות, וכמו שבעולם התורה דוחקים הרבה פעמים עניין זה של תפילה והתבודדות לקרן זוית, כמו שכבר העידו חז"ל: "איזהו דבר העומד ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בו – זו התפילה", וטוענים שכל שצריך לעשות הוא רק ללמוד תורה, ואין פנאי לחשבון נפש והודיה ותפילה, כך זה משפיע על הנשים, לחשוב שכל עיקר עבודתן הוא לעסוק בעבודות הבית וכד’, בלי לתת מקום לעיקר – שהוא הקשר של התפילה וההתבודדות עם השם יתברך.

 

כי בודאי אין ספק שצריכים לעסוק מאוד בתורה, במצוות ובחסד וכד’, ואין להשתמש בטענה שההתבודדות היא מעלה עליונה על מנת להזניח אותם חלילה, וכמו כן אין ספק שצריכות הנשים היקרות להקדיש זמן ותשומת לב רבה לתפקידים הקדושים שניתנו להן, שלא תהיה שום הזנחה לאותם עניינים.

 

אולם על שעה של התבודדות אין לוותר לעולם, מאחר ורק על ידי שעה של התבודדות אפשר לבוא לקיים באמת את התורה והמצוות כראוי, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה, ורק כאשר יש לאדם שעה שבה הוא מתבונן על חייו, מודה על חסדיו של הבורא עמו, עושה חשבון נפש, מתוודה על חטאיו, עושה תשובה, ומתפלל על חסרונותיו וחסרונות העולם, רק כך מובטח לו שיקיים את מה שלומד ושיהיה ערך אמיתי לתורתו ולמצוותיו.

 

השם יתברך יעזור שנזכה כולנו, נשים וגברים, שלא יעבור עלינו יום בלא שעה של התבודדות. אמן, כן יהי רצון.