איך משפרים את הדימוי העצמי?

איך מחזקים דימוי עצמי? פשוט ‘יטפח לעצמו על

   

   

שלום,

 

קראתי את מה שכתבת שוב ושוב על הצורך להחמיא בבית, ועל הנזקים שנגרמים לאנשים שקשה להם להחמיא. גם אני נמנה עליהם. אולם מעבר לכך, אני סובל מבעיה נוספת: קשה לי לקבל מחמאות.

 

כשמחמיאים לי עושים דברי השבח תחושה לא טובה, ואני מנסה להשתיק את המחמיא, גם במקרה שזו אשתי, וכאן עצם הבעיה, כי עם אחרים ניתן להסתדר. מה ניתן לעשות?

 

* * *

 

 

ראשית נציין כי שאלתך מקורית.

 

מרבית השואלים מתקשים להחמיא. אתה מציג בעיה הפוכה, ממנה ניתן להבין כי דווקא אשתך מחמיאה – והיא נוהגת כראוי – ואילו אתה הודף אותה ואת מחמאותיה.

 

הנושא בכללותו מתחלק לשני חלקים:

 

א. הקושי להחמיא לבת הזוג, שהוא כאמור קושי מקובל.

ב. הקושי לקבל מחמאות, שהוא כאמור קושי פחות מקובל.

 

במבט ראשון זה נראה לבטח כשני קשיים נפרדים שאינם קשורים זה לזה. אך בהחלט יתכן שבכל זאת קיים קשר בין שני הקשיים שאתה מציג.

 

לא מן הנמנע כי הקושי לקבל מחמאות נובעי מדימוי עצמי נמוך, שיתכן ונובע מביקורת רבה שספג האדם בילדותו ובנעוריו מאת הוריו. ביקורת שדיכאה את הדימוי העצמי הבריא של המתלונן. ביקורת כזאת עלולה לגרום לכך שכאשר אומרים לו, לשם דוגמא, "אתה חכם", הוא לא מרגיש טוב עם זה, ואף סבור בפנימיותו כי מדובר באמירה לא נכונה בגדר "סתם דיבורים", אשר ביניהם לבין המציאות הדרך ארוכה ורחוקה. הוא מעריך כי כוונת משמיע המחמאות אינה כנה וכי מגמתו היא רק לתת לו הרגשה טובה ותו לא, זאת בלי קשר ל’מציאות המרה’.

 

המקבל, שאין לו דימוי עצמי טוב, עלול אף לחדד את הדימוי השלילי שלו כאשר בתוכו תתבשל מחשבה כמו זו: ‘נותן המחמאה יודע בתוך תוכו שאני לא חכם, ודווקא בשל ידיעה זו הוא מחמיא לי שאני חכם, כי במקרה אחר, כלומר אם היה חושב שאני חכם, לא היה טורח להחמיא לי על חוכמתי, כי אם אני חכם הרי אני לא צריך חיזוק מאחרים’…נשמע כמו פלפול, אך זהו הליך קיים המתרחש בתוך ליבו של מקבל מחמאה במקרה שדימויו העצמי נמוך.

 

המסקנה: הקושי לקבל מחמאה יתכן שמעיד על דימוי עצמי נמוך. לפי זה יתכן שזו גם הסיבה לחוסר היכולת להחמיא. זאת משום שאם הבעל יעמוד בפני הצורך לומר לאשתו: "איזו אישה חכמה את" או "איזו אישה טובת לב את", "יש לך ראש מבריק". במידה והוא חסר דימוי עצמי חיובי (או חוסר בטחון) הוא עלול לחשוש שהיא "תרים את האף" ו"תהיה מעליו". כי הרי הוא מרגיש עצמו כקטן ולא חכם. יוצא איפוא שהדימוי העצמי הנמוך שמקשה לקבל מחמאה עלול גם להקשות על מתן מחמאה לבן הזוג.

 

כרגיל נקדים ונאמר כי כל מקרה יש לבחון לגופו ועל פי התנאים המיוחדים האופייניים לאדם זה או אחר, אבל כללית ניתן לומר כי הדרך הנכונה לצאת מקושי שכזה היא לחזק את הדימוי העצמי.

 

 

זאת כמובן שאלה שנשברו עליה קולמוסים רבים. אך באופן כללי כדאי לעשות פעולות חיוביות, שאחריהן יאמר האדם לעצמו: ‘עשיתי דבר טוב’, ‘אני נוהג נכון’, ‘אני פועל בדרך נכונה וטובה’, ‘אם אמשיך כך אצליח’ וכו’. או כשהוא שאל שאלה טובה בשיעור, או עשה משהו מועיל בעבודה, והסובבים נהנו והתייחסו לשאלתו בכובד ראש, הוא יוכל לומר לעצמו: ‘שאלתי שאלה טובה, בסך הכל יש לי ראש סביר, אני שווה’. כך יעשה בכל פעם שמבצע מעשה טוב גם במילי דעלמא, פשוט ‘יטפח לעצמו על השכם ויחמיא’ לעצמו…נראה מוזר, אולם גישה כזו עשויה – אם תעשה נכון ולא מתוך יוהרה! – לתרום רבות לחיזוק הדימוי העצמי.

 

יש הסבורים שבמקרה כזה היה עדיף שירשום על הכתב את מסקנותיו החיוביות על עצמו, ואחרי זמן מה יקרא את שכתב. או אז הוא אכן יראה כמה הוא ‘שווה’, בניגוד למה שסבר עד אז.

 

מרבית בני האדם אינם אוהבים לתת מחמאה, וזאת לאו דווקא מרוע לב או מאי פירגון, אלא משום שהם לא תמיד חושבים שהזולת זקוק לעידוד מהם (או שגם הם סובלים מדימוי עצמי לא ממש משופר). כאשר הם רואים אדם ששואל שאלות טובות בשיעור, או עושה מעשה טוב ומצליח, הם בטוחים שהוא מכיר את עצמו היטב, ומודע למעלותיו ועל כן אינו זקוק למחמאה מפיהם. הם לא מבינים כי אם היו מחמיאים לו היו אולי עושים עימו חסד ששווה לא פחות מתמיכה אחרת, כלכלית או נפשית, ומחזקים בכך את הדימוי העצמי שלו, שהו איסוד לבריאות נפשית. לכן כשאנו נחמיא לעצמנו – יוטב לנו.

 

נדגיש שוב, שלא תהיה טעות, אין במהלך כזה משום גאווה רק במקרה שהמודע למעשיו הטובים מכיר בעובדה כי כל המעלות אינן אלא מתנת שמים שלא מגיע עליהן מחמאות. על כן אין לו במה להתגאות ואין לו סיבה להתגאות.

 

הגישה שתיארנו לעיל מיועדת בפרט לאשה הסובלת מחוסר מחמאות. אם תנהג כך, טוב תעשה ואז יופחת אצלה הצורך במחמאות מבעלה. כמובן, אין ‘פתרון’ זה פוטר את הבעל מלהחמיא לאשתו, וכן להיפך. כי במחמאה יש לא רק אספקת צורך לבן הזוג אלא גם אמצעי חיובי ליצירת קשר!

 

לצד בעלי הדימוי העצמי הנמוך נמצאים האנשים שהדימוי העצמי שלהם טוב, אך הם דורשים מעצמם שלמות, הם "פרפקציוניסטים". וכשאותם ‘מושלמים’ לא מצליחים במאת האחוזים הדבר נחשב לגביהם לכישלון של ממש. ופעמים תכונה זו מגיעה כתוצאה מהורים שדרשו מילדיהם להביא ציונים מושלמים, כמו מאה לפחות, וכשהם הביאו ציון פחות מכך, אזי הם שמעו מהוריהם, שהורגלו לתוצאות גבוהות יותר, תגובה בנוסח: "למה לא קיבלת מאה?". אט אט הבינו אותם ילדים שהם חייבים תמיד להיות מאה אחוז בכל דבר. גם זו דרך לפגוע בדימוי, מתוך ‘תובנה’ שהכל צריך להיות מושלם.

 

אחת התוצאות האפשריות להרגל זה שאותם אנשים אינם חיים בשלום עם עצמם ועם הדימוי העצמי שלהם, וכאשר מחמיאים להם הם מרגישים שזה לא נכון משום שיש להם חסרון שלמות, ובעיניהם – ולפי הרמה שהם מייחסים לעצמם – זה נחשב לכשלון, על כן נראה להם שהמחמאות המושמעות באוזניהם אינן אלא סתם פטפוטים או ‘מילים יפות’. לכן גם להם פוחת החשק להחמיא כי הם חשים על בשרם שהמחמאות אינן אלא סתם מילים נבובות, שנועדו לתת סוג של הרגשה טובה לזולת, ולכן קשה להם גם לתת לשני מחמאות, כי בעיניהם זה נראה לא חשוב ואף חנפני.

 

כדי לצאת ממעגל קסמים שלילי זה כדאי שהם ישוו את אלה שנמצאים מתחתיהם. לדוגמא, מי שקיבל ציון פחות ממאה שיסתכל ויתבונן על מי שקיבל פחות ממנו, ויראה כמה שהוא ‘שווה’ (גם כאן לאו דווקא מתוך גאווה, אלא מתוך הודאה לחונן לאדם דעת!). משום שלהצלחה אין גבולות ולעולם לא יסתפק האדם במה שיש לו, כמו שכבר נאמר "יש לו מנה רוצה מאתיים". אם ינהג כך, במשך הזמן יוכל לקבל מחמאות ובעקבות זאת גם יוכל לתת מחמאות לסובבים אותו.

 

יש גם מקרים אחרים, בהם הקושי לתת מחמאות לאישה נובע מכך שלדעת הבעל היא לא התנהגה אליו יפה בדברים אחרים שהוא קצת כעס עליה, ואז קשה לו לתת לה מחמאה, ולא רק כי הוא מרגיש כעס עליה, וכמובן שקשה לנו להחמיא למי שאנחנו כועסים עליו. ולא זו בלבד, אלא גם בשיקול הפרקטי, הוא חושש כי אם יחמיא לה ייתן בכך ‘הכשר’ שהיא בסדר, והרי יש לו עליה תלונות מסויימות, והוא מעוניין שהיא תלך לקראתו בנושאים מסויימים, לכן הוא סבור שאם יחמיא לה אזי היא תסיק שהיא צודקת בכל העניינים ולא תרצה לשפר את הטעון שיפור לדעתו.

 

אולם זו אינה חשיבה נכונה! משום ש’חכם יותר’ לפרוץ את מחסום הכעס והמירמור, ואין ברירה אלא לנהוג בדרך זו, על אף שהיא נראית בתחילה כבלתי כדאית ואף מלאכותית בעליל. אולם עלינו מוטל לפעול לטווח ארוך ולאו דווקא לפי צורך הרגע.

 

עם חשיבה כזו ברור שאחרי תקופה קצרה תהפוך ההתנהגות לטבעית. הבעל יבין שבנתינת מחמאות על דבר מסויים אין זה אומר כלל שהוא מסכים עם אשתו גם בדבר שני. ואדרבה, גם היא תבין שהעולם אינו חד מימדי, וגם היא תסיק שבעלה אינו עויין אותה אלא שופט כל דבר לגופו. ותבין שכאשר הוא מחמיא לה בנושא אחד אין זה אומר כלל שהוא מסכים איתה בדבר שני. וכשתראה האשה שבעלה מחמיא לה על אף מה שהיה, היא תעריך אותו יותר ואולי בעקבות הערכה זו יגיע גם הרצון ללכת לקראתו.

 

 

(מתוך "שעה טובה בבית")