מרשם לחיזוק

 

 

העבודה העיקרית שעמה צריך האדם לגשת לתשובה שלו היא ההתחזקות, שלא יפסיק לרגע לחפש ולראות את הנקודות הטובות שלו ולשמוח בהן, ולעודד את עצמו שהוא בכיוון הנכון, ולחזק את עצמו בכך שיש לו רצון להתקרב אל השם, ובכלל – לשמוח בעצמו עד שיוכל להגיד בפה מלא: אני טוב!

 

כי כאשר אדם רוצה לחזור בתשובה הוא צריך להמתין הרבה מאוד. פעם הוא ממתין שמשמים יתנו לו לצאת מתאווה זו, ופעם ממידה רעה זו, פעם ממתין לישועה זו ופעם לישועה אחרת, ונמצא שרוב חייו עוברים בהמתנה, כי כך היא הדרך של התשובה, שצריכים להמתין שנים רבות עד שרואים תוצאות והתקדמות.

 

והנה, כל אדם שרוצה מאוד איזה דבר והוא צריך להמתין לו הרבה זמן, והוא גם לא בטוח במאה אחוז שיקבלו וגם אינו יודע מתי יקבלו, בודאי צריך הרבה מאוד התחזקות ועידוד בשביל שתהיה לו שמחה ושיהיה לו כח להמשיך להמתין  ולרצות את אותו הדבר.

 

ועוד, זו ההמתנה שהאדם צריך להמתין היא בזיון בשבילו, כמו אדם שבא בהשתוקקות להכנס לאיזה מקום ועוצרים אותו בתקיפות ואומרים לו – המתן בחוץ! והוא נאלץ להמתין ולהמתין עד בוש והוא דופק על הדלת פעם ועוד פעם ואף אחד לא מתייחס אליו – זהו בזיון גדול. ובשביל שיהיה לאדם כח לסבול את הבזיון הזה, וכן את הבזיונות שיש בחיים מבני הבית ומהסביבה צריכים הרבה התחזקות. 

 

ומאחר שרואה שעוברים כל כך הרבה ימים ושנים ועדיין הוא מלא בעוביות וגשמיות, תאוות רעות ומידות מקולקלות, צריך שיעודד את עצמו ויחזק עצמו בכך במה שהוא זוכה על כל פנים לרצות את הדבר הנכון – להתקרב אל השם, ויאמר לעצמו: אשריך שאתה רוצה, אשריך שאתה בכיוון הנכון, אשריך שאתה ממתין, כי הרי עצם ההמתנה היא בעצמה עבודת השם, כי סוף כל סוף אתה ממתין להתקרב להשם, אתה לא ממתין להשיג תאוות – אתה ממתין להתקרב אל השם – אז אשריך. 

 

עניין זה שצריכים להמתין בשביל לחזור בתשובה בא לכפר על חטא העגל, שהרי כל חטא העגל היה רק מחמת שקצרה רוחם של בני ישראל ולא רצו להמתין עוד כמה שעות למשה, אלא מיד דרשו מהזקנים שיתנו להם תחליף למשה – שיעשו להם אלוהים אחרים שילכו לפניהם.

 

וגם אהרון טעה בזה, כי אם היה מתמהמה עוד קצת, כגון שהיה עושה כאילו הזהב נפל לו בטעות מהידיים והיה מתעכב עוד כמה רגעים לאסוף אותו, בזה היה נמנע כל חטא העגל – כך מובא בזוהר הקדוש.

 

נמצא שכל חטא העגל הוא מחוסר המתנה, ובאמת כל הנפילות הן מחוסר המתנה, לכן עיקר התיקון והתשובה לכל החטאים היא ההמתנה, כי ההמתנה שהאדם ממתין עד שמשמים עוזרים לו לצאת מתאוותיו ומידותיו הרעות, זה מזכך אותו מהדמים העכורים ומטהר אותו מכל החטאים שעשה.

 

גם כשיש על האדם איזו התגברות גם אז ההמתנה היא ההצלה שלו, למשל כשרוצה  לכעוס, ואם ינסה לדחות מכל וכל את הכעס הוא לא יצליח, כי היצר הרע מוכיח לו שחייב הוא לכעוס במקרה כזה, יכול הוא להגיד לעצמו: בסדר. אני מוכן להסכים שצריכים לכעוס אבל נדחה את זה לעוד חמש דקות. וכי חייבים לכעוס מיד? אפשר גם עוד חמש דקות לכעוס… וכך ימלט מהכעס.

 

וכן כשמתגברת עליו איזו תאווה שאם ינסה לדחות אותה לגמרי הוא לא יצליח, כי היצר הרע יתגבר עליו עוד יותר, יכול הוא להגיד לעצמו: בסדר. אני מסכים לתאווה הזו, אבל לא עכשיו, עוד חמש דקות… ובאופן הזה כשימתין מלמלאות תאוותו תיכף ומיד, ממילא היא תתקרר ותלך לה. למשל אדם שמעשן ורוצה לעשן סיגריה ידחה את זה ויחליט שעוד חמש דקות הוא יעשן וכך יוכל להיגמל לגמרי מההרגל הרע הזה.

 

כמובן שכל אדם צריך להשתדל להתפלל כל הזמן לצאת מן התאוות, לתקן את המידות, לזכות לעסוק בתורה באמת וכד’, אבל העיקר זה התחזקות, כי צריכים לדעת היטב שאדם יכול לעבוד עשרות שנים מבלי שיראה שום שינוי בעצמו, ועד שהוא לא יפשוט לגמרי את גופו המצורע בצרעת הנחש הקדמוני וילבש גוף קדוש מגן עדן הוא ימשיך בודאי להיכשל בעבירות. 

 

מי לנו גדול מאברהם אבינו עליו השלום שרק כשהיה בן מאה ושלושים ושבע שנים, רק אז אמר לו הבורא: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". וכי עד אז לא היה ירא אלוקים? עם כל מעשיו הטובים ומסירות נפשו לקרב את כל העולם לאמונה הקדושה? אלא שרק אז זכה לפשוט לגמרי את הגוף המצורע ולהתלבש בגוף קדוש מגן עדן.

 

וכן משה רבינו עליו השלום, שרק בגיל שמונים, אחרי שהתבודד במדבריות עשרות שנים, רק אז אמר לו הבורא: "של נעליך מעל רגליך" – תפשוט את גופך המצורע ותלבש גוף קדוש מגן עדן, ועד אותו הרגע שפשט את גופו המצורע הוא היה כמו כולם, עם תאוות וקשיים והתגברויות של היצר הרע.

 

קל וחומר לאנשים כמונו שחייבים להמתין הרבה עד שפושטים את הגוף המצורע המלא בתאוות, ויש גם כאלה שרק בקבר פושטים את הגוף על ידי שמתליע ומתפורר, ועד לקבר יש להם יצר רע ותאוות רעות.

 

ומעשה שבא אל הרב בעל תשובה טרי שהיה שרוי בעצבות גדולה, שאל אותו הרב: מפני מה אתה בעצבות? אמר לו: אני עצוב מכיון שאני רואה שאני נכשל בעבירות.

 

אמר לו הרב: אם אתה בעצבות מסיבה זו אז תכין את עצמך להיות עצוב כל החיים, כי כל החיים אתה תעשה עבירות, כל זמן שיש לך גוף מגושם אתה תיכשל בעבירות ואם לא תהיה לך התחזקות אתה תמיד תהיה בעצבות.

 

כי מה הוא הגוף שלך בסך הכל? סוס! וכי בגלל ששמת כיפה על ראש הסוס אז הסוס כבר לא סוס? גם אם תשים לו שטריימל הוא ישאר סוס, כי סוס נשאר סוס.

 

וכמו שמסופר מעשה, שבא אחד אל הבעל-שם-טוב ובליבו קושיה גדולה, כי הוא ראה באיזה מקום שכתוב שאם אדם לא ידבר לשון הרע ארבעים יום הוא יזכה לרוח הקודש, והוא עשה בדיוק כמו שכתוב ובמשך ארבעים יום לא דיבר עם אף אחד רק ישב ולמד ולמרות זאת הוא לא זכה לרוח הקודש, ועתה בא לפני הבעל-שם-טוב לשאול אותו לפשר הדבר.

 

הבעל-שם-טוב שראה ברוח קודשו בשביל מה הוא בא אליו, לא המתין שידבר אלא מיד כשניכנס ביקש ממנו להתלוות אליו לאורוות הסוסים, ושם ניגש הבעל-שם-טוב אל אחד הסוסים, ליטף אותו והחל מדבר אליו בקול רך: איזה סוס צדיק אתה, לא ישן כמעט, אוכל רק קש יבש, לא מדבר לשון הרע, איזה עוול זה שעוד לא זכית לרוח הקודש…

 

כי אותו אדם שבא אליו היה כמובן מלא עדיין בתאוות רעות ובמידות רעות ובגאווה, והוא ציפה שבשביל שעשה איזו סגולה שלא לדבר לשון הרע ארבעים יום ראוי הוא כבר לזכות לרוח הקודש? הלא מלא הוא בתאוות והוא דומה לאותו הסוס שבאורווה שאינו מדבר לשון הרע כבר כמה שנים…לא ארבעים יום בלבד…

 

לכל אדם יש תכונה שהוא רוצה לראות דברים מוחשיים, אורות, הצלחות, שינויים וכיו"ב. אולם חייב הוא לדעת שהדבר מצריך המתנה, כי במציאות הוא יראה שעוברים הימים והשנים והוא עוד פעם נכשל, עוד פעם נופל, אם לא יהיה לו העניין של ההמתנה הוא לא יצליח לחזור בתשובה, ולכן אמרו חז"ל: הבא להיטהר אומרים לו המתן, כי בודאי צריכים להמתין הרבה עד שזוכים להיטהר מכל התאוות והמידות הרעות.

 

לכן אמר רבי נתן: "על כל כפית של התעוררות צריכים דליים של התחזקות!" כי תשובה זו עבודה רבה והרבה הרבה המתנה. ואותו אדם שרוצה לחזור בתשובה והוא רואה ששום דבר לא זז, והוא ממשיך לדפוק ולהתחנן אל השם: תרחם עלי, תקרב אותי – צריך הוא הרבה מאוד התחזקות לא להתייאש ולא לאבד את הרצון שלו, וההמתנה הזו שאדם ממתין וממתין וממתין, היא מזככת לו את הדמים העכורים ומטהרת אותו ולכן זוהי עיקר התשובה.

 

ומכיון שזה המצב העיקרי שהאדם נמצא בו בחיים – בהמתנה, כי הזמנים שרואה דברים או שמקבל ישועה הם מעטים, ורוב הזמן הוא לא רואה כלום ורק ממתין, לכן צריכים ללכת עם הרבה התחזקות, שפירושה להיות שמח בנקודות הטובות שלו, וברצון שלו – עד שסוף כל סוף הוא יזכה להתקרב אל השם יתברך.